חזק בחוץ, חלש בפנים. מורסי סוגר שנה בתפקיד
הד"ר להנדסת חומרים בכלל לא היה אמור לרוץ לנשיאות מצרים, אך פסילת מועמד הוציאה אותו מאלמוניותו והפכה אותו ליורשו של מובארק המודח. כעבור שנה בתפקיד, הפופולריות שלו בירידה מתמדת, אך עצם יכולתו לשרוד היא הישג מרשים. תעודת הערכה
עלייתו המטאורית של מוחמד מורסי, איש אפור מצוות ההנהגה של "האחים המוסלמים", לנשיאות מצרים היא תופעה יוצאת דופן. נסיבות מקריות הובילו את הד"ר להנדסת חומרים שלא היה מוכר בעולם כלל אל מרכז הזרקורים הפוליטיים של המזרח התיכון.
עוד חדשות בעולם :
אמיר קטאר העביר השלטון לבנו: 'זמן לדור חדש'
אנג'לינה ג'ולי במועצת הביטחון: "טפלו באונס"
האביר (שוב) נפל מהסוס. הצרות של ברלוסקוני
מו"מ לשלום? הותקף ארמון הנשיאות באפגניסטן
החודש מציינים שנה ראשונה לכהונתו של מורסי וזו הזדמנות טובה להעריך את ביצועיו ברמה הפוליטית: כיצד מתמודד מורסי עם אחת המשרות הקשות בעולם - הובלת מדינה בת 80 מיליון תושבים על סף פשיטת רגל? לשאלה אחת קל להשיב: האם "האחים המוסלמים" מילאו את הבטחתם זה 80 שנה לחסל את השחיתות ולשפר את מצבה של מצרים? התשובה היא: לא.
מהכפר העני לפרלמנט
מחמד מורסי, בן 62, גדל במשפחה ענייה במצרים והתקדם בזכות לימודיו. מסלול הדוקטורט שלו בהנדסת חומרים התאפיין בהצטיינותו לאורך כל הדרך. לאחר שסיים את לימודיו במצרים למד מורסי באוניברסיטת דרום קליפורניה ואף תרם לפרויקט של סוכנות החלל האמריקנית (נאס"א). באופן סמלי, מורסי הצטרף לתנועת "האחים המוסלמים" בשנת חתימת הסכם השלום בין ישראל לבין מצרים. הוא שימש חבר פרלמנט עצמאי בין השנים 2005-2000 בשל הוצאת התנועה אל מחוץ לחוק.
ברמה האידיאולוגית, החזיק מורסי בעמדות קיצוניות נגד ישראל ושימש במחוז הולדתו כחבר ב"ועדה למאבק בציונות" מטעם "האחים המוסלמים". הוא נאסר כמה פעמים בגלי המעצרים שיזם הנשיא חוסני מובארק נגד "האחים המוסלמים".
התחלה ברגל ימין
בעקבות המהפכה במצרים והפלת משטרו של מובארק הקימה תנועת "האחים המוסלמים" את מפלגת "החירות והצדק" והציבה את מורסי בתפקיד יו"ר המפלגה.
מורסי הפך למועמד לנשיאות בדרך המקרה. ה"אחים המוסלמים" בחרו את ד"ר ח'ירת א-שאטר כמועמדם לנשיא ומורסי שימש על תקן מועמד רזרבי למקרה שבו תיפסל מועמדותו של א-שאטר. בית המשפט אכן פסל את מועמדות א-שאטר ומורסי התחרה כנגד כל הסיכויים נגד אחמד שפיק המנוסה, שכיהן בעברו בתפקיד ראש ממשלה של מובארק.
מורסי ניצח בבחירות ביוני 2012, אך ניצחונו הדחוק ברוב של 51.7 אחוזים בישר את הקשיים שבפניהם יעמוד ביכולת השליטה. מרגע עלייתו לשלטון היה ברור כי יהיה על מורסי להיאבק בשרידי המשטר הישן. במבחן הראשון במאבקו נגד הרשות השופטת הייתה ידו של מורסי על העליונה. כשבית המשפט העליון החליט לפזר את הפרלמנט, בעל הרוב האיסלאמי, כינס אותו מורסי מחדש. חודשיים אחרי היבחרו רשם לעצמו מורסי ניצחון נוסף, הפעם נגד מערכת הביטחון. הוא פיטר את מפקד הצבא מוחמד חוסיין טנטאווי ומינה תחתיו גנרל שנאמן לו בשם עבד אל-פתאח סיסי. בכך הביא הנשיא החדש לקץ שלטון "המועצה הצבאית" ששלטה במצרים מאז ראשית המהפכה.
