"אייסברג סלים": סרסורים זה פאסה
ההערצה לדמות הסרסור אולי עברה מן העולם, אולם הסרט התיעודי "אייסברג סלים" על רועה הזונות שהפך לגיבור תרבות, הוא יצירה של גברים על גברים לגברים - ניצול נשים כאמצעי להשגת ממון או הכרה, כמו סרסורי הרחוב
סרסורים הם חלאות. סרסורים הם סוחרי נשים מנוולים שמאמינים בכל לב שנשים הן סחורה, שמותר לעשות להן ובגופן כל מה שזכרים רוצים ובלבד שישלמו על כך - כהשחלק הארי הולך לסרסור. בתמורה, הוא יעניק לזונות "שלו" הגנה וישמור עליהן לפחות כמו על ספת העור בסלון שלו, שלא לדבר על המכונית. וכן, כשיתבלו קצת, יחמוס - סרסור לא קונה נשים - אחת חדשה.
אייסברג סלים, סרסור וסופר אמריקני, הוא גיבורו של סרט התעודה ששודר אתמול (ב') בערוץ 8. תוכלו לצפות בו בתיעוב עמוק, אבל ספק אם תצליחו להוריד ממנו את העיניים. חורחה הינויוסה, הוגה ובורא סרט התעודה שמוקדש לסלים ושעושה עכשיו סיבוב פסטיבלים נאה ברחבי העולם, הוא איש עם אובססיה לדמות של הגיבור שלו. עד כאן הכל בסדר, כי בלי אובססיה באמת לא כדאי להתחיל סרט, ודאי לא לעבוד קשה עד שיגיע למסך. אבל יש כאן עוד אובססיות וגם הן מעצימות את אפקט התיעוב - ואת ההפתעה.
כי אייסברג סלים, ילדי שנות העשרים של המאה הקודמת, היה סרסור שחור. בתת-תרבות השכונות הקשות והגטאות השחורים של ילדותו ובנעוריו, סרסורים שחורים בקדילקים לבנים, חליפות לבנות מבהיקות, נעלי שפיץ לבנות ובתי מידות לבנים היו מודל חיקוי של יותר מדי ילדים שחורים קטנים. לא היה להם מקום אחר לשאוף אליו בחברה גזענית ומפלה.
ביקורות נוספות בערוץ הטלוויזיה של ynet:
"האחות ג'קי": מחכים לנפילה, ומשתעממים
"כתום זה השחור החדש": לא אוז, וטוב שכך
בגטו של שיקגו או בהארלם של ניו יורק פירוש המילה "pimp" היה מישהו שעשה מכה, מישהו שהצליח. ב"ho", האיות הפונטי של המילה זונה בעגת הגטאות, משתמשים עד היום בליברליות מחרידה כלפי נשים - אבל ההערצה לסרסורים, כך נדמה, פסה מן העולם.
והסרט הזה נחוש להחיות אותה, ונחוש להציג את אייסברג סלים כקורבן של נסיבות וכגאון שאיש לא הבין. איך עושים זאת? בחוכמה ובעורמה: סיפור חיים על נטישת האב בילדות המוקדמת וניצול מיני בידי אומנת, שעליו כתב סלים בעצמו בתיאורים פורנוגרפיים די מחליאים. המשך הסיפור בגילויי הבנה ואמפתיה לעבריין הצעיר שנשלח לכלא תוך כדי צקצוק מתבקש על מוראות הכלא. עוד המשך: חיי הסרסור הופכים עבור סלים סוג של כורח פסיכולוגי אחרי שקיבל מלגה ללימודים באוניברסיטה, אובחן כמחונן, דפק את הראש עם סמים, וסולק מהיכלות הידע הצוננים.
קניתם את זה? יופי. שכן אחרי שקניתם את הממבו ג'מבו הפסיכולוגיסטי-סוציולוגי שלפיו לאף אדם אין אחריות למעשיו וכולם קורבנות של משהו, אתם יכולים להצטרף לכריס רוק, סנופ דוגי דוג ואייס טי (שהפיק את הסרט), כשהם מהגגים למצלמה ומוסרים עדויות-כביכול על פרקים מן הביוגרפיה של סלים, אף שלא הכירו אותו מעולם. הנה לכם טכניקה נאה ביותר ומניפולטיבית לעילא למסירת עובדות לא נעימות: קחו מעריץ של הגיבור, רצוי אחד כזה שהוא גם אליל המונים, הושיבו אותו מול המצלמה, ותנו לו ולא לקריין לספר לכם על גיבור הסרט. מיד תחושו בהבדל.
צפו: הטריילר של "אייסברג סלים"
קיצור תולדות חייו הבוגרים של סלים: עבירות שוד, אלימות, סרסרות, סמים ומה לא. כלא ועוד כלא. התפכחות, חזרה בתשובה. נישואין. ילדים. אשה שמשכנעת אותו לכתוב את סיפוריו.
ספר. עוד ספר. הצלחה עצומה בתרבות השחורה, הצלחה שלא תורגמה לממון. עוד סמים. נטישת האשה והילדים. עצבות. מוות. זהו, וזה סיפור בנאלי על נפילתו ועלייתו ונפילתו של אדם, אבל כשהסיפור מוגש באמצעות ידוענים מעריצים, הוא כמובן מרתק. עד בחילה.
ייתכן שמרוב בחילה או עניין לא תבחינו בכך שזה סרט של גברים, על גברים, מפי גברים שמעריצים גבר שסחר בנשים. נשים בסרט הזה, כמו בחייו של סלים, כמו ביחס לזנות, הן בסך הכל מושא עקיף לא לגמרי נעים בדרך אל הקדילק הבא. הסרט לא רחוק מאימוץ נקודת המבט הזו. אני מוכנה להמר שמי שחשו צורך עצום במקלחת ארוכה ארוכה אחרי הסרט היו בעיקר הצופות.
