מחקר: מדיניות המס הגדילה את הפערים בחברה

הפרסומים של מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל מצביעים מזה מספר שנים על הפערים החברתיים בישראל כעל פצצת הזמן המתקתקת של החברה הישראלית. בעבר נטען שוב ושוב בפרסומים של המרכז, כי הגורם העיקרי לכך שישראל היא המדינה הכי פחות שוויונית בקרב המדינות המפותחות, הוא הפער העצום בין מערכת החינוך הממלכתית למערכות החינוך של המגזר הערבי והחרדי.

• ומה דעתכם? כתבו לנו בפייסבוק של ynet ונפרסם את התגובות הנבחרות
  

מחקר חדש שיצא מהמרכז, פרי עטם של הכלכלנים איל קמחי ומיכל שפיר-תדהר, דווקא מצביע על כך שב-2010, עיקר האי שוויון בהכנסות בישראל היה בין פרטים בעלי מאפיינים חברתיים דומים. מחקרם, שבחן את הגורמים השונים לאי שוויון בהכנסות בשנים 2010-1997, מראה אמנם כי מספר שנות הלימוד הוא עדיין המשתנה החברתי בעל התרומה הגדולה ביותר להסברת הפערים הכלכליים בישראל. עם זאת, נמצא כי ביכולתו של משתנה זה להסביר רק 10% מהפערים ב-1997 ופחות מ-8% מהפערים ב-2010.

בנוסף, כל המשתנים יחדיו (מספר שנות לימוד, אזור מגורים, לאום, מספר ילדים במשפחה, גילם של ההורים ועוד) אינם אחראים ליותר מ-20% מהפער בהכנסות. "כל המאפיינים יחד מסבירים רק כ-20% מסך אי השוויון", מסביר פרופ' איל קמחי, "כך שחלק הארי של אי השוויון בהכנסות הוא בין משקי בית המשתייכים לאותן קבוצות אוכלוסייה, ולא בין הקבוצות השונות. עם זאת, ניתן להבחין שלאורך השנים חל גידול בתרומה של האזור, הלאום ומספר הילדים לאי השוויון, מה שמעיד על התרחבות הפערים בין מרכז ופריפריה, בין יהודים וערבים ובין משפחות קטנות וגדולות".

המדיניות השתנתה, והפערים התרחבו 

משמעות הנתונים היא שהגורמים העיקריים לאי השוויון בהכנסות בישראל אינם מוצא אתני, אזור מגורים או מספר שנות לימוד. הגורמים מצויים, כך טוענים עורכי המחקר, במדיניות הממשלה שהשתנתה בעשור האחרון. "בעשורים הקודמים הגידול באי השוויון נבע בעיקר מכוחות השוק, ואילו בעשור האחרון הוא תוצאה של מדיניות הממשלה, ובפרט של הקיצוץ בקצבאות והפחתת שיעורי המסים הישירים", מסביר קמחי.

מחקרו מצביע על כך שבשנות השמונים והתשעים של המאה הקודמת אי השוויון בהכנסות נטו גדל בשיעור מתון יותר מאשר אי השוויון בהכנסות ברוטו – נתון המעיד על כך שבאותה תקופה מדיניות המיסוי של הממשלה הצליחה לרסן חלקית את התרחבות הפערים הכלכליים. 

במחצית הראשונה של העשור הקודם, לעומת זאת, אי השוויון בהכנסות ברוטו נכנס למגמת ירידה, ואילו אי השוויון בהכנסות נטו החל לצמוח בקצב מואץ. בשנת 2009 אי השוויון בהכנסות נטו בישראל היה בין הגבוהים ב-OECD ופיגר רק אחרי צ'ילה, מקסיקו, טורקיה וארה"ב.

כלומר, גובה המסים הישירים בישראל (מס הכנסה, מס ירושות, מסי נדל"ן ומס חברות) סייעו בעבר בצמצום הפערים בחברה. היו ישראלים שהרוויחו הרבה והיו ישראלים הרוויחו מעט, אך היקף המיסוי על ההכנסות גרם לכך שהפערים בנטו לא היו גבוהים כמו הפערים בברוטו.  

בעשור האחרון, בעקבות ביטולם של חלק מהמסים על רכוש ותהליך ההורדה ההדרגתי של מס הכנסה ומס החברות, מעורבות הממשלה בצמצום הפערים נחלשה. תהליך זה בא לידי ביטוי הן בהכבדת הנטל של המיסוי העקיף (מס ערך מוסף, מס דלק, מסי קניה) והן בהתרחבות פערי ההכנסות.