לעולם יש את שייקספיר, לנו יש את חנוך לוין
הפסטיבל הבינלאומי שהוקדש למחזותיו של לוין הוכיח אחת ולתמיד שמדובר בכותב אוניברסלי שיצירותיו יכולות לנדוד, להכות שורש ולהצליח מאד גם בשפות אחרות. הקהל הצביע ברגליים
במלאכת התיאטרון העכשווי, על פי רוב, דווקא זה היוצר יש מאין, המחזאי שעל בסיס מילותיו מניחים שאר העושים במלאכה נדבך על נדבך - הוא זה שהאור פוסח עליו. אם השחקן הוא זה שבקדמת הבמה, מקומו של הכותב באופן טבעי מאחורי הקלעים. מתי-מעט הם הכותבים שבתוך מכלול התוצרת התיאטרונית העכשווית, מופנה הזרקור אליהם. חנוך לוין, הוא אחד מאותם בודדים.
יצירתו של לוין היא הראשונה והיחידה עד כה בתולדות ההיסטוריה של התיאטרון הישראלי, שקיבצה סביבה תחת מטריה אחת ולמשך 10 ימים עשרות הצגות שהופקו על ידי תיאטרונים מן העולם לצד מקבילות ישראליות מהזרם המרכזי, מהשוליים ומחוגי האקדמיה.
הפסטיבל, שננעל בסוף השבוע בתיאטרון הקאמרי, הוכיח אחת ולתמיד שיצירתו של לוין לא רק מוערכת על ידי הצופים בארץ - אלא יכולה לנדוד, להכות שורש ולהצליח מאד במקומות שונים ובשפות אחרות.
חשיבותו האדירה של הפסטיבל, שמילא את אולמות התיאטרון ביותר מ-26 אלף רוכשי כרטיסים, אינה רק במה שיכול להצטייר כטפיחה חברמנית על השכם, כמנהג המתקבצים (כשותפים ליצירה) בחומו של ה"ישראלי שעשה את זה". חשיבותו גם בשחרור הקהל הישראלי מפרשנות אחידה - פחות או יותר - של "מנת היום" הלוינית המוגשת לו חדשות לבקרים בארץ.
כישרונו של לוין הבמאי, כך עושה הרושם, גרם לשיתוק יצירתי במגרש הביתי שלו. נקודות מבט חדשות, מסורות תיאטרוניות שונות ומחשבה אוניברסלית, יכולות רק להועיל בשחרור מחזותיו מיראת הכבוד המעקרת. אין רק פרשנות אחת ללוין - וכל המרבה, הרי זה משובח.
בתחילת השבוע החזירו לבמה הגדולה של הקאמרי את "אשכבה", פסגת יצירתו של לוין ככותב וכבמאי. באותה הזדמנות חגגו ליוסף כרמון, השחקן שבעבורו נכתב התפקיד לפני כ-15 שנה, יומולדת 80 בטקס צנוע. ימים ספורים לאחר מכן, הציג התיאטרון העירוני של לובליאנה את גרסתו למחזה בחדר החזרות של הקאמרי. אם בהצגה הישראלית שם לוין דגש על הפואטיקה - מתיאס צופנצ'יץ', הבמאי הסלובני, בחר באבסורד.
השחקן מרקו סימצ'יץ', המקבילה ליוסף כרמון, לוקח את התפקיד למחוזות אחרים. הזקן שלו צעיר יותר. הגוף שחוח פחות. סימצ'יץ' נותן דגש רב יותר לתפקיד המספר והזקן שלו סקרן, מתפלא, נוקשה פחות. שתי גרסאות, שני עולמות וטקסט אחד שמחבר ביניהם.
היה גם את "אורזי מזוודות" בגרסה מבריקה של הבמאי הרוסי הצעיר, אלכסנדר קורוצ'כוב, ובביצוע שחקני תיאטרון מייקובסקי ממוסקבה. ההפקה, שהציגה בתיאטרון גשר, משתמשת בקולנוע כדימוי מרכזי לעולם של דמויות שחיות בסרט. זה עכשווי, צבעוני, מצחיק, קצבי ובועט. קצת פחות עלוב, לא פחות אומלל מההפקה הישראלית בבימויו של אודי בן משה.
שתי ההפקות הצרפתיות שהתארחו בתיאטרון הקאמרי היו כשלעצמן חגיגה. האחת, בזכות הפרשנות, השנייה - בזכות השחקן המרכזי. "מענטשל ורומנסקה", הגרסה הצרפתית היא טריו לשחקן, כוס פלסטיק ושני שמות כתובים על תגי בריסטול ומתברר שלא רק המחזות של לוין הן פלסטלינה ביד היוצר.
זהו למעשה סיפור קצר ועלום של לוין שנטמן באסופת הסיפורים שפורסמה לפני כחמש שנים. בעזרת הדמיון העשיר של הבמאי, אוליבייה בלאזוק, השחקן, דניאל קניגסברג והמתרגמת, לורנס סנדרוביץ', נולדה הצגה קאמרית נהדרת על פוטנציאל לאהבה שנכשל כשלון מזהיר ונגמר, כדרכו של לוין, בנפיחה.
גם מפולין נחתו בישראל שתי הפקות שונות בתכלית. "פופר" בביצוע תיאטרון Nowy מפוזנן, בבימויה של אנה נוביצ'קה - האישה היחידה שביימה את לוין - הוצג ראש בראש מול הגרסה של תיאטרון הקאמרי בבימויו של מוני מושונוב.
גם "מלאכת החיים" של תיאטרון Narodowy מוורשה, הוצגה מול הגרסה הישראלית החדשה של בית ליסין בבימויו רוני פינקוביץ' ואפשרה לסקרנים להתרשם במקביל משתי ההפקות.
בנייתו של הפסטיבל היתה מלאכת מחשבת מתוך המבחר הקיים של הפקות ישראליות ובינלאומיות לסוגותיהם, תיאטרונים מרכזיים, הפקות פרינג' ובתי ספר למשחק.
כולם השתתפו בחגיגה וביניהם: תיאטרון היידישפיל, שהחזיר לבמה את "סולומון גריפ", הבימה עם "איש עומד מאחורי אשה יושבת" ערב מערכונים ומונולוגים של לוין, חזרות פתוחות על "יעקבי וליידנטל" בבימויו של יונתן אסתרקין, "קרום" של האקדמיה לאמנויות הבמה, קריאות מבוימות של תלמידי בית צבי, סטודנטים למשחק בסמינר הקיבוצים שפרוסים באכסדרה ובבית הקפה הצמוד ומפתיעים בכל פעם "קליינטים" אחרים במונולוגים ממחזות של לוין שנשמעים כשיחת חולין נטולת הקשר (רעיון מקסים של הבמאי חנן שניר), והקרנות של סרטים הקשורים ביצירתו.
זו היתה חגיגה אמיתית ומשמחת של תיאטרון משובח שנתנה, גם אם לזמן מוגבל, תחושה של נורמליות. בעולם מוקדשים פסטיבלי תיאטרון בינלאומיים ליצירותיהם של ענקים כמו צ'כוב, שייקספיר, או דרמות קלאסיות יווניות. לנו, יש את לוין.
לפנייה לכתב/ת 
