הימרו על קלף לא נכון. כך נפלו 'האחים המוסלמים'
הם חילקו ג'ובים למקורבים, דיברו "איסלאמית" וכתבו חוקה שהתעלמה מחצי עם. לאחר הדחתו של מובארק ב-2011 הבטיחו "האחים המוסלמים" לא לרוץ לפרלמנט ולנשיאות. אלא שבסוף הם החליטו לשחק את המשחק הדמוקרטי - ונפלו בגדול. האם הדחת מורסי היא האות לנפילת האיסלאמיסטים באזור?
בגל המהפכות שטלטלו את העולם הערבי בשלוש השנים האחרונות תפסה מצרים את רוב תשומת הלב בשעה שחוסני מובארק הודח והאיסלאמיסטים עלו לשלטון. לאחר ניצחונם בבחירות אחרי בחירות - קודם לפרלמנט ואחר כך לנשיאות - התחייבו האיסלאמיסטים במצרים למשול במדינה בצורה יעילה וליישם את חזונם לאיסלאם פוליטי תוך אימוץ חוקי הדמוקרטיה.
הפיכה שנייה במצרים - כל הדיווחים:
הפיכה אחת, המון סימני שאלה: מה קורה במצרים?
הצבא מכה שנית: בפעם הקודמת זה היה נאצר
האחים המוסלמים מזהירים: ההפיכה תביא אלימות
האם הייתה "הפיכה" במצרים? בעולם נזהרים
מוחמד מורסי היה עמוד התווך של האיסלאמיסטים: איש "האחים המוסלמים", התנועה האיסלאמית הפוליטית הכי ותיקה ובעלת היוקרה באזור, היה לנשיא הראשון במצרים שנבחר בצורה חופשית. מסיבה זו, הדחתו של מורסי אתמול (יום ד') על ידי הצבא אחרי שנה בלבד בתפקיד מהווה מכה קשה לאיסלאמיסטים בכמה רמות - לא רק במצרים אלא בכל רחבי האזור הסוער.
ציון "נכשל" לאיסלאמיסטים בדמוקרטיה
אך עבור מיליוני מצרים שצעדו ברחובות נגד מורסי, האיסלאמיסטים נכשלו בדמוקרטיה: הם הגדישו את הסאה.הטענה האחרונה מטילה צל גדול על הטיעון של האיסלאמיסטים ברחבי האזור שהאיסלאם הפוליטי הוא התרופה לתחלואי החברה. הנזק שנגרם ליוקרה של האיסלאמיסטים מהדהד למרחוק, מרצועת עזה - שם ראו שליטי חמאס במורסי בעל ברית חזק - דרך תוניסיה - שם מחזיקים "האחים המוסלמים" בשלטון - ועד ללוב ולסוריה, שם האיסלאמיסטים נאבקים להשיג את השלטון.
"נורה אדומה נדלקה אצל 'האחים המוסלמים' במצרים", אמר מייקל האנה ממכון המחקר "קרן המאה" בניו יורק. "ביצועיו הרעים ביותר של מורסי במהלך שלטון התנועה האיסלאמית הוא דוגמה של איך לא להנהיג ולשלוט".
ה"אחים" ידעו מראש את הסיכונים
האירוניה היא ש"האחים המוסלמים" ידעו את הסיכונים שטמונים בעלייה לשלטון. לאחר נפילת משטרו האוטוקרטי של מובארק ב-2011 הם התחייבו שלא לנסות לכבוש את הפרלמנט ולא להריץ מועמד לנשיאות בגלל חששם מתגובת הנגד שתבוא אם התנועה תעלה לשלטון או אם תוביל ממשלה שלא תצליח לתקן את מצרים השבורה. התנועה האיסלאמית חזרה בה מכל הבטחותיה ובכל הזדמנות טענה כי היא נאלצה לעשות זאת.
הצבא מכה שנית: בפעם הקודמת זה היה נאצר
'העולם מסובך כמו ספגטי' - הקלאסיקות של מורסי
מורסי עצמו זיהה את הכוח של הרחוב ועם בחירתו לנשיא הבטיח להיות נשיא של כל העם. יום לפני השבעתו ב-20 ביוני 2012, הוא נשבע שבועה סמלית במהלך נאום בכיכר תחריר בקהיר, הכיכר שהייתה למוקד המחאה שהפילה את קודמו בתפקיד מובארק.
"אתם מקור הסמכות והלגיטימציה", אמר מורסי לקהל הרב בכיכר תחריר. "שום דבר לא עומד מעל רצון העם. האומה היא המקור של כל הסמכות. היא מעניקה כוח ושוללת אותו".
"ההיסטוריה תעמוד לצדנו"
בתוך המגוון הרחב של תנועת האיסלאם הפוליטי - מהמתונים לקיצוניים - "האחים המוסלמים" התגלו ככוח המרכזי שטוען שהאיסלאמיסטים יכולים להיות דמוקרטיים.
בהודעה נרגשת שפרסם בפייסבוק זמן קצר לפני שמורסי הודח על ידי הצבא, טען אחד מיועציו הבכירים עיסאם אל-חדאד שמה שקורה פוגע בדמוקרטיה עצמה באופן בלתי הפיך והוסיף שנהגו ב"אחים המוסלמים" בצורה לא הוגנת. הוא התעקש שההיסטוריה תראה ש"האחים המוסלמים" ניסו לכלול את כולם בממשל, דבר שלא עזר להם והם נודו מהשלטון.
"הליברלים כביכול של מצרים הסלימו יותר ויותר את הרטוריקה שלהם והזמינו את הצבא להפוך לאפוטרופוס של הממשלה במצרים", כתב אל-חדאד. האופוזיציה דחתה בעקשנות כל אפשרות של חזרה לקלפי".