התחלת המחאה
השלב הבא בביסוס משטרו של מורסי היה קביעת החוקה החדשה. לשם ניסוחה באופן עצמאי הוא קבע כי אין לבית המשפט זכות להתערב בגיבושה. בכך למעשה נטרל את הרשות השופטת. צעד זה זכה לביקורת רבה מטעם האופוזיציה וארגונים ליברליים שטענו כי מורסי אינו אלא דיקטטור חדש (בלשון המצרים: פרעה החדש).
המחאות ההמוניות נגד מורסי הגיעו לכיכר תחריר בקהיר והאופוזיציה במצרים הקימה קואליציה חילונית נגדו. בסוף 2012, מורסי אף נאלץ פעם אחת לפנות את ארמון הנשיאות מחשש לחייו. למרות כל אלה, הוא הצליח להעביר את החוקה במשאל עם ברוב משמעותי.
הליברליים לא היו מרוצים שבסיס החוקה נשען על השריעה ואילו הסלפים לא הסתפקו בכך ורצו חוקים מחמירים יותר. במקביל, ארגוני נשים דרשו להעניק להן זכויות בחוקה. החוקה החדשה שאושרה אמנם העניקה לנשיא סמכויות רבות, אך לראשונה בתולדות מצרים, הגבילה אותו לשתי קדנציות. החוקה משקפת במידה לא מבוטלת את רוח המהפכה, בעיקר בכל הנוגע להגבלת המעצרים והעינויים של האזרח המצרי.
למרות זאת, גלי המחאות בערים גברו והאלימות של המפגינים והמשטרה גם יחד גבו לראשונה קורבנות במחאה נגד הנשיא החדש. כנגדם, תנועת "האחים המוסלמים" ארגנה הפגנות תמיכה בנשיא, דבר שהגביר את הפילוג בעם המצרי בין חילוניים לבין דתיים. מורסי נהג בחוכמה כשדחה את מועד המשפט החוזר של הנשיא המודח מובארק, משפט שרק היה מחמיר את המהומות ברחוב.
מדיניות החוץ - פיצוי על משבר הפנים?
בעוד מורסי נאבק במצרים על סמכותו נגד בית המשפט והצבא, הוא התגלה כפוליטיקאי מוכשר בענייני חוץ, למרות היעדר ניסיונו. הוא ניצל את השתייכותו ל"אחים המוסלמים", פרש את חסותו על עזה וסייע בהצלחה להשגת הפסקת אש עם ישראל במבצע "עמוד ענן" (נובמבר 2012).
ההבלגה של חמאס אחרי חיסול הרמטכ"ל שלו אחמד ג'עברי הוכיחה עד כמה יש לנשיא מצרים השפעה על הרצועה. בעקבות התיווך שלו זכה מורסי לתמיכת הממשל האמריקני. מאז, ארצות הברית רואה במורסי חלק מקשת הברית שלה עם "האיסלאם המתון" יחד עם טורקיה, סעודיה ומדינות המפרץ.
המפגש של מורסי עם נשיא איראן מחמוד אחמדינג'אד שנתפרש לכאורה כ"שינוי היסטורי ביחסי מצרים-איראן", לא השיג דבר ושימש אך ורק כסטירת לחי פוליטית, כשמורסי מתח ביקורת קשה על הסיוע האיראני למשטרו של בשאר אסד בסוריה. לאחרונה מורסי אף הגדיל לעשות כשאירח את הכנס האיסלאמי העולמי למען המורדים הסורים, סילק את השגריר הסורי ממצרים וניתק את היחסים הדיפלומטיים בין המדינות.
מורסי עמד בלחצים כבדים מצד האיסלאמיסטים, שדרשו לבטל את הסכם השלום עם ישראל ולסייע צבאית לשלטון חמאס בעזה. במאבק שניהל ונמשך חודשים ממושכים הוא הוכיח שהוא מוכן להילחם בתופעת הטרוריסטים בסיני ולחסום מנהרות מעזה בנחישות רבה יותר מזו של קודמו מובארק.
