הכבוד של מרציאנו, הסיוט שלהם
רשימה נדירה של עשרות נסחטים הובילה לפגישות התוודות ליליות במקומות מסתור. אלו שאזרו אומץ תיארו את החיים בפחד - מהריבית המפלצתית, מהגובים האלימים. לידי ynet הגיעו עדויות ומסמכים חדשים: כך הפילה המשטרה את רשת ההלוואות והסחיטה. מאה על 100, מדור פלילי חדש
עשרה כתבי אישום הוגשו השבוע לבית המשפט המחוזי בתל אביב נגד אנשי השוק האפור שפעלו בעיקר בדרום העיר הגדולה, מי שבמשטרה מכנים "חיילים של ארגון הפשע מוסלי". האישומים חריגים בהיקפם ובכמות העדויות שנגבו לפני הגשתם. הם כוללים תיאור מסכת אירועים קשים שעברו על האנשים שהתפתו ללוות כספים מעבריינים, אחרי שנקלעו לקשיים והתקשו למצוא מקורות מימון מסודרים. חיים של אימה. אבל גם שם לא נמצא סיפור הפרשה במלואו.
בין דפי האישום אי אפשר לראות את הבעתה בעיניים, את הפחד ללכת ברחוב ואת הרצון ממש להפסיק לחיות, כפי שסיפרו חלק מהמתלוננים במשרדי החקירות של ימ"ר תל אביב. למי שלא מכיר את העולם הזה, קשה להסביר איך הלוואה של 10,000 שקלים לא נסגרת גם אחרי שהלווה שילם 21 אלף שקלים, או איך הלוואה של 50 אלף מגיעה בתוך זמן קצר עם קנסות לחוב של 211 אלף. והם לא בחלו באיומים על בני משפחה, ילדים ואפילו סבתות מבוגרות. לידי ynet הגיעו עדויות ומסמכים ששופכים עוד אור על האזור האפל שנקרא השוק האפור.
"החיים שלי חשובים יותר"
מפקד היחידה המרכזית (ימ"ר) של מחוז תל אביב, ניצב-משנה גדי אשד, וראש מפלג התשאול שלו, סגן-ניצב ניסים דאודי, הם חתולי רחוב ותיקים. גם הם היו ספקנים מאוד בנוגע להצלחת המבצע שנקרא "הכבוד של מרציאנו", על שמו של הנאשם מספר 1 ומי שעמד בראש הפירמידה, לדעת החוקרים, קובי מרציאנו. היה ברור להם שהקורבנות התמימים יפחדו להתלונן, בטח ובטח להתייצב על דוכן העדים. אבל בצוות החקירה המיוחד, בראשות פקד שרון מלכה וסגנו טל חזן, לא התייאשו, ויצאו לדרך.
רשימת חובות שבועית שנתפסה (לחצו להגדלה):
ימ"ר תל אביב מופקדת דרך קבע על טיפול בשני "ארגוני פשיעה" כפי שהם מוגדרים במשטרה - מוסלי ואלפרון. לכן עמדו לרשות החוקרים כל האמצעים הנדרשים: האזנות סתר ו"נפח" (כשהטלפון משמש כמיקרופון), הפעלה של יחידות עיקוב, מעקבים אלקטרוניים וחדירה לחשבונות בנק.
אלפי שעות האזנת סתר שביצעו בשנה האחרונה הביאו את החוקרים לגיבוש רשימה בהיקף עצום יחסית למקרים מעין אלו: כ-60 אנשים שעל פי החשד לוו כספים מאותם נאשמים,
"הכול בסדר, אף אחד לא סוחט אותי", הייתה התשובה ששמעו החוקרים מלכה וחזן פעם אחר פעם מאנשים שאליהם הגיעו, למרות ידיעות ברורות וראיות למעשי סחיטה. "אתם תלכו והם יישארו איתנו בשכונה. החיים שלי חשובים יותר".
