לתפוס את הרגע: המדריך לצילום במסע שטח

"מסעות שטח הם, בעצם, שילוב של כל מה שאני אוהבת: נופים, אנשים וצילום", אומרת איה בן עזרי. "לשמחתי, אני מלווה את מסעות השטח של מאגמה צ'אלנג' וכך זוכה לא רק לצלם מקומות שלא הייתי בהם, אלא גם להיות חלק מחוויות שבשום דרך אחרת לא הייתי יכולה לחוות".

• רוצה להצטרף למסע הבא של מאגמה צ'אלנג' לסרביה? הירשמי כאן

     

  
  

כשאנחנו מתכננים טיול בחו"ל או אפילו בארץ, אנחנו יודעים, פחות או יותר מהו טיב השטח ומכינים את עצמנו מראש מבחינת הציוד המתאים. משום כך אנחנו גם יכולים להיות מודעים מראש לאופן שבו נוכל לצלם. לעומת זאת, במסע שטח התנאים דינאמיים ואי אפשר לתכנן את הצילום: לא את הנוף ולא את האנשים. הכל ספונטני, תוך כדי תנועה ואי אפשר לביים. במובנים מסויימים, זה מחייב, להיות צמאים וערניים כל הזמן.

להתמקד במה שחשוב(צילום: איה בן עזרי)

בנוסף, במסע שטח, כל מה שאת רואה הוא לא ה"רגיל". הכל חדש ומסקרן. השונות של הנופים והאנשים גורמת לנו לפעמים ממש ל"ראות תמונות" ויש רצון לתעד כל הזמן ובאמת, זה נורא כיף להתבונן אחר כך בתמונות ולהיזכר בחוויה.

-יש משהו שבמיוחד חשוב לך לצלם במסע?

אני באופן אישי אוהבת לצלם נופים, אבל בעיקר אני אוהבת לצלם מקומיים. לתפוס מבט, ליצור קשר עין, לנסות לספר סיפור. אני, כמובן, תמיד שואלת קודם אם אפשר לצלם ומשתדלת שהרגע הזה, של הצילום, יהיה רגע אנושי ומכבד.

-ואיך מגיבים המצולמים?

במסע האחרון של מאגמה צ'אלנג' בארמניה, נתקלתי בתופעה שלא נתקלתי בה בשום מקום בעולם. עצרתי לצלם דוכן פירות בצד הדרך: דוכן צבעוני, עמוס בדובדבנים, משמשים, שזיפים. ברגע שסיימתי לצלם, בעל הדוכן הכין לי שקית עם פירות ונתן לי אותה במתנה, כתודה על שצילמתי אותו ואת הפירות שלו. וככה בכל ארמניה, זאת פשוט תופעה. את מצלמת אותם והם נותנים לך משהו בתמורה. מין סימן של אדיבות ותודה

יש תמורה לכל תמונה

- היום, בזכות הזמינות של המצלמות והטלפונים החכמים, כולם הפכו להיות חובבי צילום. זה מוזיל, לדעתך, את ערך הצילום?

טיפים לחובבי תיעוד

הדברים הבסיסיים נשארו אותם הדברים: התייחסות לתאורה, זמן החשיפה לאור (מהירות), הצמצם, בנייה נכונה

של "הפריים הנכון" - זה הפריים הקלאסי שלומדים עליו בבתי ספר לצילום ובאמנות. פריימים שונים שיש בהם אלכסונים פנימיים, שיוצרים מעין "חתך משולש הזהב" שמסקרן ומוביל את הצופה לתהליך של התבוננות, זה פריים שיוצר סיפור פעיל של הצופה גם בתוך התמונה הסטטית.

לצאת מהתמונה - יוצאים מהתפיסה שממקמת את האובייקט המצולם במרכז הפריים. זה משעמם, זה מובן מאליו. ואותו הדבר בצילום של קן האופק - שלא יהיה במרכז הפריים. עוד אני מציעה, גם בצילום של אנשים וגם בצילום של חפצים או נופים, לשים לב שלא קוטעים איברים בצורה חריפה (ראשים, רגליים וכדומה) ולא מצמידים אובייקטים לקצה הפריים עד נגיעה בו - כדאי לתת קצת אוויר "נוגע לא נוגע" עם צד התמונה.

טיפ נוסף הוא שינוי זווית הראייה וזווית הצילום. אני ממליצה להפתיע. לא לצלם רק מגובה העיניים הטבעי ו"ממול" אלא לנסות להתכופף, לעלות, לזוז הצידה. לתת משקל לתיווך שלנו את המציאות המצולמת.

תאורה - אני אוהבת לצלם בשעות של שקיעה וזריחה. אלה שעות שהאור בהן רך, ויש בו הרבה מבעים. השמש בשעות האלה יותר נמוכה ויש לנו יותר פילטרים שמרככים וצובעים את האור. חוץ מזה, במסע ממילא קמים מוקדם בבוקר, אז אני מציעה לקום כמה דקות קודם, לנצל רגעים קסומים של שקט, של התבוננות, של תאורה מופלאה לצילומים שיש בהם התייחדות וקסם.

אומרים שלא טוב לצלם מול השמש - זה היה נכון בעידן הפילם, כשאור השמש היה ממש שורף את הריבוע של הפילם ואם השמש הייתה ממש חזקה, האור היה "זולג" לפריים שלפני ואחרי ושורף גם אותם. היום, במצלמות הדיגיטליות, זה פשוט לא נכון. אור השמש הוא עוד שחקן בתמונה. אפשר לצלם מול השמש ולהשתמש בפלאש כדי לבטל הצללה, ואפשר להכניס את השמש ואת קרני השמש לתמונה בלי פחד, זה יוצא מעניין.

