שירה: "את בדרך שלך פוסעת לך"
"וידי איננה נוגעת בך/ אך נצחית מדי בלבי - כמיהה/ לא תהיי לי עוברת-אורח תוהה". שירים מאת מרינה צווטאייבה בתרגום סיון בסקין, מתוך כתב העת "הו"
מרוסית: סיון בסקין.
1.
אַתְּ מְאֻשֶּׁרֶת? — לֹא תּוֹדִי, הוֹלֶלֶת!
וְכָךְ — מוּטָב!
נִשַּׁקְתְּ פִּיּוֹת רַבִּים מִדַּי, נִדְמֶה לִי,
וְנֶעֱצַבְתְּ.
הַגִּבּוֹרוֹת הַטְּרָגִיּוֹת שֶׁל שֶׁקְסְפִּיר
הֵן בָּךְ כֻּלָּן.
אוֹתָךְ, גְּבִירַת הָעֹנֶג וְהַשֶּׁבֶר,
אִישׁ לֹא חָנַן!
עָיַפְתָּ כָּל כָּךְ לַחְזֹר עַל שׁוּרוֹתֶיהָ
שֶׁל אַהֲבָה!
חִשּׁוּק בַּרְזֶל שֶׁעַל יָדֵךְ יוֹדֵעַ:
הוּא הַתְּשׁוּבָה!
אוֹתָךְ אֲנִי אוֹהֶבֶת. — כְּמוֹ עַב גֶּשֶׁם —
חֵטְא עַל רֹאשֵׁךְ —
מִשּׁוּם שֶׁאַתְּ אַרְסִית וּמִתְנַגֶּשֶׁת
וְאֵין בִּלְתֵּךְ,
מִשּׁוּם שֶׁמִּתְפַּצְּלוֹת דַּרְכֵי חַיֵּינוּ
בָּאֲפֵלָה,
שֶׁאֶת הַחֲשׁוּכִים בְּפִתּוּיֵינוּ
אַתְּ מַעֲלָה,
וְשֶׁמִּמֵּךְ, שֵׁדָה תְּלוּלַת הַמֵּצַח,
אֶהְיֶה קְרוּעָה,
מִשּׁוּם שֶׁלָּךְ גַּם בְּאַדְמַת הַנֶּצַח
אֵין יְשׁוּעָה!
מִפְּנֵי הָרְעָדָה הַמְּפַרְכֶּסֶת —
חֲלוֹם קָפוּא? —
מִפְּנֵי שֶׁכֹּה אִירוֹנִי הוּא הַקֶּסֶם:
אֵינֵךְ — הַהוּא.
16.10.1914
8.
צַוָּאר חָפְשִׁי זָקוּף עָלָה
כְּעֵין עָנָף צָעִיר.
וּמִי יֵדַע אֶת שְׁמָהּ, גִּילָהּ,
אַרְצָהּ, דּוֹרָהּ יַכִּיר?
פִּתּוּל שְׂפָתֶיהָ הַחִוֵּר
חַלָּשׁ בְּמִתְכַּוֵּן,
אַךְ צוּק מִצְחָהּ הוּא מְסַנְוֵר —
מִצְחוֹ שֶׁל בֶּטְהוֹבֶן.
מִתְאַר פָּנֶיהָ הַכְּבוּשׁוֹת
טָהוֹר עַד מְתִיקוּת.
וְיָד, אֲשֶׁר הוֹלֶמֶת שׁוֹט
וְגַם אוֹפָּל לָכוּד.
יָד שֶׁלְּקֶשֶׁת רְאוּיָה,
שְׁקוּעָה בְּתוֹךְ מִשְׁיֶיהָ,
יָד יְחִידָה בְּגִלּוּיֶיהָ,
יָד שֶׁמֻּשְׁלָם יָפְיָהּ.
1.10.1915
9.
אַתְּ בַּדֶּרֶךְ שֶׁלָּךְ פּוֹסַעַת לָךְ,
וְיָדִי אֵינֶנָּה נוֹגַעַת בָּךְ.
אַךְ נִצְחִית מִדַּי בְּלִבִּי — כְּמִיהָה:
לֹא תִּהְיִי לִי עוֹבֶרֶת–אֹרַח תּוֹהָה.
"אֲהוּבָה שֶׁלִּי!" מִיָּד אָמַר הַקּוֹל.
