פנתה לביהמ"ש: סלקו את אבי מהדירה שרכש
בת של אדם שרכש דירה מכספו ורשם אותה על שמה, תבעה אותו בבית המשפט בדרישה שיורה על סילוקו מהנכס. השופטת האמינה דווקא לאב
סכסוך בין אב ובתו באשר לזכויות בדירה בהרצליה, הגיע לפסים משפטיים. הבת ביקשה לפנות את אביה מהדירה ואילו האב ביקש כי ביהמ"ש יצהיר שהוא בעליה הבלעדיים.
הדירה נרכשה בשנת 1999 תמורת 932.5 אלף דולר. זאת, לאחר שהבת מכרה דירה שרכש עבורה אביה. 1.2 מיליון שקל נוספים נלקחו במשכנתא, ואת היתרה כיסה האב מכספו. הזכויות בדירה נרשמו על שם הבת בספרי החברה המשכנת, ונרשמה על שמה הערת אזהרה בטאבו.
האב והאם (שנפטרה בשנת 2009) נהגו לגור בדירה לסירוגין כשהיו מגיעים מביתם שבירושלים למרכז. הבת, שמתגוררת מזה 20 שנה בחו"ל, נהגה לשהות בה עם משפחתה בביקוריה בארץ.
כשנה לאחר מות אמה עתרה הבת לסלק את ידו של אביה מהדירה, בעוד שהאב טען כי הדירה נרשמה על שם בתו בנאמנות בלבד, משיקולים כלכליים-עסקיים. הזכויות המהותיות בדירה הן בבעלותו ובשליטתו הבלעדית.
לדבריו, הוא מצא את הדירה, ניהל לגביה משא ומתן, שכר עו"ד, רכש את הדירה מכספו, שיפוץ וריהט אותה במיליוני שקלים. בנוסף הוא ואשתו המנוחה נהגו בדירה כבשלהם, אירחו בה וערכו בה אירועים.
הוא סיפר כי לאורך השנים נהג לרכוש נכסים ולרשום אותם על שם ילדיו, ומעולם לא ראה לנכון להסדיר זאת באי-אילו הסכמים. זאת לאור האמון המלא שנתן בילדיו.
הבת טענה מנגד כי הדירה רשומה על שמה, ובכך יש כדי להעיד על זכויותיה. בנוסף אין כל מסמך כתוב המאשר את טענת אביה, לפיה היא שומרת עבורו את הדירה בנאמנות. הדירה נרכשה בחלקה מכספי מכירת דירתה הקודמת, זאת כדי שתוכל לחזור לגור בארץ. החל משנת 2004 היא אף משלמת את החזרי המשכנתא החודשיים.
האב בוטה - אך דובר אמת
"ברצוני לציין שיש להצטער על כך שאב ובתו... מתגוששים ביניהם כאילו היו בחינת זרים זה לזה, עד כי הרחיקו לכת לאיומים, דברי שטנה, גסות רוח ובריונות של ממש", כתבה השופטת הבכירה עליסה מילר בפתח הכרעתה.
לאחר שבחנה את עדויות הצדדים, בני המשפחה ומכריה, ואת ההשקעה של כל אחד מהצדדים בדירה, קבעה כי היא שייכת לאב ולא לבת. למרות שאין הסכם נאמנות כתוב, האב הוכיח שהנכס ניתן לבתו בנאמנות.
השופטת ציינה כי הוא נהג לרשום נכסי מקרקעין על שם ילדיו דרך קבע משיקולים עסקיים, והדבר אושר בעדויות בני המשפחה. הוא זה שניהל את המשא ומתן לרכישת הדירה, שכר עורך דין ושילם לו שכר טרחה.
התשלום עבור הדירה התבצע ברובו מכספם שלו ושל אשתו המנוחה. העובדה שהבת שילמה חלק מהמשכנתא, אין בה כשלעצמה כדי להוכיח את זכויותיה בדירה, פסקה השופטת.
בנוסף קבעה כי האב נשא בעלויות שיפוץ, ריהוט ושכר אדריכלית. בחלק מימות השנה התגורר בדירה יחד עם אשתו המנוחה, והם נהגו בדירה כבשלהם.
לעומתו, כתבה, הבת לא הייתה מעורבת בכל תהליך הרכישה והשיפוץ. "היעלה על הדעת שלא תהיה לה מעורבות ולו מינימאלית ברכישת הדירה, לא בבחירת הנכס, לא בקביעת תנאי ההסכם, לא בקביעת המחיר ובהמשך לא בקביעת היקף השיפוץ, עיצובו וריהוטו?! התנהלות בהחלט תמוהה", כתבה השופטת.
היא פסקה כי אמנם סגנונו של האב מחוספס ולעיתים בוטה ומתלהם, אך עם זאת ניכר כי "העיד מדם ליבו" ועדותו אמינה. כמו כן, גרסתו התיישבה עם יתר העדויות והראיות, כמו גם עם השכל הישר. לעומת זאת, הבת ליהטטה בין גרסאות ועדותה הייתה רצופת סתירות.
לבסוף ביקשה השופטת מהצדדים לערוך ביניהם התחשבנות מחוץ לביהמ"ש, ביחס לכספים שהבת שילמה עבור הדירה. בכדי שלא להחמיר עוד את היחסים בין האב לבתו, לא נפסקו הוצאות.
- לעיון בפסק הדין
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
- עו"ד לימור אביטן
סייעה בהכנת הכתבה
לפנייה לכתב/ת 