בכל מקרה, כיוון שאין גבול למספר הצילומים שאפשר לצלם היום וכרטיסי הזיכרון סופגים הכל- אין סיבה לא לנסות. פשוט תסתכלו אחרת על הדברים, תעיזו!

לכל תמונה סיפור משלה(צילום: איה בן עזרי)

אז איזו מצלמה לוקחים למסע?

לכל אחת הסגנון, הציפיות והיכולת הכלכלית שלה אז קצת קשה להמליץ על תשובה אחת לכולן, אבל הנה רשימה שעושה קצת סדר:

סמארטפון -

יתרונות - זמין ולא מחייב השקעה כספית. קל לעשות שיתוף, קל לתפעול, איכות צילום לא רעה.

חסרונות-

• מחייב סמארטפון דולק כל הזמן, גם בזמן המסע וזה קצת בעייתי למי שרוצה להיות מנותקת ולא לקבל שיחות כל הזמן. בנוסף, דורש גם לדאוג כל הזמן להטענה (הבטריה נגמרת נורא מהר).
• הזום הדיגיטלי מוגבל ולא חד אז צריך להתקרב פיזית ממש לנושא הצילום (ולא תמיד זה אפשרי) האיכות טובה, אבל לא מדהימה (ובעייתית בעיקר בהדפסה).
• ועקרונית, יש בעיני הבדל בתודעה: כשאני מחזיקה טלפון- אני מחזיקה טלפון. כשאני מחזיקה מצלמה אני בפאזה אחרת של צילום.
  

במצלמות, יש לנו ארבע דרגות:

מצלמות קומפקטיות - עד 1500 שקלים:

יתרונות - המחיר נמוך יחסית, המשקל קטן (חשוב במסעות), המצלמה זמינה ונכנסת לכיס, קלה להטענה ואם המצלמה אבדה או נפגמה במסע, זה לא כזה נורא (באופן יחסי).

חסרונות - 

החיישנים על פי רוב קטנים וקשה לשלוט בתוצאה (יחסית למצלמות מקצועיות יותר).

דמוי SLR (דמוי ידני) בין 1000- 2000 שקלים:

יתרונות -

חיישן גדול, עדשה טובה, יותר פונקציות ידניות שמאפשרות שליטה (במקביל לאפשרות האוטומטית), בתחושה, מרגישה כמו מצלמה ולא כמו אייפון עבה.

חסרונות - 

מצלמה יותר גדולה לנשיאה (לא נכנסת לכיס) והמחיר.

מצלמה חסרת מראה Mirrorles מחיר נע בין 2,000-3,000 שקלים.(עדשות צריך לרכוש בנפרד):

מצלמה חדשה שמשלבת גוף מצלמה קטן עם פונקציות שליטה ידניות ואוטומטיות. החידוש הגדול הוא באפשרות להחליף עדשות שמאפשרות טווח גדול יותר של זום ושל צמצם (בעזרתו קובעים את גודל החשיפה לאור ואת עומק השדה).

יתרונות - 

שליטה בתוצאה, גוף קל לתפעול ואפשרות חיבור של עדשה יחסית קטנה.

חסרונות - 

ריבוי עדשות, הצורך להבין ולתכנן כדי להפיק את המירב מהצלמה והמחיר.

DSLR מ-2000 שקלים ומעלה:

מצלמות רפלקס, כמו המצלמות הידניות של פעם. מחייבות שליטה של הצלמת במצלמה כדי להפיק את המירב.

יתרונות - 

איכות מצוינת, שליטה בתוצאה. חווית צילום משמעותית.

חסרונות - 

משקל המצלמה והעדשות, מחיר גבוה יחסית ואם המצלמה נשברת, נשבר הלב.

לפני שקונים מצלמה חשוב לדעת עליה הכל(צילום: איה בן עזרי)

טיפים אחרונים לפני היציאה למסע

• לקחת בטריות נטענות ומטען (לחשמל ולרכב).
• להביא בטרייה נוספת לרגעים בהם הבטרייה בטעינה.
• לא לשכוח כרטיס זיכרון נוסף.
• במסע יש הרבה אבק דרכים, אני ממליצה על מטליות לניקוי העדשה.
• לפני שמצלמים אנשים, כדאי לשאול: אנחנו תיירים בחיים של אנשים ולכל אדם יש סיפור. שימו את עצמכם בנעליים של מי שמצלמים ובדקו אם זה רצוי או נעים.  
• במסע יהיה לכן צוות שאיתו תהיו יחד בג'יפ. תעשו "חלוקת עבודה" בתוך הצוות ותגדירו "מצלמה של הצוות". ממילא כל הזמן תתחלפו: אחת נוהגת, אחת לידה, אחת מצלמת, אחת דואגת למורל, לאוכל, או סתם להרהורים שלה עם עצמה... ככה גם חוסכים בציוד, וגם דואגים לכך שכל חוויות המסע יתועדו.
• ודבר אחרון, יש רגעים במסע שבהם צריך לראות ולחוות דברים רק דרך העין ווהלב, ולא דרך העדשה. אני מאחלת לכן הרבה רגעים כאלה.
  

הכותבת יוצאת בקרוב למסע מאגמה צ'אלנג' לסרביה. רוצה להצטרף? הירשמי כבר עכשיו למאגמה צ'אלנג'