אולם על רקע הטענות הרבות של האיסלאמיסטים, יריביהם מציינים גורם מרכזי שהפנה רבים נגד "האחים המוסלמים": החוקה שאושרה לאחר עידן מובארק. מורסי התחייב להשיג קונצנזוס על המסמך החשוב, אולם האיסלאמיסטים שלטו בוועדה שחיברה את החוקה. ליברלים, שמאלנים ופוליטיקאים חילונים ונוצרים נטשו את הוועדה לניסוח החוקה והתלוננו שבעלי בריתו של מורסי רצו לכפות עליהם את חזונם. בסופו של דבר, מורסי פרסם צו שלא אפשר לפזר את הוועדה, דבר שנתן לאיסלאמיסטים הזמנות לסיים בחופזה את ניסוח החוקה החדשה במרתון שנמשך לילה אחד.
החוקה הובאה במהירות לאישור במשאל עם ואושרה ברוב של 63 אחוזים מהבוחרים. אולם, שיעור ההצבעה במשאל היה נמוך ביותר ועמד על 32 אחוזים, דבר שלא הוסיף ללגיטימיות של החוקה החדשה. בינתיים, אנשי "האחים המוסלמים" ותנועות איסלאמיסטיות נוספות קיבלו עוד ועוד משרות בממשלה המצרית ובצד השני של המפה הפוליטית לא אהבו לראות כיצד האיסלאמיסטים משתלטים על מוסדות המדינה. לכך יש להוסיף את הרטוריקה האיסלאמית שהושמעה בטלוויזיה מצד גורמי ממשל מורסי שנתפשה כמפלגת וקשה.
הדחתו של מורסי עשויה לפגוע קשות ב"אחים המוסלמים" בשנים הקרובות כפי שפגע בהם הדיכוי של השלטונות המצריים בשנת 1954. מורסי ורבים מיועציו מוחזקים במעצר בית והנשיא המודח אף עשוי להישפט בגין בריחתו מהכלא במהפכת 2011 נגד מובארק. עוד כמה עשרות חברים ב"אחים המוסלמים" עשויים לעמוד בפני גורל דומה.
הסכנה הגדולה מבחינת "האחים המוסלמים" היא שרדיפת השלטונות אחריהם תוביל בסופו של דבר להוצאתם מהפוליטיקה פעם נוספת. במשך רוב 83 שנות קיומה של התנועה האיסלאמית היא הייתה מחוץ לחוק במצרים. אך למרות המגבלות, היא הצליחה לשמור רשת של חברים מאורגנים, ממושמעים ובעלי עוצמה ברחבי המדינה הערבית.
"הדחתו בכוח של הנשיא האזרחי הראשון שנבחר בצורה דמוקרטית עלולה לשלוח לאיסלאמיסטים מסר שאין להם מקום בסדר הפוליטי ולזרוע בהם פחד מפני דיכוי נוסף עקוב מדם, דבר שיכול להוביל אותם לשימוש באלימות", הזהיר "הארגון הבינלאומי למשברים" שמושבו בבריסל.
ואכן, הרחק מהכיכר בקהיר, ברחוב המצרי הדעות על הדחת האחים המוסלמים מהשלטון חלוקות. מצד אחד, תופיק אל-עלי, בן 27 מאיסמעיליה, אמר ל-ynet: "מההתחלה לא הייתי מרוצה שהאחים המוסלמים עלו לשלטון. מעולם לא האמנתי בדרכם הפוליטית, אבל לא יכולנו לעשות שום דבר. רוב העם בחר בהם ונתן להם את הניצחון. אנחנו היינו צריכים לקבל את זה, כי מורסי ניצח בבחירות דמוקרטיות. בכל מקרה, הוא לא הצליח למלא את תפקידו ולקבל החלטות לטובת העם המצרי. הוא זלזל בדרישות העם ולא התחשב במצב החברתי והכלכלי. המקורבים שלו היו מזיזים אותו ומשחקים בו כמו בקלפים כדי לשרת את האינטרסים האישיים של כמה מהאחים המוסלמים, שהרסו את מצרים עוד יותר".
מנגד, נסרין אל-בחרי עצובה מהדחתו של הנשיא מורסי. "אני עצובה מאוד מהיחס שהוא קיבל", אמרה ל-ynet, "לא היו צריכים להתייחס אליו בצורה כזאת. אני חושבת שהתקופה שבה הוא היה נשיא מצרים לא הייתה ארוכה מספיק כדי לתקן
טעויות שגרם שלטון מובארק במשך 30 שנה. העם היה צריך לתמוך במורסי ולתת לו להמשיך את כהונתו עד סוף הקדנציה. אחר כך העם יכול להחליט אם יש תוצאות לנשיאותו או לא".
"אני לא נמנית עם תומכי האחים המוסלמים, אבל אני יכולה להבין אותם לגמרי. לא הגיוני לשפוט את השלטון אחרי תקופה קצרה כל-כך. כל אדם יכול לטעות. צריך לחפש פתרונות שיובילו אותנו קדימה ולא להסית ברחובות נגד השלטון. מי שמפסיד בסוף זה אנחנו, העם. מההפגנות נגד מורסי בכיכר תחריר למדתי שכל נשיא שייבחר בקרוב יופל מהר על-ידי העם. הבלגן יגדל, לא יהיה לנו שקט ואולי ההרג יימשך. אנחנו צריכים להיות סבלנים ולנהוג בחוכמה".
לפנייה לכתב/ת 
