ימים ורודים, כתם שחור / טור
דווקא כשהג'ודו נהנה מתקופה נהדרת, זה הזמן לפתור את הסכסוך המתמשך עם אליס שלזינגר, רגע לפני שאנחנו מאבדים ספורטאית בכירה. וגם: היציבות המרשימה של ג'רבי, הנחישות של רוני שוורץ וההתקדמות של גילי כהן ונבחרת הגברים. 4 נקודות לאחר יום נפלא לג'ודו הישראלי
1. ירדן ג'רבי
יום מוצלח כמו בגראנד סלאם מוסקבה אתמול או יום בינוני כמו באליפות אירופה, כבר שש תחרויות ברציפות שירדן ג'רבי מתעלמת מהנסיבות ומסיימת על הפודיום.
עוד ב-ynet ספורט:
אפשר לומר בצדק מסוים ששנה אחרי אולימפיאדה איננה מדד ראוי, שהצמרת במשקל שלה עדיין לא התעצבה סופית לקראת ריו 2016 ושחלק מהספורטאיות הבולטות לא הופיעו לכל התחרויות החשובות.
את ג'רבי כל אלה לא אמורים לעניין, היא עושה בדיוק את מה שהיא צריכה לעשות בשלב המוקדם הזה של הקמפיין האולימפי, היא מייצרת יציבות במשקל שלה. היכולת של ג'רבי להישאר יציבה דווקא בענף רווי בהפתעות מלמדת לא רק על שיפור מתמיד אלא גם על החוסן המנטאלי שפיתחה. אליפות העולם הקרובה היא בדיוק המקום הנכון עבורה לתקוע מסמר נוסף בבמה שבנתה לעצמה בפסגת הג'ודו העולמי.
2. אליס שלזינגר
דווקא נוכח התקופה הנהדרת של ג'רבי, היעדרותה ממזרן הג'ודו של יריבתה, אליס שלזינגר כואבת שבעתיים. הדמיון מתגרה מהתחרות הבריאה שיכולה להתפתח בין שתי הספורטאיות הנפלאות הללו על הכרטיס לריו ומהמדליות הרבות שהשתיים תזלולנה בדרך לשם. זוהי בדיוק היריבות האיכותית שיכולה לייצר עניין ציבורי רב ולספק לענף מעריצים חדשים רבים.
אינני מתכוון לחרוץ דין ולקבוע מי הצודק בסכסוך המתמשך של אליס עם האיגוד, אך כפי שלמדנו עוד בגן הילדים, סכסוכים צריך לפתור והמציאות
שבה ספורטאית ישראלית מהטופ העולמי מושבתת תקופה כה ארוכה היא בלתי מתקבלת על הדעת.
נדמה כי הספורט הישראלי פשוט איננו מסוגל להתמודד עם עומק, מצב שבו יש יותר מספורטאי בכיר אחד בתחום כלשהו. בקמפיין האולימפי האחרון מצאה את עצמה מעיין דוידוביץ', אחת מגולשות הרוח הטובות בעולם, מתאמנת ללא מאמן וכמעט בכוחות עצמה מגיעה להישגים מרשימים כמו מדליית כסף באליפות אירופה.
אין לי שמץ של ספק שאלמלא לאיגוד השייט היה את לי קורזיץ, הוא היה מעניק לדוידוביץ' את התנאים האופטימליים. אך משום מה מוסדות הספורט בישראל מעדיפים להסתפק בכוכב אחד ולהזניח את האחרים.
המצב הזה הוא עוד עדות אחת מני רבות לתרבות ספורט לקויה. במדינה דלת הישגים, מצב של שני ספורטאים בכירים הוא בגדר ברכה משמיים. תחרותיות
הטענות של שני הצדדים מובנות, ברור כי אליס איננה יכולה להתאמן אצל המאמן של יריבתה ואפשר גם להבין שאיגוד הסובל מגירעון לא מסוגל לשלם לשני מאמנים. הדרך היחידה לפתור סכסוך היא על ידי פשרות, כל אחד מהצדדים יצטרך לרדת מעט מהעץ שעליו טיפס, כי אסור לספורט שלנו להרשות לעצמו לאבד ספורטאית בכירה בגלל אי הסכמות כאלו או אחרות. המצב הנוכחי של אליס הוא כתם שחור בולט בענף שדווקא נהנה לאחרונה מלא מעט ימים ורודים.
3. גילי כהן ורוני שוורץ
הרחק מאור הזרקורים, גילי כהן (22) הופכת להיות אחת מההבטחות המסקרנות של ג'ודו הנשים. בהרבה מובנים גילי כהן מזכירה את ירדן ג'רבי של קמפיין לונדון, ספורטאית צעירה אשר נכנסה לזירה הבינלאומית כאלמונית אך בהדרגתיות מרשימה בונה לעצמה שם מכובד בענף.
עוד לפני שרשמה את הישג השיא שלה עד כה, מדליית הארד בגראנד סלאם באקו בה זכתה אמש, כהן כבר טיפסה למקום ה-18 בעולם במשקל עד 52 ק"ג, מקדמה נאה לקראת המשך הקמפיין.
אך מעבר למדליות, מה שמרשים במיוחד אצל כהן הוא הגישה הבלתי מתפשרת שלה לקרב. כהן לא מתביישת להפגין דומיננטיות גם מול יריבות שעל הנייר נחשבות לעדיפות. אתמול בדרך למדליה היא פשוט מיררה את חייה של אנדראה צ'יטו הרומנייה, מדורגת רביעית בעולם ואחת שכבר הספיקה לעמוד על הפודיום באליפות העולם.
רוני שוורץ המתחרה אף היא במשקל של גילי כהן מבוגרת ממנה בשבע שנים. שוורץ (29) היא הג'ודוקא ההישגית המבוגרת ביותר כיום בישראל ובעיניי מופת של נחישות והתמדה.
שוורץ למרות מאמצים כבירים לא הצליחה להשיג את הכרטיס לאולימפיאדת לונדון, אך למרות גילה, האכזבה מפיספוס הקריטריון האולימפי והשכר העלוב של ספורטאי בישראל, שוורץ החליטה שלא לפרוש, עלתה קטגוריית משקל וחזרה להיאבק בכל כוחה. אין ראויה ממנה למדליית הארד בה זכתה אמש, הראשונה שלה בקריירה בטורניר גראנד סלאם.
4. נבחרת הגברים
מילה טובה חייבת להיאמר גם לנבחרת הגברים בראשות אורן סמדג'ה. אחרי שנים של ואקום שנוצר אחרי הדור של אריק זאבי, יואל רזבוזוב וגל יקותיאל
. סוף סוף נבנה כאן דור המשך ראוי. הנבחרת הנוכחית לא בנויה על כוכבים, אין כאן עדיין "אריק זאבי 2" אבל יש חבורה צעירה, לוחמת ומגובשת שבעזרת עבודה נכונה והדרגתית מתחילה לקצור את הפירות.
באופן מעניין דווקא בספורט אישי, העוצמה של הנבחרת הנוכחית היא בקבוצתיות ובגיבוש שלה. וזו בעיניי בדיוק המטרה של נבחרת. הצהרות מפוצצות לא תשמעו מטומי ארשנסקי, גולן פולק, אורי ששון, שגיא מוקי, טל פליקר ויתר חניכיו של סמדג'ה. בשקט, בצניעות ובהרבה תמיכה הדדית הם סוללים את דרכם לריו.
לפנייה לכתב/ת 
