ההנגאובר של מצרים
מיליוני מצרים חגגו, אבל בבוקר שאחרי מגיע כאב הראש. האם האחים המוסלמים יגיבו באלימות? כיצד יתמודד הצבא עם "שלטון הרחוב"? הנשיא כבר לא בארמון, הבעיות עדיין כאן
את מוחמד מורסי הדיח צבא מצרים בעצה אחת עם קבוצות המתנגדות לשלטון "האחים המוסלמים", אבל לא רק נשיא הודח כאן, אלא תנועה איסלאמית נחושה ומנוסה במצבי מצור ודה-לגיטימציה. תנועה שגם לה יש מיליוני תומכים במצרים. לכן, עדיין כלל לא ברור ולא בטוח שההפיכה תביא למצרים את היציבות הפוליטית המיוחלת. מה שעוד פחות ברור הוא אם השלטון הזמני של מצרים יצליח, ולו גם במעט, להקל את המצוקות הכלכליות והיעדר הביטחון האישי שהמוני המצרים, ללא הבדל מפלגה, השקפה פוליטית או דתית, נאנקים תחתיהן.
אפשר להבין את השמחה של מתנגדי האחים המוסלמים אבל זו רק אקסטזה, שכרון כוח של ההמון. בימים הבאים
יגיע ההנגאובר. כדי שכל אחד במצרים ומחוצה לה יוכל לשפוט עד כמה המהלך של הצבא מקדם את היציבות, הכלכלה והביטחון בארץ הנילוס, צריך לבחון בימים הקרובים מה יקרה בכמה תחומים.
הראשון הוא תגובת האחים המוסלמים והסלפים על המהלך של הצבא. לפני נאום ההדחה של הגנרל עבד אל-פתאח א-סיסי, איימו אנשי האחים המוסלמים - גם בכירים בהם - להפעיל אלימות כדי להגן על הנשיא מורסי. יש להם נשק והם נושאים אותו כמעט בגלוי. יש להם גם מוטיבציה ותחושה של קורבנות והשפלה עקב השלטון שנגזל מהם לטענתם (טענה מוצדקת, לפחות פורמלית). השאלה היא אם הם יגלו התנגדות פיזית לצעדים שעליהם הכריז הצבא, או שיקבלו עליהם את הדין.
התנגדות יכולה להיות פסיבית. לדוגמה, שביתת שבת במקומות שבהם הם מרוכזים כעת. ויכולה גם להיות התנגדות אלימה. הם יכולים - כדרכם של ארגונים איסלמיסטיים - להכריז שהם מקבלים את הדין, ורק אחרי שהצבא והמשטרה ירפו את הסדרי הביטחון, הם יפעילו את כוחם באלימות ובהפגנות נגדיות.
הפיכה במצרים - כתבות אחרונות ב-ynet:
- הפיכה שנייה: צבא מצרים הדיח את מוחמד מורסי
- הכירו את א-סיסי, הגנרל שנעץ במורסי סכין בגב
- שליח ynet עם החוגגים בקהיר: "הסיוט נגמר!"
- מורסי: אני הנשיא הנבחר - וזאת האפשרות היחידה
- כך מודיעים על הפיכה: "הצבא בא לעזרת העם"
- 100 קורבנות: "התקיפות המיניות בתחריר - מגפה"
- תראו מי שמדבר: סוריה קראה למורסי להתפטר
נכון לשעת כתיבת דברים אלה, המנהיג של האחים המוסלמים, "המדריך הכללי" מוחמד בדיע, טרם אמר את דברו. הוא זה שיכתיב לתנועה את המשך דרכה. סביר להניח שעוד נשמע מהם, בדיוק כשם שחמאס לא הסתפק בניצחונו בבחירות ברשות הפלסטינית ב-2006 אלא ביצע ב-2007 הפיכה מזוינת כדי לממש את מלוא כוחו ושליטתו. בעניין זה חשוב גם לראות אם הצבא שנפרס מסביב לריכוזים של תומכי מורסי יצליח להפריד בינם לבין מתנגדיו של הנשיא המודח.
