מכתב לרוצח: אני שוטר הומו, ניצול הברנוער
תומר רביב נכח במועדון בעת הירי, יצא מהארון בעקבותיו, התגייס למשטרה ושהה במהלך היום מטרים ספורים מתא המעצר של החשודים המרכזיים במעשה. "אחרי שראיתי אותך מכוסה בשחור ויורה בחברים שלי, הייתי בטוח שגם התור שלי יגיע", כתב בפייסבוק לרוצח
"הדמות שלך עם המסכה השחורה שהייתה לך על הפנים והאקדח המקולל שאחזת בו, לא עוזבת אותי.
בזה הרגע כשאני כותב לך, אתה יושב בתא המעצר, מטרים בודדים מהמשרד שלי. אני לא מפחד ממך יותר".
ארבע שנים אחרי הרצח בברנוער, תיאר היום (ג') שוטר מחוז תל אביב תומר רביב את תחושותיו במהלך האירוע. רביב, אז בן 18, נכח במועדון בעת הירי וניצל. עם פרסום פרטי הפרשה, ודיווח המשטרה על החשודים המרכזיים שעמדו מאחורי המעשה, הוא פירט בסטטוס בפייסבוק כיצד חשש לחייו, מה תיכנן לעשות ואיך התפתח מאז. "באו להרוג אותי בגלל שאני הומו ומה שהפיגוע עשה היה להוריד את המסכות, ללכת עם גב זקוף וראש מורם. אני אוהב את עצמי", אמר ל-ynet.
"יש חוט חוט ישיר שמקשר בין היותי שוטר לבין הרצח", אמר ל-ynet. "אחרי הפיגוע הבנתי שבאו להרוג אותי בשל נטייתי המינית והחלטתי שאני רוצה ללכת למשטרה. חייתי בסרט שאני יכול לתפוס את הרוצח, בסוף לא תפסתי אותו אבל סייעתי. באותו הבוקר שהימ"ר יצאו לעצור אותו החלפתי מישהו מהם באיזו מטלה חשובה ולא היה לי מושג שבאותו זמן הם הולכים לתפוס את הרוצחים של החברים שלי", הסביר.
רביב הגיע לברנוער שבוע לאחר יום הולדתו ה-18, בחופש שבין כיתה י"א לכיתה י"ב. לדבריו, על אף שהוריו ידעו על נטייתו, הרצח הוציא אותו בעל כורחו מהארון בפני משפחתו המורחבת וחבריו לבית הספר. "לא היה לי מושג שמחוץ למקלט יש עיתונאים, רציתי לקפוץ על האדם הראשון שראיתי ולספר מה ראיתי. יום למחרת הופעתי בכל העיתונים ומהדורות החדשות, טשטשו לי את הפנים אבל מי שהכיר ידע. המקרה הזה עזר לי לצאת מהארון, אני מאמין שהיציאה שלי מהארון זה משהו שהיה צריך לבוא מתישהו אבל חבל ועצוב לי שזה נעשה בנסיבות הנוראיות האלה".
הסטטוס שפירסם רביב בפייסבוק:
"לרוצח של הברנוער,
אני תומר ואני שוטר. אני שוטר הומו.
לפני 3 וחצי שנים, כשהייתי בן 18, באת לרצוח אותי.
לא הצלחת, אבל רצחת שניים מהחברים שלי.
רצחת את ניר ואת ליז, ובנוסף פגעת בעוד עשרות ילדים תמימים חפים מפשע.
זוכר איך ירית בנו כמו ברווזים? זוכר את כל שלוליות הדם?
הבכי, היללות, גניחות הכאב והייסורים, ההרוגים והפצועים ששכבו על הרצפה חסרי אונים, הרעש, הכאב וההד של הכדורים?
"מאותו היום אתה לא עוזב אותי ואתה הולך איתי לכל מקום. אתה, ובמיוחד המראות המחרידים לא עוזבים אותי.
אתה בא לי הרבה בסיוטים, במסיבות, בפאבים, בבתי קפה, כשאני יושב עם המשפחה ועם החברים, כשאני נוהג ואפילו כשאני יושב באוטובוס.
מאותו הלילה הזוועתי, הדמות השחורה שלך עם המסכה השחורה שהייתה לך על הפנים והאקדח המקולל שאחזת בו, לא עוזבת אותי.
בזה הרגע כשאני כותב לך, אתה יושב בתא המעצר שהוא ממש כמה מטרים בודדים מהמשרד שלי.
כן, המרחק שמפריד בנינו כעת עומד על 10 מטר.
אני כבר לא מפחד ממך יותר.
"אחרי שראיתי אותך מכוסה כולך בשחור ויורה בחברים שלי, הייתי בטוח שגם התור שלי יגיע.
יש שני דברים שרציתי יותר מכול לעשות בזמן שנכנסת וירית:
1. להתקשר ולהיפרד מאמא שלי. לומר לה שאני אוהב אותה הכי שבעולם ותודה על כל מה שהיא עשתה למעני במשך 18 השנים, והכי תודה על זה שהיא הביאה לי את המתנה הכי מושלמת שיש, שבכל שנייה אתה עומד לקחת אותה ממני בלי רחמים. מאחר ולא מצאתי את הפלאפון שלי, אמרתי לעצמי שעם כל הצער והכאב שבדבר, אנחנו ניאלץ ככל הנראה להיפרד בחדשות ערוץ 2, לאחר שהיא תשמע שהבן שלה נרצח.
2. להישאר בחיים.
דבר נוסף שאני זוכר שרציתי לעשות בזמן שירית בחדר: לצעוק לך 'בבקשה אל תירה בי, אני לא הומו, אני סטרייט'.
מזל. מזל גדול שלא צעקתי לך את זה.
בשלושה דברים עזרת לי:
1. לצאת מהארון.
2. להיות גאה במי שאני.
3. לאהוב את החיים שלי יותר.
אחרי שבית המשפט ירשיע אותך, אפרד ממך סופית - אני אמשיך את חיי החופשיים ואתה תיכלא בבית הסוהר עד סוף חייך", חתם רביב.
על פי המשטרה, חגי פליסיאן (23) מפרדס כץ הוא שירה ללא הבחנה במרכז לצעירים מהקהילה הגאה. הסיבה: הוא שמע מקרוב משפחתו - אז קטין - שנפל קורבן לתקיפה מינית מצד פעיל מוכר בקהילה הגאה. האחרון נעצר אף הוא והוגדר כיעד הנקמה - אך לא נפגע. חברם טרלן חנקישייב (26) היה שותף לפי החשד בפעולה הרצחנית. דמות המפתח הייתה סייען נוסף, הומוסקסואל מוצהר, עד המדינה שהפליל את החשודים.
לפנייה לכתב/ת 
