חופרים בעזה: רשת מנהרות הטרור מסתעפת

החיים ברצועת עזה מתנהלים מעל ומתחת לאדמה. תופעת מנהרות ההברחה ברפיח ידועה ומוכרת, וידוע גם כי בתוך הרצועה יש קווי מנהרות למטרות צבאיות שמובילים למקומות שונים, אולם נושא זה היה ועודנו ממודר, ומצוי מחוץ לידיעת הציבור באזור.

למנהרות כמה מטרות: מקום מסתור לפעילי טרור, אחסנת אמצעי לחימה ומוצרי אספקה בסיסיים לשהייה ארוכה בעיתות חירום, הסוואה והונאה במהלך לחימה וכן מנהרות ייעודיות לתרחיש של פלישה קרקעית ישראלית. בשנים האחרונות הוסבו חלק מהמנהרות לשימוש כבורות שיגור שבהם הוטמנו משגרי רקטות. בעת הצורך, המשגרים פועלים מתוך צוהר שנפתח ושבים למתחם המוסווה מיד בתום הירי.

ירי מבור שיגור: 

השימוש במנהרות כבורות שיגור החל בעקבות לקחי מבצע "עופרת יצוקה". גורמים בכירים בזרועות הצבאיות של הפלגים ברצועה העריכו כי משגרי הרקטות מהווים מטרה קלה מאוד עבור צה"ל בעקבות העליונות הטכנולוגית הישראלית. בתחילה הם ניסו ירי מאזורים מאוכלסים, מבתי ספר ואפילו מבתי קברות, אך הסיכול המדויק יחסית דרש פתרון אחר מבחינתם. הסבת המנהרות סיפקה מקומות מסתור ומחסה לפעילים הצבאיים וייעלה את ירי הרקטות, בעיקר במהלך מבצע "עמוד ענן".

רשת המנהרות שמשמשות גם כבורות שיגור פרושה בכל הרצועה. בין המנהרות קיימים רווחים גדולים שנועדו לשמר את יכולתן לשגר רקטות נוספות לאחר תקיפות של צה"ל. לטענת גורמים ברצועה, שיטת הירי הוכיחה את עצמה במהלך "עמוד ענן", ואף פעיל ששהה בבור שיגור במהלך המבצע לא נהרג. האחראי על הירי, למעשה, הוא אותו אדם שחפר את המנהרה והוא פועל בכפוף להחלטת מפקדיו.

פרויקט המנהרות ברצועת עזה מסודר, מחושב ואינו מאפשר מקום לפיראטיות. הוא מתואם בין כל הזרועות הצבאיות של הפלגים וכולל את רישומן של כל המנהרות ברצועת עזה, כמו גם את נתיבי המנהרות, דרכי הכניסה אליהן והיעד שלפיו הן ממופות. המנהרות מחולקות לארבע נפות: צפון, העיר עזה, מרכז ודרום. על ראש כל נפה עומד אחראי שמתואם עם מקביליו במהלך פלישה קרקעית לצורך קביעת גבולות גזרה. בראש כל מנהרה עומד אדם אחד בלבד. לצורך שמירה על סודיות ומידור, שמו נשמר בסוד וכך גם נתיב המנהרה. רק החופרים והאחראי על

הנפה מכירים את הפרטים.

כל פלג צבאי ברצועה רשאי לחפור מנהרה רק לאחר תיאום עם אחראי הנפה. חפירה ממוצעת אורכת כארבעה חודשים, מרביתן נחפרות באופן ידני בשעות הלילה וכל מנהרה מחושבת במדויק. הפלגים הגדירו כי כל שטחי הרצועה כשירים ומותרים לחפירה עבור מטרות צבאיות. כשנחפרת מנהרה סמוך לגדר הגבול, האחראים מיידעים את בעל הקרקע, בכפוף לתיאום ביטחוני, ומדגישים בפניו את ההפרדה המובנית: כל מה שעל הקרקע שייך לו וכל מה שמתחתיה מצוי באחריות הפלג הצבאי.

החפירה כוללת גם פיצוי כספי במידת הצורך, והמידור המוחלט נמשך. כך, חלק מבעלי הקרקעות יודעים כי ישנה מנהרה מתחת לאדמותיהם, אך הם אינם יודעים את מסלולה. הפרדה עזתית מוחלטת בין המפלסים.