שובו של הכדורגל הברזילאי הקלאסי / טור
ההצגה של הסלסאו מול ספרד בגמר הקונפדרציות הייתה משחק שתרצו לזכור ולהקליט. ניימאר? כל מילה עליו הייתה אמת. ובקשה אחרונה למספידי אלופת העולם: אל תתחילו לדבר על סופו של עידן. יאיר קטן על הלילה הקסום במרקאנה
עוד ב-ynet ספורט:
אחרי זמן רב, אולי סוף סוף אפשר לראות ממצאים ארכיאולוגיים למיתוס של העבר. ברזיל שיחקה בגביע הקונפדרציות כפי שלא שיחקה יובלות. היו ניצוצות והבלחות לאורך התקופה, אבל אלו נעלמו במהרה, עם כוכבים שלא הצליחו להתמודד עם הלחץ.
מה שקרה בשבועיים האחרונים, ובמיוחד הלילה ב-0:3 על נבחרת ספרד בגמר במרקאנה, נראו ייחודיים. זה היה המשחק של ברזיל שתרצו לזכור ולהקליט, אולי לצפות
בו בערגה יום אחד כפי שאתם נהנים להתרגש כל פעם מחדש עם סרטי השחור-לבן של פעם.
האינטנסיביות של המונדיאל שונה ורחוקה. היריבות יהיו אחרות, הטורניר ארוך יותר. יש עוד זמן. ולכן לא נדבר על מי פייבוריטית לאליפות העולם ומי לא. אבל יש טעם להתעכב על מה שנראה שונה בברזיל.
לפני שמגיעים לשחקנים עצמם, צריך להתייחס לרקע. ההערכה הייתה שהקהל יאכל את הצעירים, יטביע אותם בלחץ רציני שלא יאכלו לעמוד בו. ובמשחק הפתיחה עדיין אפשר היה לראות סימנים לכך. אבל פתאום קרה לשחקני ברזיל משהו חדש - הם עברו את המחסום הזה. והם ראו שמה שבצד השני יפהפה. כי ברגע שהנבחרת הצליחה לשכנע את האוהדים, הם נתנו גב צבעוני ורועם שדירבן את השחקנים.
ראיתם בגמר את הסלסאו שואגים את ההמנון בערפול חושים יחד עם הקהל? זה חיבור. כשבמשחק הפתיחה דויד לואיז ותיאגו סילבה התמסרו במשך עשר שניות מאחור, היציעים החרישו אוזניים בבוז. כשהם עשו את זה בגמר, זה כבר התקבל בתשואות. היעד נכבש, הקהל התחיל להאמין.
תכפילו את זה בכמה מאות, ותקבלו את מה שמחכה לברזיל במונדיאל. יתרון הביתיות שהפך בעבר לחיסרון המשקולות על הרגליים חזר להיות יתרון. וזה אלמנט קריטי, כי זה הערך המוסף של נבחרת מעולה מלכתחילה.
לא הורגש חסרונם של קאקה ורונאלדיניו
כמובן שהשער המוקדם של ניימאר מול יפן תרם לכך. משם, הכל התגלגל יותר בקלילות. וזה התבטא גם בהמשך בצורה ברורה יותר כשניימאר סחב את החברים. המון ברזילאים היו ברמה גבוהה במיוחד, אבל ניימאר זהר פתאום באור אחר. הוא הצליח לתפוס בספרינט מרהיב את הציפיות הדוהרות, ורכב עליהן אל השקיעה.
זה היה זמן נהדר לכך. גביע הקונפדרציות היה למעשה הפעם הראשונה בה מסות של קהל מכל העולם ראו את ניימאר בזמן אמת ובמעמד חשוב, ולא רק בדיווחים מעורפלים על שלושערים בליגה הברזילאית. והם הבינו שכל מילה היא אמת.
מחסום הקהל היה הראשון אותו חצתה ברזיל. אבל היה עוד מחסום חשוב, וגם בו מעורב ניימאר. חוץ מדני אלבס, אין בסגל הנוכחי אף שחקן שדה מעל גיל 30. רבים משחקני המפתח צעירים מאוד, או שאינם בעלי ניסיון בינלאומי מספיק. שאלה רצינית לגביהם בהקשר המונדיאל הייתה אם הם מוכנים לזה. גביע הקונפדרציות סיפק את התשובה.
אולי לא מדובר בנבחרת שכל מרכיביה רצים יחד שנים, אבל הסגל יכול לספק את מה שברזיל מחכה לראות. הניסיון של קאקה או רונאלדיניו, למשל, לא נראה כמרכיב חסר וקריטי כפי שאפשר היה לדמיין.
עכשיו ברזיל תהיה בטירוף מוחלט. הוא יחזיק עד למונדיאל. את היכולת הזו יצפו לראות בכל אימון, בכל משחק ידידות זניח. ההבדל היחיד מהעבר הוא שפתאום אפשר להאמין בכך שברזיל תעמוד בציפיות האלה. וזה לא דבר של מה בכך.
גם פה אפשר להירגע, לא תם עידן
ועוד סיכום קטן בנוגע לספרד. כמו שמיהרו להספיד את ברצלונה אחרי ההפסד לבאיירן מינכן, כך ישחטו עכשיו ברחבי העולם את הנבחרת שעשתה דברים חסרי תקדים ועדיין מסוגלת להמשיך בהם. הנטייה הזו מגעילה. להתנפל על הטרף בשנייה של שולחה, לקבוע מסקנות מרחיקות לכת.
מותר גם לגדולים ביותר ליפול לפעמים. זו לא קטסטרופה. רק לפני שבוע הם נתנו תצוגה מצוינת מול ניגריה. איתרע מזלם לקבל בגמר נבחרת בסוג של שיא, שנדחפה בהתלהבות מוטרפת באצטדיון הביתי שלה והבקיעה שער מוקדם.
מובן שישנן בעיות ברורות. יותר ויותר נבחרות מוצאות את הדרך להתמודד עם השיטה הספרדית - צרפת במוקדמות המונדיאל, איטליה בחצי הגמר.
הירידה החדה בכושרו של צ'אבי משפיעה על הנבחרת יותר משנדמה, ובעיית החלוץ הולכת ומכאיבה ברמות חדשות לוויסנטה דל בוסקה.
אבל לקרוע לגזרים את הנבחרת שזכתה ביורו-מונדיאל-יורו? שפיתחה סגנון שגרם להיות דומיננטית בצורה שקשה לזכור מהעבר עם אותו הסגל שקיים היום? כלום לא נגמר. תהיו בטוחים שלמונדיאל היא תגיע בטירוף. יכול להיות שהיא לא תזכה. זה לא אומר שתם עידן, שמדובר פתאום בחבורת סמרטוטים. גם אחרי תבוסה, מגיע קצת כבוד לנבחרת מדהימה.
לפנייה לכתב/ת 
