מהפכת חצי העם
אם ב-2011 היה רוב ברור ברחוב להדחת מובארק, ההפיכה הפעם שנויה במחלוקת. מול המחנה החילוני הענקי שאילץ את הצבא לפעול, יש הפעם מחנה איסלאמיסטי גדול לא פחות. כעת, משנשיא נבחר הודח - מצרים בסכנה של שרשרת הפיכות?
ולאן עכשיו? שר ההגנה של מצרים, עבד אל-פתאח א-סיסי, הודיע על הליכה לבחירות חדשות לנשיאות ולפרלמנט, והכריז כי בתקופת המעבר עד לקיום הבחירות יכהן עדלי מנסור, נשיא בית המשפט העליון לענייני חוקה, כנשיאה הזמני של מצרים. האם ההפיכה השקטה יחסית שהתחוללה אמש (יום ד') תביא בקרוב לבחירת הנהגה מתונה יותר, חילונית וליברלית? או שהחל להתגלגל כדור שלג של הפיכות בלתי פוסקות נגד כל המשטרים הבאים של מצרים?
יש לזכור כי האחים המוסלמים עדיין שומרים על כוחם באזורים הכפריים. הכפריים המהווים רוב במצרים יעדיפו להכריע את הכף לטובת האיסלאמיסטים בבחירות הבאות. אולם הכישלון הצורם של האחים עלול לחזק את הסלפיסטים האיסלאמיים הקיצוניים של "מפלגת א-נור". אלה עלולים להתחזק על חשבון האחים המוסלמים. יש לזכור שהם זכו ל-24% מהקולות בבחירות שנה אחת בלבד אחרי הקמתה של המפלגה.
מבחינת ישראל התמונה נראית לכאורה אידיאלית: האיסלאמיסטים מפסידים והסכנה לשלום עם ישראל חלפה כביכול. אולם יש לזכור כי
ההפיכה הנוכחית, בניגוד למהפכת ה-25 בינואר 2011, לא הייתה ביוזמת רוב העם המצרי, כי אם ביוזמתם של הצעירים החילונים בערים שאינם מהווים את הרוב. בשל היות הרחוב חצוי, מרחפת כעת סכנה למלחמת אזרחים בין דתיים לחילוניים העלולה להתפשט לארצות ערביות נוספות ולדרדר את כל האזור לאנרכיה.
אין ספק כי האמריקנים תרמו לזירוז ההפיכה הנוכחית במצרים, כאשר תבעו ממורסי להיענות לתביעות המפגינים. האמריקנים מבטיחים את המשך תפקידו של הצבא בשמירה על המהפכה הדמוקרטית. ממשל אובמה הצהיר כי אם ינסה הצבא להשתלט על המשטר, תפסיק ארה"ב להעניק למצרים את הסיוע השנתי. מאחר שהצבא הוא זה שנהנה מרובו של הסיוע (1.5 מליארד דולר בשנה), המועצה הצבאית העליונה עתידה לקדם את הבחירות לנשיאות ולפרלמנט. אולם מה יקרה אם שוב יזכו האיסלאמיסטים?
הקרע שגדל מול הצבא
המחאה נגד השתלטות האיסלאמיסטים היא תופעה המתפשטת במזרח התיכון בחודשים האחרונים, אולם היא יכולה להצליח אך ורק בגיבוי הצבא. הנהגת הצבא המצרי הפתיעה את העם המצרי ואת העולם הערבי כולו, כאשר הכריזה על 48 שעות ארכה לנשיא מורסי, לשם היענות לדרישות העם. עבד אל-פתאח א-סיסי, אשר מונה בקיץ שעבר על-ידי הנשיא מחמד מורסי לכהן כמפקד הצבא ושר הביטחון, נחשב אז לתומכם של האחים המוסלמים.
אלא שבחודשים האחרונים הלך וגדל הקרע בין המועצה הצבאית העליונה לנשיאות, בשל חשדות הדדיים שלפיהם כל אחד מן הצדדים מתכנן הפיכה. הצבא חשד כי בכוונת תנועת האחים המוסלמים להדיח את א-סיסי וקצינים בכירים ולמנות תחתם נאמנים ל"אחים". הנשיא גם הוא חשד כי הצבא מתכנן לערוך הפיכה, אחרי שצמרת הצבא מתחה ביקורת קשה על התנהלותו. בין הטענות הללו, נזכיר את הטענה כי מורסי השתמש בצבא לצורך דיכוי מהומות נגדו וכי היה סלחני מדי כלפי חמאס, שהיו מעורבים בפיגועים נגד החיילים המצרים בסיני. הקואליציה של מפלגות האופוזיציה הנקראת חזית ההצלה הלאומית כבר העלתה בפייסבוק כמה פעמים את ההצעה להעביר את השלטון לצבא.
כבר לפני פקיעת ארכת 48 השעות, נערכו פשיטות של הצבא על מאגרי תחמושת של האחים המוסלמים ומנהיגיהם, כולל הנשיא מורסי, הושמו במעצר בית. הצבא פרס את כוחותיו ברחבי מצרים וצוותו של מורסי עזב את ארמון הנשיאות. נגד הנהגת האחים המוסלמים הוצאו צווים
המונעים מהם לצאת את המדינה. צעדי הצבא ביטאו היטב את רחשי המפגינים בכיכר תחריר בקהיר ובערים נוספות. המפגינים קראו למורסי להתפטר ואף נשמעו קריאות להעמידו למשפט על דיכוי המהומות מראשית השנה. בריונים הציתו מטות של תנועת האחים המוסלמים ומנהיגי המפלגות החילוניות קראו לצבא להגן עליהם מאיומי האחים המוסלמים. אלה האחרונים הוציאו לרחוב אלפים להפגנות תמיכה בנשיא, אולם הצבא הצליח לעת עתה למנוע את הידרדרות הרחוב להתנגשות אלימה בין הדתיים לחילוניים.
