שתף קטע נבחר

 
צילום: טל שחר
אורי קופר

מאניה דיפרסיה / טור דעה

כשסלאח נישק את אדמת בלומפילד הקדושה והמשחק החל להזכיר את האימון של ברצלונה עם הילדים, הגיעה התפוצצות אופי צהובה. אבל מכבי לא באמת הייתה קרובה, ואסור לנסות לצייר תמונה כזו. אורי קופר מזכיר: אפילו את באזל לא בנו ביום אחד

פאולו סוזה דיבר על אופי. גם גל אלברמן דיבר על אופי. מכבי, הם אמרו, צריכה הרבה ממנו, מהאופי הזה, כדי לנצח את באזל. אז מה אפשר לומר על אופי של קבוצה שנשברת תוך דקות בודדות ומתרסקת לתהומות הכדורגל הישראלי המוכר? ומה אפשר לומר על קבוצה שבתצוגה נדירה מצליחה לעשות סוויץ' מנטלי ולחזור מפיגור שלושה שערים? מבחינת חקר המוח מדובר ללא ספק בהפרעה דו־קוטבית. סוג של מאניה דיפרסיה, הפרעת אישיות ספורטיבית.

 

 

התפוצצות האופי החיובית קשורה באופן ישיר לזו השלילית. שלא יהיה ספק, אם מכבי לא סופגת מהר וחזק כמו שהמשחק התפתח היא לא מחזיקה ככה בכדור ולא שולטת במשחק במשך שעה. בסיום שלח פאולו סוזה את השחקנים לקהל. את ראדי הוא סחב כמעט בכוח, בעזרת אוסף תנועות ששידר "תרימו את הראש כי זה מגיע לכם". למכבי מגיע איזה ליטוף, אבל גם הפורטוגלי יודע שהדבר האמיתי, שעליית המדרגה שהקבוצה שלו תצטרך להשיג בעתיד, זה היכולת להתפוצץ מול קבוצה איכותית גם כשעוד יש משהו על המאזניים. כשהמשחק עדיין לא גמור.

 

הקבוצה שלו התעוררה רק כשהמשחק היה גמור. פאולו סוזה (צילום: עוז מועלם) (צילום: עוז מועלם)
הקבוצה שלו התעוררה רק כשהמשחק היה גמור. פאולו סוזה(צילום: עוז מועלם)

 

והוא היה גמור מהר מדי. למרות הקאמבק והתפנית המסוימת בעלילה, באזל עלתה כבר אחרי השער הראשון בדקה החמישית ועוררה פלאש־בק למשחק ההוא נגד גראסהופרס. גם אז קומיסטי הבקיע בדיוק בדקה החמישית וגרם לים של ציפיות לטבוע במהירות. טוב, ידוע שהשווייצרים מדויקים.

 

עוד ב-ynet ספורט:

 

הפנדל הזה צייר עננה על ההכנה של מכבי למשחק. הרי החור באגף והיתרון המספרי שנוצר שם שוב ושוב היו בדיוק הבעיה המרכזית במשחק הראשון. שבוע חלף ודגן שוב הרגיש את הנשימות של זיו מאחור. פה, אגב, זה גם שוב המקום לשאול מה קורה עם מאנה, שאתמול אפילו לא היה בסגל. משהו מוזר קורה שם, מוזר מאוד.

 

מהראן "מקמנמן" ראדי. שער יפה, וזהו פחות או יותר (צילום: ראובן שוורץ) (צילום: ראובן שוורץ)
מהראן "מקמנמן" ראדי. שער יפה, וזהו פחות או יותר(צילום: ראובן שוורץ)

 

מוזר זו גם מילה שאפשר להשתמש בה לתיאור 50 הדקות הבאות. האוהדים, כאילו לא קיבלו מכה מספיק חזקה בראש עם הפנדל, חזו בגרוע מכל כשסאלח נישק את אדמת בלומפילד הקדושה והמשחק

התחיל להזכיר את האימון של ברצלונה עם הילדים יומיים קודם לכן באותו מגרש. וברור מי הייתה ברצלונה, ולא רק בגלל החולצות. פאולו סוזה הלך אז על כל הקופה. זה לא היה הימור, כי הימור זו מילה שאי־אפשר להשתמש בה כשאין מה להפסיד. מכבי פשוט נשארה עם מעט צ'יפים ביד והפורטוגלי דחף אותם פנימה למרכז השולחן.

 

ההדחה של מכבי היא לא כישלון. האלופה הישראלית הודחה על ידי קבוצה טובה ממנה. שני השחקנים שאמורים לשלוט בקצב הלב של משחק כזה, זהבי וראדי, כבשו (ראדי עם העתק של מקמנמן בגמר הצ'פמיונס 2000), אבל לא היו מספיק טובים. בלי משחק טוב של שניהם למכבי יהיה קשה גם מול לוזאן של אוהד קדוסי.

 

בינתיים אפשר להתבאס. יצחקי וייני (צילום: ראובן שוורץ) (צילום: ראובן שוורץ)
בינתיים אפשר להתבאס. יצחקי וייני(צילום: ראובן שוורץ)

 

מכבי לא באמת הייתה קרובה, ואסור לנסות לצייר תמונה כזו. האם זה מלמד משהו על הליגה? ממש לא. מכבי עדיין פייבוריטית במישור המקומי ואז, אולי, תקבל בשנה הבאה הזדמנות נוספת. בינתיים אפשר להתבאס, אבל גם לזכור שאפילו את באזל לא בנו ביום אחד.

 

לחשבון הטוויטר של אורי קופר: https://twitter.com/CoopSport

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: עוז מועלם
מהראן ראדי
צילום: עוז מועלם
אריה מליניאק
מומלצים