מכון אדוה: עיקר נטל הגזירות על השכבות חלשות
מסמך שהוגש לח"כים קובע כי תוכנית הקיצוצים מחלקת את הנטל באופן בלתי צודק ומעמיקה את האי שוויון בישראל. אז היכן כן ניתן לקצץ? התשובה של מרכז אדוה היא בביטחון, בהטבות מס לתאגידים ובהתנחלויות. עוד טוענים מחברי הדו"ח: ישראל משלמת מחיר יקר על היעדר הסדר עם הפלסטינים
במסגרת הדיונים על תקציב המדינה בכנסת, הוגש היום (א') לחברי הכנסת מסמך עמדה של מרכז אדוה, המספק מידע על שוויון לצדק חברתי, בנוגע לתקציב. המסמך הוגש תחת הכותרת: "גירעון מצריך טיפול נקודתי – לא מצג שווא של קטסטרופה".
- קצבאות הילדים: הליכוד והחרדים נגד האוצר
- חוק ההסדרים: מתיקוני חירום ועד מס עקרות הבית
- דרעי: ערבים וחרדים לא צריכים להאכיל ילדים?
- OECD: הקיצוצים בתקציב עשויים לפגוע בצמיחה
- האופוזיציה נגד התקציב: "אין כל תקווה לאזרחים"
הכותרת מלמדת על רוח המסמך, שבמסגרתו נעשה ניסיון להדגיש את ההבדלים בין מצבה הכלכלי של המדינה השנה ובין מצבה בעת ביצועם של שני הקיצוצים הגדולים האחרונים בתקציב המדינה, ב-1986 וב-2003. לטענת מחברי המסמך, הממשלה יצרה מצג שווא של קטסטרופה כלכלית כדי להבטיח תמיכה ציבורית למהלכיה, שהיוו נסיגה ממחויבותה לשכבות החלשות ולעידוד הצמיחה.
הקיצוץ שנידון כעת בכנסת הוא הנרחב ביותר בתולדות המדינה - 6.5 מיליארד שקל ב-2013 ועוד 18 מיליארד שקל ב-2014. עם זאת, מחברי המסמך של מרכז אדוה מציינים כי הקיצוץ האחרון שונה מהותית מהקיצוצים הגדולים שלפניו. ראשית, מדובר בקיצוץ שנעשה בשעה שהכלכלה הישראלית צומחת ולא מתכווצת, כפי שקרה ב-2003 וב-1986. הצורך בקיצוץ נובע אך ורק מכיוון שהממשלה הקודמת התחייבה להוצאות הגבוהות מתקרת התקציב שקבועה בחוק, ולכן לא מדובר במצב "קטסטרופלי" המצדיק צעדים חריפים.
כמו כן, מציינים במסמך כי למרות שתקציב 2013 גדול מקודמיו, ההוצאה של הממשלה לנפש עדיין נמוכה יותר מההוצאה לנפש בשנת 2001, לפני שהחלו הצמצומים בתקציב המדינה בעקבות האינתיפאדה השנייה. הגידול בתקציב נובע בעיקר מהעלאת שכרם של רופאים, מורים ועובדים סוציאליים שסבלו במשך שנים משכר נמוך במיוחד, ומכך שהממשלה הקודמת יישמה חינוך חינם מגיל 3 מבלי לקצץ בתקציב הביטחון, כפי שהמליצה לה ועדת טרכטנברג.
עיקר הנטל על השכבות החלשות
לטענת מחברי הדו"ח, הניסיון לשוות לדיון הכלכלי הנוכחי הקשר של משבר כלכלי, אינו מקרי. "הצגת התקציב תחת מצג הכסות של 'מצג הקטסטרופה', מבקשת להתמודד עם הגירעון בדרכים המחלקות את הנטל באופן בלתי צודק ומעמיקות את האי שוויון בישראל".על פי הדו"ח, תכנית האוצר לצמצום הגירעון מטילה את עיקר הנטל על השכבות החדשות. כדוגמה מביאים מחברי הדו"ח את ההחלטות להעלות את המע"מ ב-1% ואת מס ההכנסה ב-1.5% בכל מדרגות השכר, ואת ההחלטה להטיל דמי ביטוח לאומי ומס בריאות גם על עקרות בית.
לטענתם, העלאות המסים המוצעות אינן מביאות בחשבון את העובדה כי בעשור האחרון נהנו בעלי ההכנסות הגבוהות ממדיניות הפחתת המסים וכי הנטל שבו הם נושאים כיום הוא נמוך מדי. בדו"ח מוצגים נתוני למ"ס בנוגע להכנסות משקי בית שמהם עולה כי בשנים 2011-2003 גדלו ההכנסות ברוטו של העשירון העליון ב-4%, בעוד שההכנסות נטו גדלו ב-18%.
בעשירון השני, לעומת זאת, גדלו ההכנסות ברוטו גם כן ב-4%, אך ההכנסות נטו צמחו ב-7% בלבד. מכאן מסיקים מחברי הדו"ח כי ניתן להטיל מסים גבוהים יותר על העשירון העליון וכך להימנע מהעלאת מס הכנסה לשכבות הנמוכות יותר ומהעלאת מע"מ. יש לציין כי מחברי הדו"ח אינם מציגים תכנית מלאה ונרחבת לגביית מסים, וגם לא מציינים מהם שיעורי המס המדויקים שהם סבורים שיש להטיל על העשירון העליון. לכן, לא ניתן לשפוט האם המדיניות שעליה הם ממליצים אכן יכולה לכסות את הגירעון הקיים או לא.
בדו"ח נמתחת גם ביקורת על ההחלטה להטיל חובת תשלום דמי ביטוח לאומי ודמי בריאות על עקרות בית. מחברי הדו"ח מציינים כי 54% מעקרות הבית נמנות עם שלושת עשירוני השכר הנמוכים ו-72% מהן נמנות עם חמשת עשירוני השכר הנמוכים. לכן, טוענים בדו"ח, פגיעה כלכלית בעקרות הבית משמעותה פגיעה בשכבות החלשות.
היכן כן ניתן לקצץ? התשובה של מרכז אדוה היא: בביטחון, בהטבות מס לתאגידים ובהתנחלויות. לטענת מחברי הדו"ח, מפעל ההתנחלויות מלווה במימון ממשלתי נרחב של תשתיות, אבטחה וסבסוד שירותים המטיל נטל עצום על תקציב המדינה. בנוסף, טוענים מחברי הדו"ח כי "ישראל משלמת מחיר יקר על היעדרו של הסדר מדיני עם הפלסטינים". על פי חישוביהם, היקף התוספות התקציביות למימון מבצעים ומלחמות, עומד בשנים 2010-1989 על 48 מיליארד שקל.
לפנייה לכתב/ת 
