סודן זה כאן

אם הדוקר מנווה שאנן היה בא מעזה היו קוראים לזה פיגוע טרור. אם היה יהודי משכונה דרומית היו קוראים לזה גזענות ונחפזים להפגין. אבל הוא בא מאפריקה, ולכן הידיעה נדחקה לשוליים. אף אחד לא שם על תושבי דרום תל אביב. הם מזרחים, הם שומרי מסורת, הם מצביעי ליכוד וש"ס, הם לא מצטלמים טוב, הם לא מדברים יפה, הם לא "משלנו". אבל כל אחד מהמתלהמים האלה, הכואבים והנלחמים על ביתם, הוא בעיניי הרבה יותר אנושי וסובלני ורחום מכל האנשים היפים והנאורים ומחפשי הפרסום שעורכים מופעי התרמה למען הפליטים מאפריקה אבל לא רואים ממטר את הפליטים מדרום תל אביב.

בהפגנה ביום ראשון פגשתי אישה זקנה שנשברה, לקחה שוב משכנתה, חזרה לעבוד וברחה, אבל באה לבכות את געגועיה לשכונה שהייתה. פגשתי גם חבר טוב ושותף למאבק שנשבר והציע למכירה את דירתו בשכונת נווה שאנן. בזמן שעמדנו שם ומחינו נגד ההפקרה והזלזול וההזנחה של הרשויות, מוקפים בעשרות השוטרים והמג"בניקים שלעולם אינם נראים בשטח כשצריכים אותם, עברו על פנינו מאות אפריקנים וחייכו, כי הם יודעים מי המנצח במאבק על הבית שלנו.

החשוד בדקירה מסמן וי בבית המשפט (צילום: אמיר לוי)

אזרחים נסים על נפשם, כפי שתיעדה מצלמת האבטחה (צילום: דודו)

עוד בערוץ הדעות

מצגר, הרב יוסף והצניעות שנעלמה מהנוף / אשר מעוז 

עקרות בית נואשות, בבימוי יאיר לפיד / דנה נאור מנדאל

אני תושבת שכונת שפירא כבר 16 שנה. באתי מלב תל אביב. באתי ממרצ וממאבקים על זכויות אדם ומהפגנות נגד הכיבוש ונגד אפליה ונגד הומופוביה ונגד גזענות. באתי מהאשכנזיות הלבנה והמחשיבה את עצמה של "תל אביב היפה". לקח לי שנים להיפטר מהדעות הקדומות שכל המערכות חברו להטמיע בתוכי מילדות כלפי תושבי השכונות, אבל היום אני יודעת שזה אחד הדברים הטובים שקרו לי, ואני עמלה, גרגר הבנה אחר גרגר הבנה, לפענח את החידה הגדולה הזאת שנקראת הקרע בין השמאל לבין השכונות. אני מתחילה להבין את הצד של השכונות, אבל לא את הצד של השמאל החברתי. אני לא מבינה איך אנחנו יצאנו הרעים בכל הסיפור העצוב הזה.

אני שואלת את ארגוני המחאה, ארגוני זכויות האדם ועמותות הסיוע, אני שואלת את כל הנשמות הטובות שמתגייסות במלוא הלהט להגנתם של האורחים הלא-קרואים ומתעלמות לחלוטין מהמצוקה שניחתה על ראשם ההמום של המארחים בעל-כורחם - איך זה קורה? איך ייתכן שמי שלבו נכמר על פליט מסודן מקשה כל כך את לבו כלפי ניצולת שואה שצעירים שיכורים מאיימים על חייה? איך ייתכן שאנשים שלא מסוגלים לראות פרה מובלת לשחיטה מסתכלים באדישות על בני אדם שנדקרים ברחוב?

אנחנו מאשימים גם את כל האדישים

מתי בפעם האחרונה קמו הארגונים החברתיים לזעוק נגד האפליה של הדרום בחינוך ובתרבות ובאכיפת החוק ובביטחון האישי ובתשתיות ובשטחים ירוקים ובאוויר לנשימה? למה התכוונתם כשצעקנו יחד בהפגנות הגדולות "רוטשילד ולווינסקי אותה המהפכה"? איך סבלו של האחד שווה התגייסות וסבלו של האחר שווה רק לעג ובוז? מהו המנגנון שעושה אתכם עיוורים לגמרי למצוקתו של מי שלא מתאים לתפישת העולם הפשטנית שיש בה רק שחור ולבן? איך אתם לא מתגייסים בכל הכוח למצוא פתרון הוגן, אנושי וצודק יותר לבעיית הפליטים מחוץ לשכונות? 

אנחנו מאשימים את ראש הממשלה בנימין נתניהו ואת שריו בעבר ובהווה, שמפקירים את בטחונם האישי והציבורי ואת שפיותם וחייהם של תושבי השכונות. אנחנו מאשימים את ראש העיר רון חולדאי, שבונה בצפון תל אביב עיר מודרנית, מטופחת, עשירה וממותגת, וסוגר את דרום תל אביב בגטו של עוני, עליבות והזנחה. אנחנו מאשימים את החמדנים ותאבי הבצע, משכירי הדירות והחנויות והכוכים והמחסנים והחורבות, שרובם ככולם אינם תושבי השכונות, שמוכרים אותנו ואת חיינו בעבור חופן שקלים.

אנחנו מאשימים את חברי העמותות שמסתובבים בשכונות בתחושת התנשאות ומטפחים את מצפונם על חשבון אחרים. אנחנו מאשימים את מגישי הבג"צים שבולמים וחוסמים פעם אחר פעם את הניסיונות להקל במעט על חיינו. אנחנו מאשימים את תנועות המחאה שמעדיפות להזדהות עם מצוקתם של הזרים מאשר עם מצוקתם של תושבי השכונות. אנחנו מאשימים את התקשורת שמתעוררת רק כשקורה אירוע חריג בזוועתו, אך מתעלמת מהסיוט היומיומי שבתוכו אנו חיים. ואנחנו מאשימים גם את כל האדישים שגרים מצפון לרוטשילד ומודים בלבם בוקר בוקר לחולדאי שמונע את זליגתם של האפריקנים לשכונות שלהם. כולכם אחראים לתבערה שתפרוץ פה בקרוב.

שפי פז, תושבת שכונת שפירא וחברה בוועד הפעילים

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il