אחד מהם הוא שמואל (כל שמות העדים בכתבה בדויים), בשנות ה-50 לחייו, שעסק פרטי שלו קרס. הוא הסביר לחוקרים קצת על החוקים של החיים, שלא תמיד דומים לחוקי המדינה.
שמואל: "אין לי כבוד. יש אנשים שיש להם כבוד, ויש כאלה שמחלו. אני מאלה שמחלו על הכבוד".
חוקר: "תראה, סוחטים אותך".
שמואל: "זה לא סחיטה. ככה אני רגיל שמדברים אליי. הם לא סחטו אותי. אחלה אנשים שבעולם".
ריבית של 24% בחודש
אבל היו גם כאלה שהסכימו לדבר. זה לא היה פשוט, והצריך מהחוקרים יצירתיות - קודם כול כדי להגיע אליהם, ואחר כך לשכנע. מכיוון שכל מכונית בילוש מוסווית שנכנסת לשכונות בדרום תל אביב מזוהה כמעט מיד על ידי העבריינים וחבריהם, פחדו בימ"ר שמא עבודתם תיחשף לפני שהושלמה.
כך מצאו עצמם החוקרים קובעים עם חלק מהמתלוננים איסוף מתחנת אוטובוס או פגישות בבתי קפה. לעתים היו מחנים את האוטו מחוץ לשכונה ואז מתקדמים ברגל לבד, מזמינים את הלווים האומללים והמאוימים למסור עדות במחוז בשעות לילה מאוחרות או לפנות בוקר. בחלק מהמקרים נקבעו פגישות בבתי חברים של מתלוננים. "העיקר שאף אחד לא יידע שאנחנו בקשר איתם", הסביר מאוחר יותר פקד מלכה.
העדויות בתיק מטלטלות. מתואר בהן הפחד המשתק, שלא אפשר לאותם קורבנות לבקש עזרה מאחרים, ודאי שלא מהמשטרה. למזלם, המשטרה היא זו שהגיעה אליהם. למשל ישראל, אב לילד חולה שעבד בעבודות מזדמנות והיה חייב כסף. הוא לווה 10,000 שקלים ממרציאנו, ונדרש על פי ההסכם להחזיר ריבית של 24% בחודש. כן, 24% בחודש. החוב עצמו ייסגר, סוכם, רק כאשר ישראל יחזיר בבת אחת 10,000 שקלים במזומן - לא שקל אחד פחות.
במשך שמונה חודשים העביר ישראל כל שבוע 600 שקלים, ובסך הכול 20 אלף, ולמרות זאת נשאר חייב למרציאנו 10,000. "מי ישמור עליי מהאנשים האלה. הם מסוכנים", פתח ישראל את עדותו במשטרה. "כשלקחתי את ההלוואה הוא צילם את התעודת זהות שלי. שאלתי אותו למה, והוא אמר 'כדי שאוכל למצוא אותך אם לא תשלם'. כבר כשלקחתי את ההלוואה הוא לקח לי 600 שקל ראשונים של ריבית. לא הייתה לי ברירה, הילד שלי היה צריך תרופות והייתי סגור בבנקים. כל שבוע הייתי נותן לו 600 שקל".
אחרי כל תשלומי הריבית במשך חודשים, ישראל זכה לטלפון, ולא מאראלה. "אמרו לי - מעכשיו החוב שלך עובר לבחור בשם יפים. הבנאדם הזה התקשר אליי, אמרתי לו שאני לא מכיר אותו ולא חייב לו כלום, אבל זה לא עניין אותו".
בהמשך, בעודו במשרדי הימ"ר, קיבלו החוקרים הצצה בשידור חי לעולם הסחיטה כאשר אותו "יפים" התקשר לישראל.
יפים: "קניתי את החוב מקובי. מעכשיו אתה חייב לי".
ישראל: "אני לא מכיר אותך. שילמתי כבר את הכול".
