אייר פראנס
הסגל הפריזאי הנוצץ של השייח'ים מקטאר, האוליגרך הרוסי שהטריף את מונאקו, ומארסיי וליון שמחכות בפינה. הליגה הצרפתית ממריאה בסוף השבוע - והשמיים הם הגבול
זוכרים את תחילת שנות האלפיים? אחרי שכולם התפכחו מחרדות הבאג הקטלני שישתלט על העולם, הגיעה ליון והשתלטה על צרפת. בין 2002 ל־2008 היא זכתה באליפות שבע פעמים ברציפות וחשפה את הבאג בכדורגל הצרפתי, לפחות ברמת המועדונים.
עוד ב-ynet ספורט:
- אמיר וינטרוב הפסיד בבכורה במאסטרס
- מכבי ת"א חוששת מפרובוקציות מול באזל
- מוחמד סלאח לא מעוניין להתעסק בפוליטיקה
לא שהיא לא הייתה איכותית, ואי־אפשר לומר שלא הייתה מעניינת בדרכה. אבל אותה הליגה, שבאופן מסורתי דורגה חמישית באירופה ונתפסה כך גם בעיני האוהדים, פשוט לא ייצרה התרגשות ביבשת. משנת 2000, הישגי השיא של הצרפתיות בליגת האלופות היו אותו גמר בלתי נתפס של מונאקו ב־2004 ועוד חצי גמר ב־2010 של ליון הנצחית. בשאר הזמן, הנציגות של ליג־1 התקשו לעבור את שמינית הגמר. כשכוכבים גדולים הפציעו, בעיקר מקומיים, הם נחטפו לקבוצות צמרת בליגות אחרות, וסופרסטארים לא ממש נהרו אליה.
עונת 2013/14 תיפתח ביום שישי ממקום אחר לחלוטין. הליגה הצרפתית מאיימת כעת להיות הדבר הגדול הבא, בין אם זמנית (תלוי במצב הרוח
של השייח'ים והאוליגרכים) או באופן קבוע. אחרי הדעיכה המסוימת של ליון, קיבלנו בחמש העונות האחרונות חמש אלופות שונות, והצמרת הפתוחה ביותר באירופה אמורה להמשיך להפתיע, למרות הדומיננטיות על הנייר של פריז סן־ז'רמן, שגם זכתה בסוף השבוע בסופרקאפ עם 1:2 על בורדו.
ישנם דברים רעים רבים שאפשר להגיד על עידן הכסף הגדול בכדורגל, אבל גם אם זה קרה באופן מלאכותי, המיליארדים שנכנסו לליגה הצרפתית העירו אותה לחיים חדשים. אלה לא רק פ.ס.ז' ומונאקו שהשתוללו הקיץ, אלא גם הקבוצות האחרות שהבינו כי הן חייבות לעשות מהלכים רציניים כדי להיאבק על תארים, לצד המלחמה הקבועה באירופה. וכל הטירוף המחודש מחזיר פתאום את הליגה הזו למרכז הבמה.
זו שזכתה, וזו שעלתה
בשנה שעברה קרלו אנצ'לוטי הצליח להביא לקטארים תמורה לכסף – ואליפות לפ.ס.ז'. הליגה הייתה תחרותית מאוד ולא תמיד הכוכבים נתנו תמורה
, אבל העומק והאיכות של הקבוצה הכריעו בסופו של דבר. היעד הבא, שהמחליף לורן בלאן יהיה אחראי לנסות להשיגו, הוא הצלחה בליגת האלופות – דבר שהיה יכול לקרות גם בעונה שעברה, אלמלא הקבוצה הפריזאית הייתה נתקלת כבר ברבע הגמר בברצלונה (שאותה כמעט הצליחה להפתיע).
הבעיה היא שפ.ס.ז' לא יכולה להיות בטוחה שתשמור בכזו קלות על השליטה בליגה המקומית. זה יהיה המבחן של הסגל הנוצץ – להתמודד בכל החזיתות בהצלחה דומה, כאשר יותר מתמיד, הוא ייתקל ביריבות חזקות גם מבית. האתגר הראשון, שסן־ז'רמן עומדת בו בינתיים בהצלחה, הוא שמירה על זלאטן איברהימוביץ'. השבדי עשה פרצופים כשהנחיתו לצידו את אדינסון קבאני, אבל למרות העניין מצד מנצ'סטר סיטי ויונייטד, נראה שכרגע זלאטן נשאר (עם הקריזות שלו, זה יכול להיראות אחרת לגמרי בתוך שבוע). גם בלעדיו, לפ.ס.ז' יש את אחד הסגלים הטובים בעולם.
לצד קבאני, האיש שסן־ז'רמן חטפה אחרי חודשים ארוכים בהם נראה היה שיגיע לצ'לסי, בלאן התמקד בעיבוי ההגנה שנראית מדהימה. על הבלם הברזילאי הצעיר מרקיניוס היא שילמה לרומא 35 מיליון יורו, בעוד שהכישרון הצרפתי לוקאס דינייה בן ה־19, מגן שמאלי אדיר, הגיע עבור 15 מיליון מליל. שניהם מצטרפים לאלכס, תיאגו סילבה, מקסוול, גרגורי ואן דר ויל וכריסטוף יאלה - וזה עוד לפני הקישור וההתקפה. זוכרים? מרקו וראטי, אסקיאל לאבצי, חאבייר פאסטורה, ז'רמי מנז, תיאגו מוטה.
