"בתוך הבועה": אבודים נוסח סטיבן קינג
הפרק הראשון בסדרה, שמבוססת על ספרו של סטיבן קינג, עושה חשק לעוד. ביום בהיר אחד מגלים תושבי עיירה שהם מוקפים בבועה, ומנותקים מהעולם. האימה קיימת מבפנים ומבחוץ - והמתח גואה. רגע לפני העלייה בישראל: ביקורת רוויית פחד
מפחיד לראות את הפרק הראשון של "בתוך הבועה". לא בגלל הרעיון שעומד מאחורי הסדרה, מבעית ככל שיהיה, אלא קודם כל בגלל החשש להתאכזב. האנשים שעומדים מאחורי הסדרה בכלל, ומאחורי פרק הפיילוט בפרט, הם חבורה מוערכת עם קבלות בכל הנוגע למתח ואימה, אבל גם רצופת בעיות בשנים האחרונות.
המיני סדרה בת 13 הפרקים שתעלה השבוע ב-yes מתרחשת בעיירה הקטנה והשלווה צסטרס מיל על מרכיביה האנושיים (משפחות, תככים ויחסים מורכבים במקום קטן), שיום בהיר אחד מתכסה בבת אחת בכיפה שקופה. למה? השד, או הצבא, או החייזרים, או אלוהים יודע.
הכיפה הזו מבודדת אותה תקשורתית ופיזית מכל שאר העולם, והסיטואציה הקלאוסטרופובית מהווה כר פורה לכאוס אנושי שיעלה ככל שהלחץ ילך ויגבר.
כדי להבהיר את עוצמת הבועה, הנזק הראשון שמתרחש לנגד עיני הצופים הוא חיתוך פרה לשניים, לאורך. רעיון יפה ושאפתני, שזוכה לביצוע שעבודת המחשב בו ניכרת באופן בולט עד הגחכה במסכי HD. פיצוי הולם על כך ניתן בהמשך כשמכוניות נמעכות אל תוך הכיפה באופן מרהיב למדיי.
הסיפור מתבסס על ספר של סטיבן קינג, סופר רבי המכר מעוררי האימה הוותיק, שגם קוראיו המושבעים ביותר יכולים להעיד על כך שהוא נוטה לחזור על עצמו בשנים האחרונות. כך, אפשר להניח בביטחון מסוים שהסדרה תעסוק בתמה החביבה עליו: רוע ואובדן שליטה בגלל גורם על טבעי כמו ב"זה", או אנושי כמו ב"הערפל", כשהפעם ניכר שהנטייה היא לזה האחרון, והמעניין הרבה יותר.
המאורע המסתורי של הכיפה השקופה נראה כמו מה שיהווה רק תירוץ, רקע ססגוני ומפתה שיכניס אותנו לגרעין המעניין באמת: לנבכיה האפלים של הנפש האנושית, כשהיא מופשטת מכל סדר ומוסר. ככל הנראה, בפרקים הבאים נזכה להיות עדים לניסוי חברתי אנושי אכזרי, או אולי דווקא מלא חמלה, תלוי באופן שבו הדמויות יפעלו בתוך ההסגר המשונה שנכפה עליהן.
הפרק הראשון מצליח לדחוס היכרות עם דמויות רבות, רגע לפני הנחתת הכיפה וגם במהלכה. בגזרת אנשי העיירה יש כאן שריף עם לב מקרטע וסוד שקשור להעברות של גז בכמויות מסחריות, איש מועצה כוחני, שדרני רדיו חתרניים עם הומור עצמי שאומרים שהצפצופים מבחוץ נשמעים כמו ביורק, עיתונאית שלא יודעת שלבעלה היו חיים קצת אחרים ממה שהיא חושבת ונער מאוהב ומעורער עם חיוך פסיכוטי.
גם כמה זרים נתקעו בעיירה במקרה, ביניהן זוג לסביות בנות 40 לערך, ייצוג משמח ולא טיפוסי של הקהילה הגאה על המסך הקטן (אחת מהן היא סמנתה מאטיס). הבת המתבגרת שלהן מוסיפה נופך נוסף של מסתורין כשהיא ממלמלת משהו תמוה על כוכבים ורודים בעודה מפרפרת על הרצפה.
למרות הפרפורים הזר המעניין יותר בחבורה הוא הבחור המפוקפק שפותח את הפרק בעודו קובר בן אדם. הוא קורא לעצמו ברבי (מייק ווגל), ועד שמישהו יבין מי הוא באמת, הוא זוכה בינתיים לשקט ולהזדמנות להציג את עצמו מחדש לאנשים שלא יודעים עליו דבר.
אם הרעיון של חבורת אנשים רגילה+פושע בפוטנציה שצריכה להסתדר בתנאי אסון על טבעיים נשמע לכם קצת כמו גרסה עירונית של "אבודים", יכול להיות שהאשם נעוץ בבריאן קיי ווהן. מי שהיה מהכותבים של "אבודים", הוא אותו אדם שפיתח לטלוויזיה את "בתוך הבועה", וחתום כיוצר, כותב ואחד המפיקים יחד עם קינג וסטיבן שפילברג. את פרק הפיילוט ביים נילס ארדן אופלב, שביים את "נערה עם קעקוע דרקון" בגרסתו המקורית.
מדובר בחבורה מכובדת, אבל ההרפתקאות המד"ביות של שפילברג לא תמיד הצליחו בטלוויזיה, עיין ערך "טרה נובה", ונילס ארדן אופלב ביים לאחרונה גם את "האישה שמאחורי הנקמה" השטחי.
עם זאת, ואף על פי שחלק ניכר מהדמויות קיבלו שורות שבהן הן מסבירות לצופים את כל האפשרויות, נוסח "זה שדה כוח", "זה עונש מאלוהים", "הכנס הסבר גנרי מכל ז'אנר שהוא כאן", הפרק עושה חשק לעוד.
יש משהו בעיסוק בהישרדות במקום שעד לפני רגע נתפס כרגיל לגמרי, שהופך את המתיחות בין האנשים למרתקת במיוחד. הקונספט שהגיהינום הוא הזולת הוא לא חדש, אבל זה לא אומר שאי אפשר לעשות ממנו מטעמים. עד כה "בתוך הבועה" הציגה כמה קצוות מעניינים.
היא מצליחה להעביר היטב את תחושת הבידוד וחוסר האונים על ידי משחקים של סאונד, כשמי שבפנים לא שומע את מי שבחוץ, ולהפך, בזמן שאנשי צבא עטופים בחליפות מגן מתחילים להתקבץ ולהקיף את העיירה. ולגבי העלילה - אם כבר בהתחלה בחור שנראה כמו סתם נער מאוהב, הופך לפסיכי שמפגין את האהבה שלו בדרכים מפוקפקות, אולי הסדרה תמשיך ותלך למחוזות מפתיעים גם בהמשך.
לפנייה לכתב/ת 
