ברזיל מאבדת את הכדורגל
הענף המזוהה יותר מכל עם ארץ הסמבה מאבד מחשיבותו לנוכח ההפגנות, והנבחרת כבר לא זוכה לתמיכת ההמונים. אפילו פניית פלה לעם לא עוזרת. תמונת מצב עגומה שנה לפני המונדיאל
מתי בהיסטוריה דימיינתם לעצמכם שנבחרת ברזיל תזדקק לעזרה של פלה על מנת לזכות בתמיכת העם במשחקיה בטורניר חשוב?
עוד ב-ynet ספורט:
הדבר המובן ביותר בעולם הכדורגל נמצא בימים אלה במחלוקת במדינה שתארח בעוד שנה את המונדיאל. זאת, בשל ההפגנות המתקיימות נגד השלטון בברזיל, כמחאה על הבזבוזים הגדולים וההשקעה בכדורגל על חשבון תחומים אחרים כמו בריאות, חינוך ודיור.
ואכן, מדהים שבמהלך טורניר גביע הקונפדרציות הנערך כעת, לא מתעסקת התקשורת כמעט ביכולת של השחקנים ובמה שהם מציגים במפעל הרשמי היחיד בו הם משתתפים לפני הטורניר הגדול באמת.
הנושא אכן הסיט את תשומת הלב מלואיס פליפה סקולארי ושחקניו. אבל שנבחרת ברזיל תזדקק לכך שפלה יבקש מהאוהדים בקטע וידאו מיוחד לא לשרוק בוז ולתמוך בנבחרת? את זה לא ניתן היה לתאר בעבר אפילו בדימיון הפרוע.
העם שזוהה יותר מכל עם הכדורגל, שאוהדי הקבוצות שלו נודעו כמטורפים המסוגלים ללכת ימים שלמים ברגל כדי להגיע למשחק חשוב, העם ששם את
הענף בחשיבות עליונה, החל להתרחק מה"סלסאו" בעקבות המחאה.
קטע וידאו אחר שפורסם עורר מחלוקת גדולה. כוכב העבר רונאלדו, מהשחקנים הנערצים ביותר בהיסטוריה של ברזיל, שהביא לה את הזכייה החמישית במונדיאל ב-2002, אמר בשנת 2011 כי "חשוב יותר לבנות אצטדיונים חדשים מאשר בתי חולים, כי מונדיאל עושים עם אצטדיונים ולא עם בתי חולים".
הווידאו הזה, שזכה לתפוצה גדולה ברשתות החברתיות בימים האחרונים, עורר את זעמם של האזרחים. רונאלדו, פלה, ומרבית שחקני הנבחרת של היום נחשבים למיליונרים המרוויחים סכומי עתק, ועניי העם מרגישים שהם מנותקים לגמרי מצרות היום יום.
ואכן, קיימות טענות רבות לכך שמרבית השחקנים של היום משחקים באירופה, ובשל הסכומים הגדולים שהם מרוויחים אינם מחוברים לסבל של העם הברזילאי. שלא יהיו אי הבנות, העם עדיין אוהב את הנבחרת ומאות ציפו לשחקנים בעת שהגיעו מפורטלזה למלון בסלבדור. אבל, בימים האחרונים מדובר בתופעה משנית ופחות מעניינת.
היד הקשה של המשטרה הגבירה את הזעם
ההפגנות נגד השלטון בברזיל החלו בסאו פאולו, בה משחקות כמה מהקבוצות הגדולות של המדינה ואשר תארח חלק ממשחקי המונדיאל. התושבים התקוממו
על כך שתעריפי הנסיעה ברכבות ובאוטובוסים עלו. בעידן המודרני, בו הרשתות החברתיות מרחיבות מחאה מקומית ומפילות משטרים בעולם, השלטון בברזיל לא נפל, אבל מעמדו התערער. היד הקשה בה נקטה המשטרה כלפי מפגינים רק הגבירה את הזעם והרחיבה את המחאה לכל רחבי המדינה.
תופעת ההפגנות הלכה והתרחבה הרבה מעבר לסאו פאולו. לא רק לערים גדולות אחרות כמו הבירה ברזיליה, ריו דה ז'ניירו ובלו הוריזונטה, היא הגיעה גם לערים אחרות, גם כאלה בהן תעריפי הנסיעה בתחבורה הציבורית לא עלו, וזאת לאות הזדהות עם המפגינים האחרים.
ביום רביעי האחרון נדמה היה כי חלה תפנית. הממשלה וראשי הערים של סאו פאולו וריו דה ז'ניירו הודיעו על ביטול העלאת מחירי הנסיעה בתחבורה הציבורית. היו שחשבו כי הדבר יעזור על מנת לרכך את הזעם ולהביא להפסקת ההפגנות, אבל לא כך היה.