בעיקרון, איש לא מצפה מעולה חדשה שתתמודד מיד על אליפות. אבל גם אם במונאקו רק מתחילים בבניית קבוצה אחרי החזרה לליגה, קשה מאוד להאמין שהם לא מכוונים לטופ של הטופ. אתה לא קונה את רדאמל פלקאו, חאמס רודריגס וז'ואו מוטיניו כדי להתחרות על המקום השלישי.
הבעלים הרוסי, דמיטרי ריבולובלב, פתח את דלת הקסמים בפני קלאודיו ראניירי ומרכיב לו קבוצת חלומות. הבעיה העיקרית הייתה לשדרג את הסגל מכזה
של ליגה שנייה למכונה שתרוץ לאליפות. לשם כך, קומץ כוכבים לא מספיק. צריך גם קבוצה עמוקה שתקיף אותם, ונראה שוותיקים כמו אריק אבידל, ז'רמי טוללאן וריקרדו קרבאליו יכולים לכסות את הפינה הזו. יהיה מרתק לצפות במונאקו השנה, לראות אם תהיה סבלנות, אם ראניירי יצליח להדביק את החתיכות היוקרתיות לפאזל מרהיב אחד. אבל הרמיזות מצד הקבוצה שאפתניות וברורות – היא מתכוונת לתת פייט.
סגנית האלופה, מארסיי, לא מתכוונת להשאיר את הבמה לאחרות ולגלוש העונה בשקט מחוץ למאבקי האליפות. השינויים אצלה היו מינוריים, עם חיזוק אחד משמעותי. דימיטרי פאייט הפנטסטי הגיע מליל כדי להקפיץ את הקישור ההתקפי, ומצטרף לאחים ג'ורדן ואנדרה אייוו ולמכונת השערים אנדרה־פייר ז'יניאק. ליון לא הביאה שמות גדולים, אבל יואן גורקוף והצעירים קלמון גרנייה, אלכסנדר לקאזט ומקסים גונאלון מובילים סגל מעולה.
וינסנט אניימה קיבל את האפודה הראשונה של ליל, שתיאבק להשתלב בצמרת. היא איבדה שחקנים חשובים, אבל יצאה עם שלל לא רע בעצמה: הבלם הדני סימון קיאר מוולפסבורג. בורדו, שתמיד רוצה להגיע רחוק, סנט אטיין, ניס ומונפלייה יבואו כדי להפריע כמה שיותר למועדונים העשירים יותר ולהתברג במקום שייקח אותן לאירופה.
הליגיון הישראלי
לא פחות משלושה ישראלים ישחקו השנה בליגה. עבור שלושתם הצמרת נראית מחוץ להישג יד, אבל הקבוצות שלהם רחוקות מלהיות חלשות. בכל המקרים, נראה שמרכז הטבלה יהיה ריאלי.
הופעת הבכורה בליגה, ובכלל באירופה, תהיה של אלירן עטר בריימס. הוא מגיע אחרי העונה הטובה בקריירה שלו, בה הפגין עד כמה הוא מסוגל להיות חד. במכבי ת"א הוא קיבל אהבה וחיבוק חם, ויהיה חייב להיות חזק השנה כדי להתמודד עם המשברים. עושה רושם שבריימס בונים עליו, ושהוא יכול לתפוס בקביעות את המקום בהרכב אם ינפק מיד קבלות, כי המתחרים שלו אינם מהטופ של הליגה.
המודל עבור עטר צריך להיות עדן בן־בסט. גם הוא בחר בצרפת כתחנה ראשונה מחוץ לישראל, ומהר מאוד ניצל את האופי ההתקפי של הליגה הזו כדי להטביע חותם עם כמות מכובדת של שערים. ביכולת מקסימלית, עטר שייך וראוי למקום בצרפת.
ואם כבר בן־בסט – המעבר מברסט לטולוז באמצע העונה שעברה היה חלק מבחינתו, כשהצליח להשתלב ברוטציה (ונפגע רק מהפציעה בשלבים האחרונים). הוא פותח את השנה כחלוץ מוכח שגורר אחריו ציפיות. לצד הזינוק בנבחרת ישראל, נראה שבן־בסט קפץ למדרגה אחרת לגמרי. הוא מלא ביטחון, יודע לתרום בכל תפקיד שייתנו לו, ועל שמו רשומים כבר 16 שערי ליגה. המקום ב־11 אמור להיות שייך לו. אם יצליח להשאיר את הפציעה מאחוריו, אין סיבה שלא יעשה זינוק נוסף ויעלה את ערך מניותיו. טולוז היא גם החזקה מבין ה"ישראליות", מה שעשוי לעזור לו לפרוח.
המעבר של מאור מליקסון מוויסלה קראקוב הפולנית לוולנסיין בינואר האחרון היה חלק יחסית, אבל נראה שהצלחתו בצרפת לא קיבלה את ההד הראוי בארץ. מליקסון הפך מיד לבורג מרכזי בוולנסיין, שיחק בקביעות עד לסיום העונה והרשים ביכולתו. הקשר הישראלי מביא ניצוץ בחלק הקדמי, והעובדה שהפגין זאת מיידית סידרה לו התאקלמות נטולת בעיות. אחרי שגם עשה הכנה מסודרת עם הקבוצה במהלך הקיץ, הוא יכול לעשות עוד צעד קדימה.
אז ביום שישי זה מתחיל, עם המשחק בין מונפלייה לפ.ס.ז'. יהיו שם יצרים, יריבויות חדשות מחוץ למגרש ועליו, פרויקטים מסקרנים שמתחילים וכאלו שכבר רצים, קבוצות עם מסורת, המון כשרונות צרפתיים צעירים שמחכים להוכיח את עצמם, וסביר להניח שגם שערים ללא הרף. הדוז פואה בדרך.
לפנייה לכתב/ת 
