כן לקצב

אני מברך את משה קצב עם היבחרו לנשיא המדינה.
בחירתו של קצב ראויה ואף עושה צדק היסטורי. קצב כנשיא הוא שיאו של מהפך רציף בתפיסה החברתית של ה"ישראליות". הבחירה היא שיאו של תהליך המתרחש כשני עשורים ושמארגן מחדש את מערך המשקלות של מגזרי החברה בישראל. שכבת המזרחיים, שכבת תושבי הפריפריה ועיירות הפיתוח בפרט, ושכבת הדתיים והמסורתיים – נעו מן השוליים אל קידמת הבמה, ותפסו את מקומם הראוי בפסיפס החברה הישראלית. משה קצב הוא נציגם המובהק של הסקטורים הללו ובחירתו לנשיא המדינה היא בבחינת מתן גושפנקא "רשמית" לעובדה שהם תפסו את מקומם הראוי בחברה.
מי שאומר כי משה קצב אינו ראוי למשרת הנשיא ושבחירתו היא "בסך הכל" תוצאה של חשבונאות פוליטית, לוקה ביהירות ובהתנשאות נוראה. קצב מייצג ציבור שמשקלו גדול. הציבור הזה רשאי לכך שנציג אותנטי משלו יישב במשכן הנשיאות. עד היום ראה המשכן הזה רק גברים מזדקנים, אשכנזים ונשואי פנים מבית מפא"י. הגיעה העת לנשיא אחר.
אני רוצה להאמין שאין בדיברי המלעיזים משום התנשאות עדתית. משה קצב אינו פחות מוכשר או נבון לתפקיד הנשיאות מכל אחד אחר. הוא בודאי טוב בהרבה מכמה ראשי ממשלה שכיהנו בעשור האחרון.
אני גם מאמין בכנות דבריו של משה קצב שהוא יהיה נשיא של כל מגזרי החברה הישראלית - של בני הקיבוצים ובני צפון תל-אביב כמו גם של תושבי עיירות הפיתוח ובני דרום תל-אביב. ודווקא אלה האחרונים הם שמדאיגים אותי. אני מקווה שמשה קצב לא יישכח אותם. שלא יהיה כאותם מנהיגים אחרים בני עדות המזרח, שמשהגיעו לפסגה - שכחו את מקורם ומניין באו. על קצב לזכור את הנער המזרחי שאין לו שום סיכוי להגיע לאוניברסיטה ואת המשפחה מדרום תל-אביב שמשתכרת שכר מינימום.
אך על משה קצב לזכור גם את הצד האחר. הוא צריך לדעת שהימניות שהוא בא ממנה, ושהמסורתיות העמוקה שהוא שותף לה – אלה רבדים שיותר ממחצית העם רחוקה מהם, מקצתה אף סולד מהם. עליו לזכור זאת ולדעת לראות עצמו בתפקיד הנשיא, כמי שאחראי ומייצג גם את הציבור הזה שמשקלו והדומיננטיות שלו בישראל – מרכזיים.

סמי מיכאל, סופר