לכל איש יש שם? לא בישראל
השר לביטחון פנים התחייב כי אין אסירי X, אולם אם יימשך השקר, מתישהו זו יכולה להיות גם אני. וגם אתם. לכולנו יש שם, ואם ניתן למדינה לשלול אותו מאיתנו - מי יגן עלינו מפניה?
לכל איש יש שם שנתן לו אלוהים ונתנו לו אביו ואמו - ורק מדינת ישראל, ברצותה, יכולה לקרוע ממנו את השם, לכלוא אותו היכן שמתחשק לה בלי שאיש יידע, להעלים אותו מעל פני האדמה כאילו היה גרגר חול, להכחיש את עצם קיומו ולעשות לו אלוהים-יודע-מה בחסות האפלה הטוטאלית שבה יעברו עליו שנות חיים רבות, אם עוד ייוותר בו כוח לחיות אחרי רמיסה כל כך טוטאלית של אנושיותו. לא לכולם יש כוח. לבן זיגייר, למשל, לא היה.
דיווחי חדשות נוספים ב-ynet:
עו"ד פלדמן: יש בישראל לפחות אסיר חשאי נוסף
האסיר X: מפקד הכלא מודר, "הכול בשושו"
המדינה, צריך לומר, כולאת בינתיים באפלה כזאת רק עצירים ואסירים שהואשמו בעבירות ביטחוניות חמורות. אנשים שמבצעים עבירות כאלה ראויים לעונשי מאסר ארוכים וקשים שתואמים את חומרת העבירה, אבל כל אסיר הוא קודם כול אדם, ולכל אסיר נשמרת בדמוקרטיה אמיתית הזכות להיות אדם. איש עם שם משלו. לא ב' ולא X, לא "ההוא מאגף 13" ולא "הכלוא במתקן המיוחד".
כשנודעה ברבים פרשת בן זיגייר, וכתשובה לשאילתות של חברי הכנסת זהבה גלאון, אחמד טיבי ודב חנין, הצהיר שר המשטרה קבל עם ועולם ובפני המליאה כך: "אין במדינת ישראל אסירים נעלמים, והאסיר המדובר קיבל את כל הזכויות המגיעות לכל אסיר בישראל". עוד אמר: "חרף כל המאמצים והאמצעים הטכנולוגיים והאחרים, אם בן אדם יחליט להתאבד, קיים סיכוי שהדבר יעלה בידיו בסופו של דבר חרף כל המאמצים הנעשים למניעת הדבר על ידי המערכת".
התא של בן זיגייר. איור: מתוך "ידיעות אחרונות" (לחצו להגדלה)
"האסיר המדובר", אנחנו כבר יודעים, הוא בן זיגייר: אין במדינת ישראל אסירים עלומים נוספים? אחת מן השתיים - או ששר המשטרה לא ידע על קיומו של אסיר נוסף כזה, או נוספים - דבר שבאמת אינו מתקבל על הדעת, או שהוא שיקר, דבר שבאמת אינו מתקבל על הדעת, כי הוא שיקר לא רק לחברי הכנסת השמאלנים-עוכרי-ישראל ששוב התגייסו למשמר זכויות האדם, הוא שיקר למליאה כולה, לכל חבר כנסת, לכל נציגיהם של כל הבוחרים בישראל.
האסיר המדובר בכלל היה עציר לפני משפט ולא אסיר מורשע בעת שתלה את עצמו בשירותים שהמצלמה שלהם שידרה לשום מקום, כשהתאבד בחסות התעלמות טוטאלית משלומו ומעצם קיומו: כל הכשלים פורטו כבר בדו"ח רשמי, וכל הכשלים נולדו ביום שאפשר היה, לדעת המדינה, להעלים את בן זיגייר. כי כשאתה לא קיים – מי ישמור עליך? למי תדווח, בפני מי תתלונן?
שיטת מצליח הישראלית
מה קורה כעת לאסיר הנוסף שהועלם כך, אין לדעת. כמה עוד יש, אין לדעת. ואם יצהיר שר המשטרה מחר בפני הכנסת כי יש רק שניים, או 30, צריך להאמין לו אחרי ששיקר? אין לדעת.
הזכות לדעת על מעצרו ומאסרו של אדם היא חלק מעקרון פומביות הדיון המעוגן בחוק יסוד: השפיטה, וכמו לכל עיקרון משפטי נאה, יש לו חריגים, בין היתר בצורך לשמור על ביטחון המדינה - אבל יש לחשוב מחדש על הצורך בעידן של תקשורת המונים מיידית, וכדאי וגם אפשר לתחום את הצורך הזה למקרים הנוראים באמת, וגם להם עדיין אפשר להעניק שם. או לפחות להודות בקיומם. או לפחות לא לשקר ולא לומר שאינם קיימים כלל. או לפחות למנות ועדה של אנשי ציבור ישרי דרך ושומרי סוד שיפקחו על תנאי כליאתם, בראשות חתני פרס נובל ישראלים, אם תרצו.
הכחשת קיומם של בני אדם היא תרגיל ידוע של משטרי חונטות, רפובליקות בננות, דיקטטורה סובייטית או סינית או כל משטר אחר שישראל הרשמית מזיעה ומתאמצת כדי להיבדל ממנו לחלוטין. איכשהו, היא לא מצליחה: פעם זה עיזאת נאפסו שנכלא כך ומאוחר יותר הוכחה חפותו לגמרי, פעם אלה בחורינו המצוינים שמשקרים כשהם הורגים מחבלים כפותים, פעם בן זיגייר ופעם האסיר שכלל אינו קיים על פי שר המשטרה.
בשיטת מצליח הידועה, בעתיד זה יכול להיות מי שנדמה למדינה שעשה משהו מאוד לא נכון מבחינה פוליטית. תמיד, במשטרים שאנחנו לא אוהבים, זה מתחיל בהצדקה של "ביטחון המדינה", וכשאין להצדקה הזאת מבחן בלתי תלוי, זה נגמר לא באנשים שאין להם שם, אלא בגוויות שמוטלות איפשהו בחצר האחורית של המשטר.
אם יימשך השקר, מתישהו זו יכולה להיות גם אני. וגם אתם. לכולנו יש שם, ואם ניתן למדינה לשלול אותו מאיתנו - מי יגן עלינו מפניה?
לפנייה לכתב/ת 
