"בכל סרט של אדם סנדלר יש לב, ואז פלוץ"
קווין ג'יימס מזהה את סוד ההצלחה המוכחת של אדם סנדלר, שמצידו לא מפחד מדעיכת ההומור שלו, ומנסה להתעלם מפרסי הראזי. בראיון משותף עם סלמה הייק, דיוויד ספייד וכריס רוק לקראת האיחוד ב"מגודלים 2", הוא מצהיר: "אני הכי מצחיק"
הקיץ כבר כאן, החופש הגדול ובני ה-13 שצריכים תעסוקה איתו, ונדמה שאין כמו חודש יולי כדי להוציא (עוד) קומדיה חדשה מבית אדם סנדלר למסכי הקולנוע הלחים. "מגודלים 2", סרט ההמשך ל"מגודלים" מ-2010, בכיכובו של הקומיקאי היהודי ("זמר החתונות", "לזרום עם זה", "אל תתעסקו עם הזוהן"), קווין ג'יימס ("מלך השכונה"), דיוויד ספייד ("המציאות נושכת"), כריס רוק ("דוגמה), וסלמה הייק ("פרידה").
"כיף ללכת עם הילד שלי לסרט"
"נהדר לעשות סרט שכל המשפחה יכולה ללכת אליו וליהנות ממנו", אומר סנדלר בראיון. "כיף לדעת שהורים של ילדים בבית ספר של הילדים יכולים לבוא ולהגיד לנו 'היי, הלכתי לסרט בסוף השבוע עם הילד שלי והיה ממש כיף'". בכלל, נראה שכהורים בעצמם (פרט לספייד, סוג של רווק נצחי), החבורה מאוד מרוצה מכך שהסרט מתאים לכולם. "תמיד יש מסר נהדר בסרטים האלה", אומר ג'יימס. "ובכל סרט של אדם סנדלר תמיד יש לב. לב ואז פלוץ".
ב"מגודלים 2" מחליט לני שלא להסתפק בחופשת מולדת והוא ומשפחתו עוברים לגור בהומטאון, ביחד עם חברי הילדות מפעם. "שהילדים יגדלו אחד עם השני ושנוכל להתרכז במשפחה במקום בעבודה", מסבירים סנדלר והייק, כשהם משלימים זה את משפטיו של זו, ממש כמו זוג נשוי. ההסתגלות למקום החדש מפגישה אותם בין היתר עם אהובה פסיכוטית מהעבר, נהג אוטובוס סכיזופרן, שוטרים שיכורים וסטיב בושמי אחד בתפקיד אורח.
"אתה חייב להוציא לפחות סרט אחד שהילדים שלך יוכלו לראות", אומר סנדלר, "ואז אתה יכול לעשות סרט מטורף. אחר כך אפשר לעשות עוד סרט שהם יכולים לראות, וכך להעמיד פנים שקודמו לא קרה".
לרדת על אדם סנדלר הפך להיות סוג של קונצנזוס בשנים האחרונות, ואי אפשר לומר שהוא לא הביא את זה על עצמו. סרטים כמו "אל תתעסקו עם הזוהן" או "ג'ק וג'יל" לא עמדו בסטנדרט הבדיחות של הקומיקאי הוותיק, שמעבר למרשרשים, אחראי גם לקומדיות מקסימות כמו "זמר החתונות" או "קליק", שלא לדבר על תפקיד דרמטי בלתי נשכח ב"מוכה אהבה" (פול תומאס אנדרסון) או ב"אנשים מצחיקים" (ג'אד אפאטו).
כך או כך, קשה עד בלתי אפשרי שלא לחבב את סנדלר בן ה-47, במיוחד אם אתה יהודי, או אפילו יותר טוב - מישראל. "בוקר טוב", הוא דאג לפתוח את הראיון בברכה בעברית עם מבטא אמריקאי כובש, ואף מסביר מה אמר להייק, ג'יימס וספייד, שיושבים לצידו. הוא מסביר שיש לו קשר רוחני ושורשי לישראל ושהוא שוקל לבוא לבקר בקרוב - אבל אז מוסיף שזה "כדי להתרחק מהחבורה הזאת, כי הם בטוח לא יבואו איתו". לכו תדעו למה הוא מתכוון באמת.
בכלל, הראיון עם החברים הטובים האלה מרגיש כמו לדבר עם ילדים מגודלים. הם נגישים ונחמדים, אבל קשה להוציא מהם תשובה רצינית לשאלה כי כמעט כל אחת כזו, היא הזדמנות לבדיחה עבורם. כך למשל כשהם מתבקשים להעריך מי הכי מצחיק מביניהם? "אנחנו לא שופטים אנשים לפי זה", אומר סנדלר, ומיד קובע: "אני הכי מצחיק. שאלה הבאה". ספייד שמנסה קצת יותר, אומר ש"בכל יום מישהו אחר זוכה בתחרות הזו".
מה אתם עושים אם אדם כתב בדיחה לא מצחיקה בתסריט?
"זה קורה בערך שלוש פעמים בעמוד בתסריט" מעיד ספייד, "אבל אז אנחנו יושבים ומתקנים את זה, וסלמה מגיעה ועושה את השיוף הסופי". הייק עצמה מאשרת ומודה: "אני קוראת הרבה מהבדיחות האלה, ובאמת שאין לי מושג על מה הן ומי יחשוב שהן מצחיקות. אבל אני אומרת אותן בכל מקרה, כי משלמים לי על זה. ואז כשנכנסים לאולם קולנוע אמריקאי, כולם צוחקים מזה. אז כנראה שחלק מזה, זה פשוט הומור אמריקאי".
"כל הכבוד, מצוין להגיד את זה כשאנחנו מדברים עם העיתונאים הזרים", גוער בה סנדלר, והייק ממהרת לתקן ולהוסיף ש"יש גם הומור שמתאים לכולם".
אבל עם כל הצחוקים, סנדלר צריך להתמודד עם צד פחות מחוייך ואופטימי, וזה נוגע מההשמצות להן הוא זוכה בשנים האחרונות ושבאו לידי ביטוי גם בשבירת שיאי פרסי הראזי המוענקים לסרטים הכושלים של השנה. ב-2012 "ג'ק וג'יל" זכה בעשרה כאלה - הישג חסר תקדים,
שסנדלר לא הצליח לשחזר השנה עם "זה הבן שלי" שזכה "רק" בשני פרסי ראזי (והובס על ידי "דמדומים" האחרון).
"אני מנסה להתעלם מרגעים כאלה", הוא אומר, ומסביר לסלמה הייק שלא שמעה בכלל על הראזי, שמדובר בטקס פרסי הסרטים הגרועים של השנה ושהוא קיבל יותר מועמדויות ממה שבכלל אפשרי. "אני ממשיך הלאה ושמח על זה שהבנות שלי לא יודעות לקרוא עדיין", הוא עונה בכנות.
אתה לא מפחד מהיום שבו לא תצליח להצחיק יותר?
"כלום לא מפחיד אותי, אני בסדר", הוא מצהיר, ונראה כי חבריו יותר מודאגים מהאפשרות הזאת. "לפחות הוא חסך קצת כסף בצד לימים האלה", מרגיעה הייק לעזרתו.
