היעד אמריקה: חלום ה-NBA של גל מקל ריאלי?
לא מעט שחקנים ישראלים הוזכרו כמועמדים להגיע לליגה הטובה בעולם, אבל הפעם נראה שהסיכויים של רכז מכבי חיפה טובים מתמיד. מי יודע, אולי מקל עוד יתגלה כתואם רוביו או קלדרון
זה קורה כל קיץ. מדי שנה מגיעים הדיווחים על קבוצת NBA שחשקה נפשה בכדורסלן עם תעודת זהות כחולה ומוח יהודי. פעם זה היה דורון שפר, אחר כך עודד קטש ואז הגיעו יותם הלפרין וליאור אליהו ובאמצע אפילו היה עמית תמיר. בחיי. עד שעומרי כספי פרץ את החומה ב-2009. רק שהחור שנפער בחומה כל כך קטן, שאף אחד לא הצליח להשתחל.
עוד ב-ynet ספורט:
- יש מחליף למוריניו בריאל מדריד
- העסקה הכי גדולה של הקיץ יצאה לפועל
- פרסום ראשון: תמיר כהן ומכבי חיפה כבר לא
- אוראל דגני הושאל להפועל ת"א
והנה שוב עולה שם ישראלי בדו"חות הסקאוטים. וזה שוב גל מקל. רק שהפעם, זה נראה אמיתי. אלוף ישראל הטרי ומצטיין העונה בליגת העל, מחוזר על פי הדיווחים על ידי לא פחות מחמש קבוצות המעוניינות בשירותיו (טורונטו, אינדיאנה, אטלנטה, ממפיס ויוטה), בנוסף לשתיים בהן הוא התאמן במחנה אימונים (מילווקי ודאלאס). אבל האם זה בכלל ריאלי?
זה לא המספרים
למרות הגאות של השחקנים האירופים ב-NBA, היהירות האמריקנית לא נרגעה. הם לא באמת מתרשמים מהמספרים של מקל העונה (13 נק', 4.8 אס', 2.5 ריב'), לא מהעובדה שנבחר לשחקן העונה (בחירה שעם כל הכבוד, נעשתה בעיקר בגלל תעודת הזהות ולא היכולת) ואפילו לא מכך שלקח בפעם השנייה אליפות ממכבי ת"א. הם הרי לא מייעדים לו תפקיד של רכז פותח שלוקח את ההחלטות החשובות במשחק. ב-NBA מחפשות בעיקר תכונות משחק חיוביות ופחות מספרים מרשימים.
כמו בדיווח של מארק סטיין מ-ESPN, האמריקנים מחפשים תואם פאבלו פריג'יוני - רכז משלים וחכם מהספסל. הארגנטינאי בן ה-35 שהפך לרוקי המבוגר בהיסטוריה כשהגיע בקיץ שעבר לניו יורק ניקס, הפתיע את כולם עם האינטליגנציה הגבוהה, הקליעה, ההגנה האגרסיבית ובעיקר העובדה כי הביא הרבה ניסיון למגרש. ודאי על רקע הרכזים בני ה-20 פלוס מינוס שמציפים את הליגה.
אם משווים את מקל אחד לאחד לפריג'יוני, נכונה להרבה אנשים בליגה אכזבה. מקל לא קולע טוב כמוהו משלוש (33 אחוז לעומת כמעט 40 של פריג'יוני), לא מאיים מספיק על הסל מרחוק, אין לו את אותו קילומטראז' ניסיון של מי שכיכב בויטוריה ובריאל מדריד. אבל כן יש לו הגנה מצוינת וגם, כמו שציין סטיין, בארה"ב מתרשמים מהפיזיות של מקל יחסית לגובהו (1.91). מסת השרירים שלו בכתפיים עלתה פלאים בשנתיים האחרונות.
הכל עניין של פרספקטיבה
אבל אם כבר יש להשוות אותו למישהו, כדאי להזכיר את השם נאנדו דה קולו. הרכז הצרפתי, שהיה המחליף של טוני פארקר בנבחרת צרפת ביורובאסקט האחרון ובאולימפיאדה (7 נק', 2.3 אס' ו-2.8 חט' למשחק), שיחק במשך שלוש שנים בהצלחה מרשימה בוולנסיה הספרדית, הגיע איתה עד לחצי גמר הפלייאוף ב-2012 (האחראי העיקרי על הניצחון בהפסד 3:1 לברצלונה) ורשם פחות או יותר אותם ממוצעים של גל (12.8 נק', 2.7 ריב', 3.1 אס', 2.1 איב').
