בין המצרים: האשכנזים שמחים פחות

שאלה:

מהן ההלכות הנוגעות לימי בין המצרים?

תשובה:

ימי "בין המצרים" נחשבים לימי אבלות, וחכמים קבעו מספר דברים המבטאים התנהגות הולמת לימים אלה: יסוד ההלכה נקבע במשנה במסכת תענית, ושם נאמר: "משנכנס אב ממעטים בשמחה". אין הגדרה מדויקת מהי משמעות מיעוט השמחה, ואילו פרטים נכנסים בכלל זה. אבל באופן כללי נראה שכדאי הוא בית אלוקינו החָרֵב שנרגישו בהתנהגותנו בימים אלה. כלומר, להרגיש את האבל על חורבן בית המקדש.

הפוסקים הוסיפו פרטים, כגון איסור ריקודים ומחולות, תספורת, נישואין, וכן "ממעטים במשא ובמתן ובבניין של

שמחה, כגון בית חתנות לבנו, או בניין של ציור וכיור, ובנטיעה של שמחה..." (אורח חיים סימן תקנא, ב). יש מי שכותב בהרחבה גדולה מאוד שההגדרה היא ש"כל מה שנחשב אצל אדם לשמחה, ראוי למנוע ממנו" (נודע ביהודה תנינא-או"ח קה).

כאמור, במשנה נאמר דין זה של מיעוט אבלות רק מתחילת חודש אב, אך יש פוסקים, וכך הוא מנהג האשכנזים, להחמיר כבר מצום י"ז בתמוז. הפוסקים כותבים כי בימים אלה של בין המצרים יש למעט בשמחה, ואסור לנגן, ורבים אף אוסרים לשמוע מוזיקה (משיב: הרב שמואל שפירא).