מה למדה מצרים מהפלת מובארק
נושא חשוב שני בניסיון לאמוד את יכולתו של הצבא לייצב את מצרים הוא הקמת מוסדות השלטון הזמני וועדות המשימה
שעליהם הכריז הגנרל א-סיסי. הניסיון שנלמד מהתקופה שאחרי הפלת חוסני מובארק מלמד שארגוני האופוזיציה יודעים בעיקר מה הם לא רוצים, אבל מתקשים לגבש רשימת דרישות ברורה. עוד פחות מזה הם מסוגלים לגבש רשימה מוסכמת של אנשים שייצגו אותם במוסדות השלטון הזמני.
זה עוד אחד מסימני שלטון הרחוב, ולא רק במצרים: להמון שצהל על הדחת מורסי אין מנהיגים מוסכמים שייצגו אותו. אמנם חלק גדול מארגוני האופוזיציה הסמיכו את מוחמד אל-בראדעי, לשעבר ראש הסוכנות לאנרגיה אטומית, כדי שייצג אותם. בראדעי עומד בראש מה שמכונה "חזית ההצלה", והוא גם זה שנאם הערב כמייצג האופוזיציה הלא-איסלאמיסטית, אבל הצעירים שיזמו את ההפיכה השנייה במצרים והיו הרוח החיה שלה, עדיין לא הכתירו מנהיג משלהם. וממילא צריך לראות אם הם אכן יקחו חלק חשוב ומשפיע בשלטון הזמני.
עניין שלישי וחשוב מאוד הוא ניסוח מחדש של החוקה המצרית. אחת הסיבות החשובות למרד הצעירים הייתה תפירתה של החוקה הקודמת למידתם של האחים המוסלמים והצבת חוקי השריעה כמקור הסמכות. עכשיו כנראה ינסו ארגוני האופוזיציה לנסח חוקה שיהיו בה פחות מאפיינים איסלאמיסטיים. השאלה היא אם נאמני האחים המוסלמים יקבלו את הדין הזה.
ארה"ב, סעודיה, ישראל - מה דעתכן?
בעיה רביעית תהיה תגובת מדינות המערב - ובראשן ארצות הברית - למהלך של הצבא. אם, למשל, ימתח הנשיא ברק אובמה ביקורת על הדחת מורסי, הדבר עשוי לתת רוח גבית ולגיטימציה לאחים המוסלמים לנסות להפוך את הגלגל באמצעים פוליטיים או באמצעים אלימים או בשניהם ביחד. השאלה גם אם ארה"ב תממש את האיום שלה לא לתת סיוע למצרים אם תתחולל בה הפיכה צבאית.
בעניין זה נדע די מהר אם האמריקנים החליטו - כדרכם לאחרונה - לבלוע את הצפרדע ולהתעלם מהעובדה שהצבא עומד מאחורי הדחת מורסי. אובמה ועוזריו יחליטו אם לקרוא לזה הפיכה צבאית או היענות לרצון העם, ובכך יעניקו או ישללו לגיטימציה מהשלטון הזמני במצרים. סביר להניח שהם יעניקו לגיטימציה לצעדי הצבא.
הסוגיה האחרונה היא תגובת מדינות ערב, בעיקר מדינות הנפט המכונות "המפרציות". הן מספקות כבר עכשיו למצרים את הסיוע הכספי שבעזרתו היא עדיין לא הוכרזה מדינה פושטת רגל. אם מדינות ערב, ובראשן קטאר וערב הסעודית, יחליטו להמשיך להזרים מיליארדי דולרים למצרים כפי שעשו בשנה האחרונה, זה יהיה מרכיב חשוב בייצוב לא רק של החיים הפוליטיים, אלא גם של הכלכלה והביטחון האישי. אפשר לומר ששליטי המפרץ וכיסיהם העמוקים עלולים לקבוע את גורל ההפיכה השנייה במצרים.
באשר לישראל, נראה שלא תהיה להדחת מורסי השפעה ישירה עלינו ובוודאי שלא מיידית. ברור שלצבא יהיו פחות אמצעים וקשב להקדיש לנעשה בסיני ובעזה, אבל אין לצפות כרגע לשינוי דרמטי ביחסים בין מצרים לישראל. אחרי הכול, הצבא הוא שכרגע שולט דה-פקטו במצרים, ולצבא המצרי יש אינטרס ברור, שהוא גם מצהיר עליו, לשמר את הסכמי השלום עם ישראל, וגם למנוע התקפות עליה מרצועת עזה ומשטח סיני.
לפנייה לכתב/ת 
