הכירו את התחמוסים: יצורים שלא משלמים מסים

הנה מין חדש שאני ממציא; תחמוס ארץ ישראלי מצוי . התחמוסים מצויים בערבה במיוחד ליד קיבוץ יטבתה. אם תשאלו קיבוצניקים הם יספרו לכם על הנזקים הקשים שהתחמוס עושה כשהוא פוגע בשדות התירס של הקיבוץ הידוע.

• לא רק מותג: העסק שלנו הוא בעל חיים
• תכננת לגנוב תפוח בשוק? כך תדע אם זה מוסרי
• לטורים נוספים של אושי שהם-קראוס
  

מסתבר שהריבוי הטבעי של תחמוסים קשור לכמה נושאים מעניינים בכלכלה; למשל כלכלה אבולוציונית (התפתחותית), תורת משחקים אבולוציונית, דילמת אסיר איטרטיבית ומיקרו כלכלה אבולוציונית. כמה הרבה מילים.

אבל בואו נתחיל בחזרה על כמה דברים מהטור הקודם: נתחיל באחת הישויות (הדברים) הבבסיסיות ביותר במיקרו כלכלה ובעצם בחיים של כולנו; בפירמה, הלא היא החברה המסחרית.

לא נכנס כאן לרמה גבוהה של דיוק. נסתפק בשאלה: האם החברה או העסק הם מכונות קטנות או אנשים קטנים? שאלה מוזרה, אין ספק. אבל השאלה הזאת מגלמת בתוכה את ההבדלים בהתיחסות שבין הכלכלה של הזרם המרכזי, זו שמבוססת על מושגים מכאניים לבין כלכלה התפתחותית שמתבססת על ביולוגיה.

הגישה המקובלת תתייחס לעסק כמו לסוג של מכשיר או מנגנון. הגישה של הכלכלה האבולוציונית תראה בו יותר גוף חי. אז מה, העסק שלי הוא יצור חי? כן.

תחמוסים ותירס

התחמוס אוכל תירס. זה ידוע. במשך מאות שנים ניזונים התחמוסים משדות התירס של קיבוץ יטבתה. וכך הפכו התחמוסים במהלך מאות מיליוני השנים ליצורים משתפי פעולה. (זוכרים? זה סיפור דמיוני. ביטבתה מגדלים שוקו).

כאשר תחמוס מוצא לו פינה עשירה בתירס במקום מסויים, פונים שאר התחמוסים לאיזורים אחרים ומחפשים שם תירס. הם לא רוצים להפריע ובעצם מחלקים בינהם את התירס. כך נשמר מאזן התירס בכל האיזורים והוא צומח באופן טבעי (זה סיפור) ומתחדש במשך הזמן.

נחזור. מה שמאפיין את תכונות התחמוס המצוי הוא שיתוף פעולה. התחמוסים לא ממש שבעים, אבל מסתדרים. חלק גדול מהם מגיע לבגרות מינית ומוליד צאצאים בעלי אותן תכונות.

עכשיו, בגלל מוטציה גנטית, נולד תחמוס שמאופיין בתכונה אחרת; הוא אינו משתף פעולה עם חבריו למין. (זוכרים, גם במובן הביולוגיה האבולוציונית יש כאן תיאור מאוד בסיסי של מה שקורה - המטרה היא הכלכלה).

מה קורה? ובכן, התחמוס החדש פולש לשטחי התחמוסים האחרים ואוכל לשובע. לשובע והרבה מאוד. הוא פוגע בתחמוסים האחרים שלא רגילים להתנהגות כזאת. הוא פולש לתחום שלהם. מכאן, הוא מתרבה בצורה מוצלחת יותר. נולדים יותר ויותר תחמוסים זללנים.

כל זה נמשך עד שהתחמוסים משתפי הפעולה נכחדים. אוכלוסיית התחמוסנים החמסנית (גנבת התירס) הופכת להיות האוכלוסיה השלטת. אבל בסוף, גם התירס נעלם. וכולם גוועים ברעב.

דילמת אסיר איטרטיבית והמונית

תופעה כזאת אינה זרה לחיים החברתיים שלנו. כולנו צריכים לשלם מס הכנסה. זה מחזיק את מדינת הרווחה שלנו (החלקים ששרדו ממנה). בעזרת המס מחזיקים, למשל, את מערכת החינוך.

נניח שכולנו משלמים. עכשיו, הדבר הכי משתלם לכל אחד מאיתנו הוא דווקא "לבגוד" בהתנהגות הכללית. המצב הטוב ביותר עבורנו הוא כזה: כולם משלמים מס. יש מערכת חינוך. אבל אני מעלים. כך אני נהנה משני העולמות. ומה הבעיה? ובכן, זה מאוד הגיוני מבחינתי לחשוב ככה. אבל מרוב הגיון, אם כולם יאמצו את השיטה תקרוס מערכת החינוך.

