לובש ופושט צורה: זיכרון על הסכין

רוצים שכולם ישמעו אתכם? כתבו את דעתכם בפייסבוק שלנו, ואת התגובות הנבחרות נפרסם לכולם

לעתים, בזמן שיחת רעים, אתה שואל את חברך שאלה, ועל פניו של בן שיחתך צף מבט מוזר של מאמץ בגביניו או בזווית הפה. זוהי דמותה של ההמתנה, באותן השניות "הארכיונאי" שלנו, חולף בין מאות אלפי המדפים כדי לשלוף את הזיכרון הרלוונטי. אם מלאכתו לא עולה כפי שרצינו, מיד לובש פרצופנו מבט נואש.

ספרו של חגי ליניק. משפחה סובבת סביב זיכרון המת

ספרי "קיבוץ ברלין" נפרש על פני שנים רבות, הולך אחורה וקדימה בזמן, ומנסה לשרטט מסכת חיים שלמה. הספר נסמך על הזיכרון, שטבעו להיות חמקמק ומתעתע. אותו זיכרון מעובד עם השנים מחדש, משנה צורה ולובש אחרת. ברלין של שנות ה-30 נראית היום אחרת - בין אם נרצה ובין אם לא. גם הקיבוץ לבש ופשט צורה בתפישה הציבורית והפרטית.

הזמן מגלף את זיכרון אותם האירועים בצורות חדשות. התרחשויות מטלטלות מתקבעות אצל כל אחד באופן שונה. "ראשומון", סרטו של אקירה קורסארווה הביא נושא זה לגבהים אמנותיים חדשים בצורה מרהיבה. ספרים רבים נשענים על זיכרון הכותב, ובהם הזיכרון האובייקטיבי נעלם, ונשאר סיפור עם דמויות אנושיות, שדרכם הקוראים צריכים להחיות את הזיכרון האישי המקורי - שבעצם כתיבתו הפך ציבורי. קבלו עוד חמישה ספרים שעוסקים בנושא זיכרון:

"במערב אין כל חדש", מאת אריך מריה רמרק

ספר זה מתאר את החוויה האישית הקטנה של פצוע במלחמת העולם הראשונה. הוא עושה זאת ללא מליצות, אך עם התבוננות לקרביים המדממים של המלחמה האיומה הזו. האירוע ההיסטורי נשאר דומם, אך הזיכרון האישי והתיאורים הפלסטיים, מצליחים לצרוב את זיכרון המלחמה ההיא בתודעה.

אל הקרביים המדממים של המלחמה (מתוך הסרט "במערב אין כל חדש")

נערה ושמה רנה - רות עוזרד. מסע בזיכרון אוטוביוגרפי, אישי של נערה בדרכי אירופה הכבושה. מסע של התבגרות תוך כדי מלחמה שגזלה את הילדות. מרחבי צרפת הרגועים הם שדה המאבק להישרדות. פעילות המחתרת לצד טעמו של תפוח אדמה מבושל בעת מחסור. הגיבורה מוצאת כוחות לא אנושיים להתמודד עם מצבה והכל באור אופטימי ללא התרפקות על הזוועות.

"שדות הזיכרון", מאת שלמה ברזניץ

פרופסור שלמה ברזיניץ, פסיכולוג בעל שם עולמי, מתאר בסיפרו את מסכת חייו, כילד בן שש שהושאר על ידי הוריו עם אחותו בבית יתומים במנזר בצ'כיה. ארבעים שנה לאחר תום מלחמת העולם השנייה, חוזר הסופר למחוזות ילדותו. הילד היהודי שהפך לקתולי אדוק, מתמודד עם מושגי הנצרות ועם בדידותו הנוראה בשמירת זהותו בסתר, יחד עם הגעגועים להוריו. שכלו החד ובקיאותו בנוסחי התפילה הלטיניים נותנים לו מעמד דתי מיוחד - בדת שאינה דתו.

הידע יוצא הדופן של היתום בתחום הנצרות נתפס במנזר בגדר נס, והוא זוכה ליחס מיוחד מהנזירות ומההגמון המופקד על המנזר. "שדות הזיכרון" פועל באזורי השיכחה של מנגנון הזיכרון. זהו סיפור חוויתי מטלטל, ששזור בתובנות אנוש חכמות.

"1967", מאת תום שגב

ספר זה מגולל את סיפורה של שנת 1967 כפי שלא סופר עד כה. זהו לא ספר על מלחמת ששת הימים. זה ספר על הישראלים של אותה השנה: היכן גרו, מה קנו, מה לבשו, מה אכלו ובעיקר - איך הרגישו בשנה ששינתה את חיי כולנו בארץ הזו. מהקריאה בספר עולה יכולתו המיוחדת של שגב, לתאר את קורות עם ישראל, בשנה האולי חשובה ביותר, בזיכרון הלאומי הישראלי.

ספרו של תום שגב. על השנה ששינתה את החיים של כולנו

"הרגלים רעים", מאת אגור שיף

ספר זה הוא התרפקות לימי המחתרת בזמן המאבק בבריטים. איש לח"י לשעבר

מביא את בנו לניתוח בבית חולים בו עובד כשוער, אחד מוותיקיי הבולשת הבריטית. הפגישה היא תחילתה של הרפתקה סהרורית בלונדון, כתובה בהומור שחור, ומנסה להחזיר לתודעה את המציאות של אז. בעיני "הרגלים רעים" הוא מבט רענן על תקופת המנדט אז והיום.

"דרוש לחשן", מאת חגי ליניק

ספרו של חגי ליניק הוא ספר מקסים העוסק בזיכרון המת - משפחה שלמה סובבת סביב זיכרון האח שנהרג. ברומן מתואר תהליך התפוררות של משפחה שלמה: האם המחכה ליד החלון בציפייה לראות את בנה חוזר מהקרב, והאב - שכל מטרתו היא לכבוש את ראשות המועצה. "דרוש לחשן" מתמודד עם השכול באופן יוצא דופן ומיוחד.

ספרו של יוסי עוזרד, "קיבוץ ברלין", ראה אור לאחרונה בהוצאת "כנרת זמורה-ביתן".