גם מבחינת תכונות, אפשר למצוא הרבה קווים מקבילים בין השניים. בעוד לצרפתי קליעה מעט יותר טובה מרחוק ומקל עולה עליו בפן ההגנתי, שניהם
שחקנים שאוהבים לחדור בכל הזדמנות, יעילים מאוד במתפרצת ויודעים לקחת את המשחק על הכתפיים שלהם בדקות המכריעות או בפיגור. שניהם גם מצטיינים בפיק אנד רול.
דה קולו הצטרף בקיץ שעבר לסן אנטוניו. הפתיחה הייתה לא רעה, וגם בימים בהם טוני פארקר היה פצוע, דה קולו מצא את עצמו שש פעמים בחמישייה הראשונה של גרג פופוביץ' עם ממוצעים נאים באותה תקופה של .7.3 נק', 4.5 ריב' ו-4.3 אס'. גם הממוצעים העונתיים שלו סבירים עם 12.8 דק' ו-3.8 דק' למשחק. אבל מהר מאוד, "החגיגה" הסתיימה.
דה קולו נשלח לא פחות משלוש פעמים לקבוצת הבת של סן אנטוניו בליגת הפיתוח ואיבד את מקומו לטובת קורי ג'וזף הצעיר. בשלבים האחרונים של העונה ובפלייאוף הצרפתי היה בעיקר על לבוש אזרחי ובמקרה הטוב השחקן ה-12 של סן אנטוניו. האם זה מה שרוצה גל מקל להיות? לא בטוח. האם זה מה שהוא צריך? בטוח שלא.
תחליף לחסרי הניסיון
היום זה עידן של רכזים בליגה. כנראה העידן המשופע בהיסטוריה עבור עמדה מספר 1 ב-NBA, עם שמות כמו דריק רוז, דרון וויליאמס, ראסל ווסטברוק ועוד אינספור שמות של רכזים פותחים ברמת אולסטאר. סגנון שונה לגמרי ממה שהיה פעם, עם רכזים אתלטיים שהופכים להיות ספקי הנקודות העיקריים ומטביעים היסטריים. למסור? להיות ג'ון סטוקטון? זו פריבילגיה.
אבל המחסור ברכזים טובים נוצר על הספסל, ברכז השני והשלישי. הליגה עייפה מבני נוער בגיל 19 שלא למדו את יסודות המשחק בקולג' ומגיעים חסרי ניסיון וחסרי הבנה בסיסית בניהול התקפה מהקו האחורי. דווקא בשל כך, ישנה ערגה לרכזים האירופים בעלי השכל והתבונה, שיוכלו לתת 15 דקות של שקט לסופרסטארים שנחים מעט על הספסל, או אפילו יכולים לשחק בעמדה מספר 2 לעיתים. החלום הוא לראות עוד חוסה קלדרון או אולי אפילו ריקי רוביו. חלום.
יתרה מזאת, גם בדראפט הקרוב אין יותר מדי שמות מסקרנים בעמדת הרכז (אין יותר מדי שחקנים מסקרנים נקודה, אבל זה כבר נושא אחר), אולי מלבד טריי בורק ממכללת מישיגן, שעשוי ללכת בבחירה מספר שש לניו אורלינס פליקנס (לשעבר הורנטס).
לכן, דווקא השנה יכולה להיות הצ'אנס האמיתי של מקל. להתחיל ולנתח כל קבוצה מה היא צריכה ומי הרכזים שלה כעת, יהיה כמו כוסות רוח למת, נוכח העובדה כי איננו יודעים אילו שינויים ייעשו בדראפט ולאחריו, ומי מהשחקנים שמשתחררים מחוזיהם יחליטו להישאר או ללכת ומי יביאו במקומם.
אבל מקל יכול להתאים כמו כפפה ליד לקבוצה בסגנון אירופי כמו טורונטו, או להשתלב בהצלחה במקום שכל כך אוהבים רכזים חכמים - יוטה ג'אז. בכל מקרה, להגיע לשם תהיה משימה הרבה פחות קשה מאשר להישאר ולהצליח.
יש לו לא מעט חסרונות פיזיים ובעיקר אתלטיים לעומת היריבים האמריקניים, אבל הוא עולה עליהם בניסיון משחק, בקריאת מצבים על הפרקט ובעיקר בכוח רצון.
כל הדברים שאפשרו לעומרי כספי להצליח בשנה הראשונה שלו בסקרמנטו קינגס.
בקיצור ולעניין: גל מקל ראוי ויכול להגיע ל-NBA. אך כדי להצליח שם, הוא יצטרך הרבה יותר מרק כדורסל. יהיה הרבה יותר מחמם לב לראות קו אחורי של גל מקל ויוגב אוחיון במכבי ת"א, אבל אנחנו כאן בעסקי חלומות, לא בעסקי חימום לבבות.
לעמוד הטוויטר של שרון דוידוביץ' - @sDavidovitch