הנהגת האחים המוסלמים מיהרה לכנות את צעדי הצבא "הפיכה" ו"הליכה צעד לאחור", כלומר ביטול הישגי המהפכה מקיץ 2012 שבו נבחר מורסי לנשיא והשבת השלטון למועצה הצבאית העליונה כמו בימי טנטאווי. בנאומיו האחרונים הזהיר הנשיא מורסי מפני השתלטות מחדש של שרידי המשטר הישן. הוא התעקש על עקרון ה"שרעיה", כלומר החוקיות של ממשלו. לטענתו, הוא נבחר בבחירות דמוקרטיות והחוקה מאפשרת להפגין נגדו אך לא להדיחו באלימות. הוא טען כי "יהיה מוכן למות למען שמירה על עקרון החוקיות". בתגובה יצא א-סיסי בהכרזה שהצבא "מוכן למות למען השמירה על העם מפני הטרור והקיצוניים" (רמז לאיסלאמיסטים).
אחד מסימני הקץ של שלטון מורסי היה אזהרתו כי אם יודח תידרדר מצרים לאנרכיה ושפיכות דמים, איום שנשמע מפיהם של כל המנהיגים הערבים שניסו לדכא את המהפכות הערביות, כגון קדאפי, עבדאללה צאלח ובשאר אסד. גם ההודאה בטעויות והקריאה לערוך רפורמות מזכירה את ניסיונות ההישרדות של אותם משטרים בלוב, תימן וסוריה. מורסי הציע לקיים שיח בין מפלגתי ולנסות ולהקים קואליציה שתחליט בעניין הבחירות לפרלמנט, אולם המפגינים דרשו את הדחתו.
סוף תקופת החסד של האחים
גם הנהגת ה"ג'מאעה אל-איסלאמיה" שנחרדה מקץ שלטון האיסלאמיסטים במצרים הציעה למורסי לקיים משאל עם בנושאי הנשיאות והבחירות לפרלמנט. מנהיג האחים המוסלמים, עצאם אל-עריאן, ניסה לעורר תמיכה בתנועה על-ידי הטענה כי תנועתו פועלת בדרכים דמוקרטיות ללא אלימות, ואילו שהמפגינים נגדם נוקטים אלימות קשה. כל הניסיונות העלו חרס.
נראה כי תקופת החסד של האחים המוסלמים הסתיימה. שנת שלטונו של מוחמד מורסי תיזכר בספרי ההיסטוריה ככישלונה החרוץ של
התנועה האיסלאמית, שהבטיחה כ-90 שנה כי "האיסלאם הוא הפתרון" וכי עלייתו לשלטון ישמש מקל קסמים נגד העוני, הבערות, השחיתות ושאר בעיותיה של מצרים. בשנה שבה שלטו "האחים" במצרים צברה התנועה יותר שונאים מאשר צבר מובארק בשלושים שנות שלטונו.
מצרים הוסיפה לשקוע במשבר הכלכלי וחוסר הביטחון ברחובות גבר. האחים המוסלמים זוכים כעת לכינויים שנשמעו בשנה הראשונה למהפכה במצרים: "סוחרי הדת" ו"גנבי המהפכה". החילונים החליטו להחזיר את המהפכה לבעליה המקוריים: הליברלים החילונים, אלה שהחלו את המהפכה בפייסבוק בינואר 2011.
בטורקיה עוקבים העיתונאים בעניין רב אחר האירועים במצרים, שכן גם ממשלת ארדואן נמצאת כעת במתקפה של מחאה עממית. עד לשנות האלפיים, חוקת אטאטורק אפשרה לצבא לפזר ממשלה אם היא חורגת מעקרון הדמוקרטיה החילונית. על רקע זה הודחה ממשלת ארבקן ב-1997. גם באלג'יריה השתלט הצבא על המדינה ופיזר ממשלה איסלאמית שנבחרה כחוק ב-1991. כתוצאה מכך פרצה מלחמת אזרחים
שגבתה כמאה אלף הרוגים. כעת האירועים במצרים משפיעים ישירות על תוניסיה, שבה מתעוררות מחאות רחוב נגד תנועת "אל-נהדה" הקוראת להתפטרות ממשלת עלי אל-עריד האיסלאמיסטית.
כעת נשאלת השאלה מה יהיו צעדיה הבאים של המועצה הצבאית העליונה. לפי הצהרותיה היא תנקוט צעדים מידיים המכונים "מפת העתיד" או "מפת הדרך": תוקם מועצה נשיאותית בראשותו של נשיא בית המשפט לענייני חוקה, תבוטל החוקה הנוכחית ותוקם ממשלה זמנית תחת פיקוד הצבא. לאחר מכן תמונה ועדת מומחים אשר ב"שלב המעבר" ינסחו חוקה חדשה. החוקה תאושר ע"י אל-אזהר, הסמכות הדתית העליונה (ולא ע"י האחים המוסלמים) ואחר כך תובא למשאל עם. השאלה היא אם הבחירה הדמוקרטית הבאה תוכל לשרוד את מחאה עממית, או שדינה יהיה כדין הבחירה במורסי - פעולה של הצבא לשינוי המציאות.
לפנייה לכתב/ת 
