"גנוב על המיניונים": הטוב, הרע והאלימות
סרט ההמשך ל"גנוב על הירח", מעמיד במרכזו את התא המשפחתי, את נושא האימוץ וגם עשרות מיניונים - דמויות צהבהבות ומצחיקות, שמדברות בשפה שרק הן מבינות. הרשע והבחירה בעולם שכולו טוב עומדים כאן למבחן אלים במיוחד
הכל מתחיל ונגמר בתא המשפחתי בסרטי קולנוע. ואם אין לנו בעלילה זו או אחרת משפחה מתפקדת, הרי שיש לנו יופי של גיבורים מיוסרים שקל לנו להתחבר אליהם, או לחילופין רעים משובחים: שאמא לא אהבה ואבא לא חיבק. נושאים כמו העידוד להקמת משפחה, חשיבות הילדים בתא הזוגי וההגדרות שבונות את ה"נורמליות", זולגות כמעט תמיד לסרטים המיועדים לילדים, כאילו כדי לחנכם כבר מגיל צעיר שכך צריך להיראות העתיד.
"גנוב על המניונים", סרט ההמשך ל"גנוב על הירח", מעמיד במרכזו את נושא המשפחתיות, ובפרט את העובדה שלשלוש הבנות שגרו אימץ בסרט הקודם, אין אימא וצריך לטפל בבעיה. אבל נתחיל מההתחלה - "גנוב על הירח", הסרט הראשון, יצא ב-2010 וסיפר על גיבור רע וכעור בשם גרו, שלא מצליח להיות רשע מרושע לפי הכללים. הוא צריך להתמודד עם עולם של צעירים מתוחכמים שמצליחים, בעזרת טכנולוגיות מתקדמות, לגנוב ממנו כל פיסה של תהילה ומשאירים אותו מאחור.
אבל גרו מחליט שלא להיכנע ומאמץ שלוש ילדות מתוקות שחיות במעון לילדים יתומים - המטרה שלו היא להשתמש בהן כדי לנצח את הרשע המתחרה בו. המטרה שלהן היא להשיג משפחה, או לפחות אבא. כך מלמדים אותנו בסרט הראשון עד כמה חשובה המשפחה, ועד כמה היא מוציאה מאיתנו את הרוע והופכת אותנו לרכים בנפש וליצורים בעלי נשמה מאושרת. מה שמחפה על העובדה שאין לבנות אמא, הן עשרות המיניונים - דמויות צהבהבות קטנות שמדברות בג'יבריש שרק הן מבינות, ועושות הרבה שטויות מצחיקות.
קח לך אישה ובנה לה טיל
אחרי שלמד כמה טוב שיש משפחה ואף סלח לאמו על שמעולם לא הראתה לו אהבה - ובשל כך כמובן הפך לרשע, הגיע הזמן למצוא לו אחת. "גנוב על המיניונים" מפגיש אותנו עם גרו המשפחתי, זה שמודאג מכך שנסיכת הפיות לא תוכל להגיע למסיבת יום ההולדת של אגנס הקטנה, ולכן מחליט להתחפש לפיה בעצמו, ולחטוף הערות מעליבות מילדות מעצבנות. הוא גם צריך להתמודד עם אמהות אחרות שמשדכות לו את החברות הרווקות שלהן, וגם עם הניסיון למצוא עבודה מכניסה, שלא מערבת רוע ורשע בעניין.
למזלו, הליגה ללוחמה ברשע רואה בו פוטנציאל אדיר, הרי הוא פעם היה רשע ולכן יכול לחשוף בפניהם כיצד חושבים הרעים, ולעזור להם לתפוס אחד שגנב חומר ביולוגי מיוחד - שיכול להפוך כל ארנבון חמוד למפלצת סגולה והרסנית. גרו, שהעסק המשפחתי שלו לריבות לא מצליח להתרומם, מחליט להצטרף ללוחמה. אולי יש גם קשר לעובדה שמצתוותת אליו סוכנת ג'ינג'ית חביבה, שלא מסתירה את חיבתה לנהיגה פרועה ולכלי משחית מתקדמים. השניים מחפשים אחר הרשעים, כשבמקביל גרו צריך להתמודד עם מתבגרת מאוהבת, בתו הגדולה מרגו, עם ילדונת קטנה שמחפשת אמא, ועם עוד אחת אמצעית שחושבת שהיא נינג'ה - וגם עם העובדה שהמיניונים שלו אט-אט נעלמים, כי מישהו עלום חוטף אותן במטרה להופכם לכלי משחית.
"גנוב על המיניונים" מנסה לדהור על ההצלחה של "גנוב על הירח", אבל נופל מאחוריו בשל חוסר תשומת לב לפרטים קטנים ובעיקר בשל האלימות המרובה שיש בו. סטיב קארל אמנם ממשיך בעבודה המצוינת של דיבוב דמותו של גרו, וקריסטין וויג המצחיקה, שהשתתפה בסרט קודם בדיבוב כמה דמויות, מקבלת עכשיו דמות משלה ועושה בה כרצונה. אבל שני אלה לא מחפים על העלילה היבשושית מעט, על הפרטים החסרים בסיפור וכאמור, על האלימות המרובה. אם ב"גנוב על הירח" עוד אפשר היה להחליק את האלימות המשעשעת בין המיניונים הקטנים שנראים כמו ביצי הפתעה שאפשר להתעלל בהן, הרי שכאן קשה להתעלם מהאלימות המופנית גם כלפי "בני האדם".
הילדים שלכם ייהנו מהסרט, אין ספק בזה, כמו כל שאר הילדים גם הם יצחקו כשהמילים כמו "תחתונים" ייזרקו לאוויר בלי יותר מדי קשר לעלילה, או כשהמיניונים ילכו מכות ביניהם. יכול להיות שגם אתכם זה יצחיק, אבל אולי כדאי להעביר לילדים את המסר שאלימות כזו היא לא משהו שאפשר להעביר למציאות, ושמכות כאלה ייגמרו בהרבה דם ולא בקימה מהירה - כי אתם לא באמת יודעים מה הם לוקחים איתם מהסרט. לעניין הדיבוב: לא פשוט לדבב את המבטא של גרו בעברית, או את זה של הדמויות האחרות בעלות המבטאים השונים - כי הם כולם נשמעים אותו הדבר. אז אם יש לכם ילדים גדולים, מומלץ להעדיף את האנגלית על העברית. לקטנים זה לא באמת ישנה.