להפך, סיפורי זוועה שפורסמו בבלוגים באינטרנט, כמו זה אודות שוטרים שהורידו נוסעים מהאוטובוס, חיטטו בתיקיהם האישיים ובדקו את הטלפונים הסלולארים שלהם על מנת לוודא שלא צילמו דיכוי אלים של ההפגנות - כל אלה רק הגבירו את הזעם.
מפגינים רבים ממשיכים לקרוא נגד הבזבוז הגדול בהקמת אצטדיונים, אחרים קוראים להדחתה של הנשיאה דילמה רוסף ובנוסף, במדינה הסובלת מאלימות ופשע, רבים מנסים לנצל את ההפגנות למעשי ביזה.
אחרי הפגנה בברזיליה בה נטלו חלק 35 אלף איש, כינסה רוסף ביום שישי ישיבת חירום וביטלה נסיעה מתוכננת ליפן. הניסיון של השלטון להרגיע את המהומות לא עוזר בינתיים וביום חמישי האחרון הפגינו על פי ההערכות כמיליון איש בכל רחבי המדינה. רוכב אופנוע אחד אף נהרג בסאו פאולו ו-11 איש נפצעו. מתי כל זה ייפסק ואיך כל זה ישפיע על ההיערכות לקראת המונדיאל? אף אחד לא באמת יודע.
השחקנים של סקולארי לא מתייחסים להפגנות
איך כל זה משפיע על שחקני הנבחרת? בינתיים הם עמדו במשימה בטורניר גביע הקונפדרציות, לאחר שהבטיחו את עלייתם לחצי הגמר בעקבות הניצחונות על יפן ומכסיקו. למרות זאת, השחקנים ולואיס פליפה סקולארי מרגישים נבוכים כאשר הם נשאלים במסיבות העיתונאים על הפגנות, טענות לשחיתות, מעשי ונדליזם, ירי גז מדמיע של שוטרים ומעצרים של אזרחים במקום על כדורגל.
כשהמאמן נשאל לאחר הניצחון על יפן לגבי שריקות הבוז הצורמות מצד הקהל כלפי הנשיאה, הוא השיב: "אני עונה רק לשאלות מקצועיות, הרגשתי שהקהל תומך בנו כמו תמיד ושאין לנו שום בעיה איתו".
האמנם? כנראה שאם הנבחרת זקוקה לפניה מצד פלה לעם, כדי שיסביר שהפגנות נגד השלטון זה דבר אחד ותמיכה בנבחרת היא דבר אחר, התמונה קצת אחרת. גם בסנטוס, המועדון עמו מזוהה פלה יותר מכל, הבינו את זה.
עובדה, הנהלת המועדון פירסמה באתר הרשמי קטע וידאו בו מניפים שחקני הקבוצה שלטים עם דברי תמיכה בזכות להפגין, אבל יחד עם זאת קוראים להימנע ממעשי אלימות ותומכים בפייר פליי.
כשניימאר נשאל על ההפגנות בזמן ההמנון הוא הגיב מבלי להתייחס ישירות לעניין: "אין דבר יותר מרגש עבורי מאשר לרוץ במגרש למען האוהדים. אני גאה לראות את כולם שרים את ההמנון של ברזיל".
נכון שחלק משחקני הנבחרת חזרו לשחק במדינה ושהמשכורות בליגה שלה עלו בשנים האחרונות. אבל, עדיין המציאות הזו רחוקה מזו שהיתה בשנות ה-80 וה-90,
כשרובם עדיין שיחק בברזיל ולא הרוויח משכורות עתק.
המפגינים אינם מפנים את זעמם נגד השחקנים והנבחרת, אלא כלפי פיפ"א וממשלת ברזיל, אבל ה"סלסאו" לא ממש זוכה בימים האלה לתשומת הלב שקיוותה ואינה מקבלת את אהבת העם כפי שהיא רגילה. רבים מהמפגינים לובשים חולצות כדורגל של הנבחרת והקבוצות, אבל האווירה ברחובות ממש לא שמחה כפי שהיה בעבר באיצטדיונים.
במקום לשיר שירים ולעודד, הברזילאי הממוצע מדבר כיום על זכותו להפגין. במהלך נגינת ההמנון לפני הניצחון 0:2 על מכסיקו הניפו אוהדים שלטים עליהם נכתב "לאן הלכו המיסים?" ו"אנחנו צריכים בתי חולים". כדורגל? למרבה הצער זה הדבר הפחות מעניין כיום בארץ הסמבה.
לפנייה לכתב/ת 