בְּנִחוּשׁ — מָחַלְתִּי לָךְ עַל הַכֹּל,
בְּלִי לָדַעַת — אַף לֹא אֶת שְׁמֵךְ הַפְּרָטִי! —
אֶהֱבִי אוֹתִי, אֶהֱבִי אוֹתִי!
וְעַל פִּי פִּתּוּל שְׂפָתַיִךְ הַמַּר,
וְעַל פִּי קְשִׁיחוּת מִתְאָרָן הַקַּר,
עַל פִּי כֹּבֶד גְּבִינַיִךְ רוֹאָה אֲנִי:
לֵב כָּזֶה כּוֹבְשִׁים — בִּקְרַב אֵיתָנִים!
שִׂמְלָתֵךְ — כְּשִׁרְיוֹן אַבִּירִים מִשְׁיִי,
וְקוֹלֵךְ — קוֹל צוֹעֲנִיָּה חָפְשִׁי,
עַד כְּאֵב אָהַבְתִּי אֶת כָּל כֻּלֵּךְ —
כָּל תָּוַיִךְ — אֲפִלּוּ אֶת לֹא–יָפְיֵךְ!
יָפָתִי לֹא תִּבֹּל בִּסְתָו אֶחָד!
אַתְּ גִּבְעוֹל פְּלָדָה — לֹא סַחְלָב נִפְחָד,
מֵהַחַד — חַדָּה, מֵהָרַע — רָעָה,
שֶׁמֵּאֵיזֶה אִי מִסְתּוֹרִי — הוּבְאָה?
בִּמְנִיפָה, בְּמַקֵּל מְשַׂחֶקֶת אַתְּ —
בְּכָל עֶצֶם, בְּכָל וְרִיד רוֹטֵט וָקָט,
וּבְכָל תַּלְתַּל, בְּכָל אֶצְבַּע הֵן:
עֲדִינוּת שֶׁל בַּת וְחֻצְפָּה שֶׁל בֵּן.
גִּחוּכַיִךְ בְּשִׁיר יִתְנַפְּצוּ כֻּלָּם.
מְגַלָּה אֲנִי לָךְ וְלָעוֹלָם
כָּל אֲשֶׁר נִגְזַר, כָּל שֶׁיִּתָּכֵן
בָּךְ, אֲשֶׁר מִצְחָהּ — מֵצַח בֶּטְהוֹבֶן!
14.1.1915
ב-1914 פגשה מרינה צווטאייבה, אז משוררת צעירה בת עשרים ושתיים,
נשואה ואם לבת, את סופיה פַּרְנוֹק. סופיה, משוררת ומתרגמת יפהפייה ומבריקה ממוצא יהודי, הייתה מבוגרת ממרינה בשבע שנים; מאחוריה היו כבר נישואים קצרי מועד שנידונו לכישלון מראש בשל העדפתה לנשים.
מרינה נשבתה מיד בקסמיה של סופיה, ובין השתיים התפתח רומן סוער, הרפתקה לסבית נדירה אך מתבקשת בחייה של צווטאייבה, שמאז ומעולם טענה כי מין, גיל ופרמטרים חיצוניים אחרים אינם רלוונטיים כלל לאהבה. סופיה הבוגרת והמנוסה יותר עוררה את הערצתה של מרינה, שראתה בה "ידידה בוגרת". החברות המאוהבות יצאו יחד לכמה נסיעות מלהיבות והסתובבו יחד בסלונים ספרותיים.
אהבתן של שתי הנשים הצעירות הייתה עזה, אך לפי תיאוריה של צווטאייבה, נראה ששתלטנותה של פרנוק הביאה בסופו של דבר לפרידתן (בחורף 1916-1915). על פי "הידידה", מחזור השירים שמרינה כתבה במרוצת הרומן עצמו, ניתן לעקוב אחרי ההתאהבות, ההערצה, הקושי והרצון להשתחרר, שבנו את שלבי היחסים העמוקים והסוערים הללו. במחזור שבעה-עשר שירים, ושלושה מתוכם מתורגמים כאן.
השירים וההקדמה לקוחים מתוך הגיליון האחרון של כתב העת "הו" (אפריל 2013) בהוצאת אחוזת בית.
לפנייה לכתב/ת 
