זה לא שחרור בשביל משא ומתן
כשמסתכלים על התמונה הכוללת מבינים שראש הממשלה נתניהו ושר הביטחון יעלון החליטו נכון. הסיבות לכך: התקדמות תוכנית הגרעין האיראנית, הבידוד המדיני שהגביר תאוצה ואולי גם אפשרות פריצתה של אינתיפאדה שלישית
ההחלטה של בנימין נתניהו בעניין שחרור האסירים הפלסטינים נובעת משיקולים אסטרטגיים-ביטחוניים לגיטימיים. אין ספק שהגדלת מספר האסירים שישוחררו והכללת ערבים-ישראלים בקבוצת המשוחררים מהווה כניעה להתעקשות פלסטינית ולחץ מדיני אמריקני, ולכן רגשית קשה לקבל בהבנה את בחירתו של נתניהו.
חידוש המו"מ - דיווחים נוספים ב-ynet:
הפגנה בירושלים: "רוצחי ילדים לא משחררים"
יחימוביץ' לשרים: תקשיבו לציבור, לא לקיצונים
למשפחות השכולות לא נאמר דבר: "זו חוצפה"
אבל לא רק רגשית. ההחלטה לשחרר רוצחים שהם אזרחי מדינת ישראל ולהניח להם לשוב לבתיהם היא פגיעה חמורה בריבונות הישראלית ובמערכת המשפט והצדק שמדינת ישראל כל כך גאה בה. אפשר אמנם לומר שהיו כבר דברים מעולם, וכי רוצחים אזרחי ישראל שוחררו בעסקאות שבויים קודמות, אבל הפעם נעשה הדבר ככניעה ללחץ של הרשות הפלסטינית ולא של ארגון טרור כפי שהיה בעבר. למעשה הרשות הפלסטינית הופכת לגוף יציג, משפטית ומדינית לערביי ישראל. אבל כשמסתכלים על התמונה הכוללת ושוקלים שיקול רציונלי מבינים שראש הממשלה, בתמיכת שר הביטחון, החליט נכון.
לכך יש שתי סיבות עיקריות וחשובות: האחת, החשובה בהן, היא תוכנית הגרעין הצבאית האיראנית. בחודשים הקרובים כנראה עד לאביב הבא, תגיע איראן ליכולת לייצר נשק גרעיני על כל מרכיביו, מה שמכונה יכולת סף שתהפוך את איראן למדינת סף גרעינית. בזמן הזה תוכל ישראל לעצור את תוכנית הגרעין האיראנית אם תקבל סיוע ולגיטימציה מהמערב ובעיקר מארה"ב.
הוויתור הכואב בעניין האסירים הפלסטינים הוא מחיר סביר בנושא כה קריטי למדינת ישראל, לפחות לפי משנתו האסטרטגית של ראש הממשלה נתניהו. הסיבה השנייה היא הבידוד המדיני של מדינת ישראל שהגביר תאוצה בחודשים האחרונים והפך לאיום אסטרטגי ממשי על כלכלתה של מדינת ישראל ועל מורל אזרחיה.
צריך להודות ביושר שהבידוד המדיני הגובר הוא תוצאה של קמפיין תעמולה פלסטיני מוצלח במוסדות האו"ם, בשילוב עם תסיסה חצי-אלימה ביהודה ושומרון. הסימן הברור שהבידוד המדיני הופך לאיום כלכלי-מדיני הוא ההחלטות שקיבל באחרונה האיחוד האירופי ביחס להתנחלויות, וישנם עוד כמה מהלכים מהסוג הזה בקנה הפלסטיני שנוגעים לא רק לזירה האירופית אלא אפילו לאוסטרליה הרחוקה.
פתיחת המשא ומתן עם הפלסטינים אמורה לעצור תהליך זה ובעיקר את המהלכים הפלסטיניים ההפגנתיים במוסדות האו"ם ולתת מרווח נשימה למדינת ישראל ואפשרות להיערך נכון יותר מנקודת מה שמכונה "דיפלומטיה ציבורית" בהמשך.
משתי סיבות אלה החליט נתניהו את מה שהחליט ואפשר היה להבין זאת מדברי מקבלי החלטות בממשלת ישראל שהיו שותפים לדיונים בעניין האסירים. אבל אפשר להעריך שהייתה סיבה נוספת להחלטה: מניעה או דחייה של אינתיפאדה אלימה שלישית בשטחים.
בצה"ל ובשב"כ מבחינים בעלייה ניכרת במספר יידויי האבנים ובקבוקי התבערה וכן באירועי הירי בגדה בשנה וחצי האחרונות. לעת עתה נראה שהרשות הפלסטינית מצליחה לשלוט בגובה הלהבות אבל הערכה היא - גם בשב"כ וגם בצה"ל - שללא התקדמות בתהליך המדיני תפרוץ גם בשטחים הפלסטיניים אינתיפאדה אלימה.
המילה "גם" נחוצה כדי להזכיר שבעצם בכל מדינות ערב, ללא יוצא מן הכלל, מתרחשת כעת אינתיפאדה אלימה בדרגה זו או אחרת של חומרה. הרשות הפלסטינית ורצועת עזה הן היוצאות היחידות מן הכלל הזה, ולישראל יש אינטרס ברור שזה יימשך כך, לפחות עוד תשעה חודשים. זה הזמן שבו אמור
המשא ומתן להימשך ובמקביל לו שחרור האסירים הפלסטינים.
מניעת או דחיית אינתיפאדה בשטחים משרתת כמובן גם את היכולת להתמודד עם האיום האיראני. זאת מפני שחלוקת קשב בין שתי בעיות ביטחוניות מפריעה ליכולת לטפל מדינית וצבאית בכל אחת מהן.
מכאן שההחלטה בעניין שחרור האסירים היא קשה אך סבירה בגלל היתרונות האסטרטגיים שהיא מעניקה למדינת ישראל. וחוץ מזה, כאמור, היו דברים מעולם. ישראל נכנעה פעם אחר פעם ושחררה מחבלים מבתי הכלא שלה בעקבות לחץ שהופעל עליה. הפעם לפחות נעשה הדבר כמחווה כלפי אדם שמטיף למאבק לא אלים, לפחות כלפי חוץ, וגם זה משהו.