יפים: "אתה תפגוש אותי, נמצא פתרון. אתה יודע מה יהיה. אולי תתחבא באמריקה. תפגוש אותי ותחרבן את הכסף. אתה יודע שתפגוש אותי".
אחרי השיחה החליטו בלשי הימ"ר לסדר ביניהם פגישה. הם קבעו במסעדה ברחוב אלנבי, וכשישראל הגיע ראה שני גברים חסונים במיוחד על אופנוע. אז "יפים" התקשר והסביר שאלו נציגיו. השניים לא ידעו שכל הסועדים והעובדים הם בלשים סמויים, שרק חיכו לרגע הפקודה של פקד מלכה כדי לעצור את ה"שליחים" - וכך היה.
ארבעה נכנסו לסלון: "הבן שלך חייב, תשלמי"
עדות קשה אחרת סיפקה שושנה, בשנות ה-60 לחייה, שבנה הסתבך בחובות לאחר שביקש לפתוח עסק. הוא לווה 50 אלף שקלים והתקשה לעמוד בהחזר. "הם הגיעו אליי הביתה וכמעט שברו את הדלת. התקשרתי לבן שלי והוא תוך שנייה הבין במי מדובר. הוא דיבר איתם בטלפון ואמר להם 'למה אתם מפחידים את אמא שלי?' הם נכנסו ארבעה גברים הביתה והתיישבו בסלון. אמרו לי 'הבן שלך חייב כספים. אם את רוצה שזה ייפסק את חייבת לשלם שלא יהיו בעיות'. אחד מהם אמר לי שהבן שלו בכלא, ואני צריכה להעביר לו כסף לחשבון. הייתי לבד בבית. פחדתי, מה יכולתי לעשות?".
שושנה הבינה שאין מנוס. חוב של 50 אלף שקלים תפח עם הריביות לקנסות עד ל-210 אלף. "לא הייתה לי ברירה, הייתי צריכה למשכן את הבית שלי כדי לשלם את הסכום עם הריבית".
כיצד מסכמים אותם קורבנות את הזוועה שהפכה לחלק מחייהם? בשיחה עם ynet (בהקלטה שלמעלה) שפך הרצל, שלווה 15 אלף שקל, את שעל לבו.
"בהתחלה אני משלם טוב, בהתחלה לא עושה בעיות, משלם משלם משלם, עד שאתה מגיע למצב שאתה כבר... מתחיל הריביות ואז אחד קונה את החוב מהשני, אחד אומר לך 15 אלף, זה נהיה 30 אלף, אחד אומר לך זה 140 אלף ואז מתחילה מסכת של התעללויות, טלפונים ואיומים והכל, ומפה אתה רק מידרדר למטה".
כל שבוע נדרש הרצל לשלם 1,000 שקל ריבית. כמו שעון. "זה נגמר רק ברגע שאתה יכול להחזיר את כל הכסף במכה. כשאתה מאחר בתשלומים יש איומים עליך, על כל הסובבים אותך, 24 שעות בלי הפסקה. גם אם אתה מחליף טלפונים - הם משיגים אותך". כשנשאל מה היה ממליץ לאנשים שנקלעים לחובות של כמה אלפי שקלים ענה בלי היסוס: "עדיף לישון ברחוב בלי שקל בכיס מאשר להסתבך עם האנשים. תחיה עם 5 שקל ליום - תחיה הרבה יותר טוב".
מגיעים בחבורות להפחיד נסחטים
לצד מרציאנו, ש"זכה" שהתיק ייקרא על שמו, גם יניב מלכה ורועי אשולי היו מבחינת החוקרים יעדים מרכזיים בחשד ששימשו מעין "בנקים" קטנים ועצמאיים. שאר הנאשמים - משה אשכנזי, איגור יונייב, עוז צורף, ראובן מטטוב, אברהם יוסיפוב, גיא שולי ואלעד כהן - כולם בשנות ה-20 או ה-30 המוקדמות לחייהם.
