כשיאיר פגש את סלאח

אחרי שלימד את הקהל הישראלי להגות בנון-שלנטיות את השם סלים אל-נור, ניגש המוזיקאי יאיר דלאל, ממבשרי גל המוזיקה האתנית בישראל, למשימה הבגדדית הבאה: ערב הוקרה לאחים סלאח ודאוד אל-כוויתי. בעברו הרחוק היה דלאל כנר בלהקת "זבוב" של רמי פורטיס, וכיום הוא עוסק בשימור המוזיקה של יהודי עירק. ביום ה' (18/1), הוא יגיש ב'מרכז ענבל' תוכנית מחווה לשני האחים, יחד עם אנסמבל הנגנים העירקים, שזכה לכינוי 'בואנה ויסטה בגדד קלאב', להם הוסיף אי אלו נגנים צעירים.
סלאח אל-כוויתי (1908-1986), נחשב ל'עבדול והאב' של המוזיקה העירקית, כלומר הוא נחשב לאיש שמיזג את השירה העממית והשירה הקלאסית העירקית, ויצר, יחד עם אחיו דאוד (1910-1976), ז'אנר חדש של מוזיקה עירקית.
סלאח אל-כוויתי, שהקים את תזמורת רשות השידור העירקית באמצע שנות ה-30, היה כנר וירטואוז, מלחין וזמר, ואילו אחיו דאוד היה נגן עוד ומלווהו הנאמן, ועסק גם בהלחנה, אבל האח הבכור נחשב ליוצר הראשי מבין השניים. שני האחים היו מוזמנים בקביעות למסיבות בבית המלוכה העירקי ואף כתבו שירים לבכירי הזמרים העירקים. אפילו אום כולתום, כוכבת המזרח, חרגה ממנהגה לשיר אך ורק יצירות מצריות שנכתבו למענה ולקחה מסלאח שיר אחד, עת פגשה אותו בשנת 1932, כשהייתה במהלכו של סיבוב הופעות בעירק.

הנכד שלא ידע את סבו

אחרי מלחמת עולם השנייה, כשהקונפליקט הפלסטיני-ציוני התפרץ במלוא עוזו בארץ ישראל, וצעדיהם של יהודי עירק הוצרו, נאלצו האחים אל-כווייתי לעזוב את בית השידור העירקי. ב-1950 הם עלו לישראל למעברת באר יעקב ואחר כך עברו לשכונת התקווה. התזמורת הערבית של רשות השידור ניגנה את יצירותיהם, אבל גם האחים אל-כוויתי וגם התזמורת נשארו בגטו המצומצם של יהודים דוברי ערבית וערבים החיים בישראל. הם מתו אלמונים, עד כדי כך שנכדו של דאוד אל-כוויתי, נגן הגיטרה והזמר דודו טסה (23), לא ידע שסבו היה מוזיקאי מהולל, עד שהאזין לפני שלוש שנים להסברו של יאיר דלאל. האלמוניות שנכפתה על אל- כוויתי התקיימה גם בצד העירקי של המפה. "שנים אחרי הגירתם, המשיך הרדיו העירקי להשמיע את יצירות האחים מבלי להכריז את שמם", טוען יצחק אביעזר, מוסיקולוג וחוקר תרבות ערבית. "אל-כווייתי ניגן אמנם עם התזמורת, אבל היה במעמד בכיר וניגן כאמן אורח. זה לא היה נאות שעילוי כמוהו יהיה נגן מן השורה", מוסיף אביעזר.

גמל ושמו אולמן

דלאל נוהג לשלב באלבומיו את יצירותיו של אל-כוויתי וכך עשה גם באלבומו "שחרות", שיצא לאחרונה. האלבום, התשיעי במספר, הוקלט בהופעה חיה ב'חאן שחרות', הממוקם ליד אילת, יחד עם נגני כלי ההקשה אבי אגבבא ואסף זמיר, ונגן החליל הלייל אל-עוויווי. המוזיקה שדלאל מלחין היא בעיקרה אינסטרומנטלית. דלאל מקפיד שהשילוב בין הג'אז לבין מקורותיו העירקיים והבדואיים, יעשה מכיוון מזרח. "אני רוצה לשלב את הג'אז במזרח ולא להיפך", הוא אומר.
את הרומן שלו עם המדבר, שגם באלבום זה מהווה אלמנט המרכזי, החל דלאל בשנות ה-20המוקדמות שלו, עת חרש את הנגב במשך שנה על גב גמל בשם אולמן, שנקרא על שמו של נגן הג'אז דוויין אולמן. הגמל מת מהכשת נחש, אבל דלאל נשאר במדבר מיודד עם הבדואים, עוסק גם בשימור המוזיקה שלהם.
כמה מיצירותיו, כמו "נאג'מת אל שאמל" ו"עלעול", מוכרות מביצועים שונים שנכנסו לאלבומיו הקודמים, אך האלבום החדש כולל גם חמישה קטעים חדשים לגמרי. זאת הפעם הראשונה שדלאל מבצע שיר בעירקית:"יש לי את הפריבילגיה שאני לא זמר", הוא אומר, "ככה האנשים מופתעים".