הנשיא המצרי חשש בצדק שטרוריסטים ג'יהאדיסטים מנצלים את המהפכות הערביות ואת חוסר היציבות בקהיר על מנת להקים כיסי טרור בחצי האי סיני. מורסי לא נרתע מלחדש את קשרי מצרים עם רוסיה למרות משקעי העבר בין שתי המדינות, ככל הנראה על מנת ללחוץ על האמריקנים להמשיך להעניק למצרים את המענק השנתי בסך 1.5 מיליארד דולר. הלחץ נשא פרי וארה"ב הבטיחה את המשך הסיוע.
ימשיך לייצב את שלטונו
המשוכות הבאות של מורסי אינן פשוטות: משפט חוזר למובארק, בחירות חדשות לפרלמנט, הידוק השליטה על הצבא ובראש ובראשונה - בעיית המשבר הכלכלי. בעוד ההתנגדות לנשיא מתחזקת בערים, באזורים הכפריים הוא עדיין נתמך על ידי הרוב.
מצרים עדיין רחוקה מלהתייצב פוליטית וכלכלית והמהפכה שהחלה לפני יותר משנתיים עדיין נמצאת בעיצומה. העיתון המצרי "אל-אהראם" פרסם בתחילת החודש תמונות קשות מרחובות הערים: זוהמה, ביובים זורמים, חיות מתות, גנבים, מכוניות שנוסעות נגד כיוון התנועה, שוטרים חסרי אונים ועוד. הפופולריות של מורסי נמצאת בירידה מתמדת ככל שמחריף העוני. אולם, עצם יכולתו לשרוד במצבה הרגיש במצרים ולהמשיך לשלוט בה, היא הישג מרשים.
ביחסי החוץ התגלה האיש שדיבר בעבר על "האויב הציוני" והתנגד לשלום כאדם שקול ומרוסן. במהלך השנה הראשונה לשלטונו דווח על השתלטות הדרגתית של האיסלאמיסטים על התקשורת המצרית ועל הגבלת חופש העיתונות. המחאה הציבורית התעוררה בעקבות מינוי אנשי "האחים המוסלמים" למושלי מחוזות, כפי שאירע לאחרונה בלוקסור. בעקבות המחאות התפטר המושל הטרי עאדל אסל חייאת, שהיה חבר בארגון שרצח 58 תיירים בלוקסור ב-1997. אזרחים מצריים רבים ששקלו לברוח אחרי המהפכה הבינו כי אין בכוונת מורסי להקים מדינה איסלאמית.
אם נבדוק את תוצאות המהפכות הערביות נגלה כי הנשיא מורסי הוא המנהיג היחיד שנבחר אחרי מהפכה ומחזיק מעמד ושאינו טובח בעמו - לעת עתה - כמו עמיתיו בלוב ובסוריה ושמתאמץ להשרות יציבות.
למרות כל אלה, אין לשכוח את הרקע האיסלאמי של מורסי. אין ספק כי ככל שביטחונו בשלטון יגבר, כך ישתדל יותר לחזק את אחיזתם של "האחים המוסלמים" במדינה. גם יחסו לישראל יישאר מתון רק כל עוד מצרים תזדקק נואשות לכסף האמריקני.
אף שמורסי צלח את רוב המבחנים הראשונים לנשיאותו בהצלחה, היעדר פתרון למשבר הכלכלי עלול לערער את משטרו.
המצרים חוששים יותר מכל מ-30 לחודש, היום שבו הבטיחה האופוזיציה לפתוח בגל של הפגנות ענק נגד המשטר. ההתמודדות עם המהומות הצפויות תהיה המבחן הקשה ביותר של מורסי מאז שנבחר. אם ייכנע ויפרוש, עלולה מצרים במקרה הטוב לחזור לאחור לתקופת משטר צבאי. במקרה הגרוע, היא עלולה להידרדר לאנרכיה. הישרדותו היא אולי הברירה הפחות מסוכנת למצרים ולאזור כולו.
ד"ר ירון פרידמן, פרשן ynet לענייני העולם הערבי, בוגר אוניברסיטת סורבון בפריז, מלמד ערבית ומרצה על האיסלאם במחלקה ללימודים הומניסטיים בטכניון, בבית הגפן ובמכללת הגליל. ספרו "העלווים - היסטוריה, דת וזהות" יצא לאור באנגלית בהוצאת בריל-ליידן בשנת 2010
לפנייה לכתב/ת 