"הם היו באים בהופעה המאיימת של המכנסיים הקצרים, הכיפה הגדולה על הראש והטילו פחד", אמרו בימ"ר. "תמיד הם השתדלו להגיע בחבורות כדי להפחיד נסחטים. לצערנו ברוב המקרים הם הצליחו", הסביר סנ"צ דאודי. "צריך לזכור שמי שיכול להוציא את האנשים האלה ממעגל העושק והסחיטה זו רק המשטרה".
לטענת חוקרי הימ"ר, כפי שמתבטא גם בדו"חות החסויים שהציגו לשופטים, החשודים פעלו בצורה מסודרת מאוד. כל חוב היה רשום, ולצדו הייתה רשומה הריבית השבועית לגבייה, מאות ואף אלפי שקלים. "אם לא שילמת לבעל חוב, חבר אחר היה יוצר קשר. ואם לא, היית פוגש מישהו ברחוב", הסבירו במשטרה. "החובות אצלם אף פעם לא אבודים".
עד המדינה נגד המדינה
כאילו לא היה די בבעיות סביב עד המדינה במשפט ריקו שירזי, עכשיו יצטרכו במשטרה להתמודד עם בעיה חדשה-ישנה. במכתב ששלחו לאחרונה עורכי דינו לפרקליטות, לרשות המסים וליחידה הכלכלית נטען כי אחרי שעמד בכל התנאים וסיים את עדותו בתיק שירזי, במשטרה שכחו להעביר לעד את הכסף שמגיע לו על פי ההסכם.
את הסכום שמוערך בכמה מאות אלפי שקלים, מישהו במשטרה לא רוצה לשלם כרגע, או בכלל. עד לפני כמה שבועות היה האיש תחת פיקוח של בלשי היחידה הכלכלית ששמרו עליו 24 שעות ביממה, אבל מרגע שעבר לאנשי הרשות להגנת עדים של המשרד לביטחון פנים - הם כבר לא ראו אותו, ואולי העדיפו לשכוח. הפעם הוא מאיים להעיד בבית משפט נגד המדינה כדי לקבל את כספו. יש במשטרה שמזהירים: אם היה לו האומץ להעיד נגד שירזי, מי יפחיד אותו שלא לפתוח את הפה נגד המשטרה?
הצח"מ של דנינו
כמעט תמיד מתלוננים במשטרה על המחסור בכוח אדם ועל כך שהם נאלצים להציב חוקרים שכורעים תחת נטל המשימות. אבל דווקא הוועדה שמינה המפכ"ל רב-ניצב יוחנן דנינו לבדוק את מחדלי תיק הברנוער - בעיקר בהיבט התקשורתי - זכתה לכוח אדם שגרם להרבה להרים גבה. לא פחות מ-12 חברים יש בה, בראשם עומד תת-ניצב אורי מכלוף, מי שאמור להתמנות לראש חטיבת החקירות. לצדו כמה קצינים,
שלושה עורכי דין של המשטרה ואפילו נציגה לחטיבת הדוברות - ורד ויניקוב, דוברת אגף החקירות.
השבוע כבר הספיקה הוועדה "לחקור" את מפקד מחוז תל אביב, ניצב בנצי סאו, ואת מפקד הימ"ר גדי אשד, על מה ידעו ומה לא בטרם אישרו את הפרסום המוקדם של החשדות, בעוד שבית המשפט טרם הסיר סופית את צו איסור הפרסום.
עוד בתוכנית עבודתה של גביית עדות ממפקד המחוז הקודם, ניצב אהרון אקסול, שנכח במסיבת העיתונאים האומללה, וקצינים משטרה שהיו בבית המשפט. את מסקנותיה תגיש הוועדה למפכ"ל בשבועות הקרובים. את העונש אשד כבר קיבל, וקידומו הוקפא בינתיים.
לפנייה לכתב/ת 