וזה מה שקרה עם אוכלוסיית התחמוסים. כולם משתפים פעולה: מחלקים בינהם את שדות התירס, או במילים אחרות משלמים מס. אחד מהם מפסיק לשלם מס. תחמוס שלא משתף פעולה וחומס את שדות התירס של האחרים.

במקרה של תשלום המס לא קרה הרבה, לפחות כל עוד מדובר במעטים. אבל בכל הקשור לתחמוסים, ככל שיהיו יותר תחמוסים חמסניים, כך מואצת ההתרבות שלהם, כי הם מתרבים ומולידים דורות חדשים של תחמוסים חמסניים כמותם. ה"משחק" הזה נקרא בתורת המשחקים דילמת אסיר המונית ואיטרטיבית. הנה, כתבתי על זה כאן למשל. וכאן.

מיקרו כלכלה אבולוציונית

נקודת המבט של התחום הנקרא מיקרו כלכלה היא היחידה המייצרת הקטנה. העסק הבודד. לשדה הזה נכנסים הכלכלנים ריצ'רד נלסון וסידני וינטר ומייצרים מטאפורה מעניינת.

התכונות של התחמוס או כל יצור חי הופכות לפרקטיקות של החברה; שיטת המכירות שלה, אופן קבלת ההחלטות שלה, מדיניות הקשר שבין מנכ"ל לבין עובדים. אלה התכונות של כל חברה אינדיבידואלית. בדיוק כמו שלכל תחמוס יש תכונות משל עצמו. מאגר כל התכונות של כל העסקים מאפיין תעשיה בזמן מסויים, כמו שמאגר כל התכונת של כל תחמוס מאפיין את התחמוסים בזמן מסויים.

ועכשיו, שימו לב להקבלה. חברה שמפתחת מנגנונים טובים יותר ביחס לחברות האחרות, תתפתח ותצמח יותר. היא תשרוד על חשבון חברות שמנגנוני הניהול שלהן היו פחות מוצלחים בתקופה הנתונה.

למשל, חברה שמצאה דרך חכמה יותר לקשרי לקוחות, תצמח יותר מחברות אחרות. הנה נוצרה לפירמה אחת פרקטיקה חדשה, כמו לתחמוס המסויים שהתחיל לחמוס מאחרים. הפירמה בעלת התכונות הטובות ביותר תשרוד יותר, כמו התחמוס המעצבן שיהיה תמיד שבע יותר וחזק יותר.

אבל לא רק זה. זוכרים את מדפי הספרים בתחום הניהול בחנויות הספרים. יש בהם ספרי "אסטרטגיה עסקית" והנה, כותב חכם אחד מזהה את התכונה החדשה של החברה שעליה דיברנו (או ממציא תכונה), כותב עליה והספר הופך לרב מכר. מנהלים קוראים אותו ומאמצים את האסטרטגיה החדשה. מתחילים ללמד את השיטה החדשה בבתי הספר למנהל עסקים במכללות ובאוניברסיטאות והנה, כבר לא מעט חברות משתמשות באסטרטגיה.

אז מה קורה? כמו התחמוסים החמסניים שלנו שהלכו והתרבו, ובסוף הרסו את מאגרי התירס, כך גם החברות. מה קרה בעצם לתחמוסים? האסטרטגיה החדשה והמוצלחת שלהם אומצה על ידי כל התחמוסים (כאן בדרך של הולדת צאצאים בעלי תכונות דומות). ובסופו של דבר האסטרטגיה הזאת הפסיקה להיות יעילה; כל התחמוסים היו גנבים. תחמוסים עדינים ומשתפי פעולה מתו והתירס נגמר.

וכך גם האסטרטגיה החדשנית בניהול שהמציאה פירמה מסויימת. היא צמחה וצברה יתרונות רבים, אבל מרגע שהאסטרטגיה שלה הפכה להתנהגות המקובלת והנפוצה היא איבדה את היתרונות התחרותיים שלה (בכל מה שקשור לאסטרטגיה הזאת).

אז הנה, הבטחתי תחמוסים, רביה, משחקים ומיקרו כלכלה. ובעצם, מבט מטאפורי (כמו משל) שמדמה חברה כלכלית ליישות חיה יותר מאשר למכונה דוממת. בטור הבא נציץ על כלכלה ממבט חברתי גבוה יותר. נדבר על מקרו כלכלה בהקשר אבולוציוני. 

ד"ר אושי שהם קראוס, פילוסוף של הכלכלה, מלמד בבית הספר לכלכלה של המכללה למינהל ובחוג לתקשורת במכללת ספיר. אפשר ליצור איתו קשר ולהוריד חינם עשרות טורים לימודיים שכתב, וכן את רשימת ההרצאות המעודכנת שהוא מעביר לקבוצות ולחברות. אתם מוזמנים להאזין תכנית הרדיו השבועית שלו ברשת א', "קצה הקרחון – אוי ואי כלכלה " והפעם עם מוריה אבנימלך על כלכלה ומיתולוגיה.