תעלומה: איך הגיע סרטן זעיר ונדיר לערבה?

הגיעה לחפש ציפורים בערבה ומצאה סרטן נדיר וזעיר. בפברואר האחרון הדרימה קבוצת מטבעי ציפורים ואוהבי טבע ממעגן מיכאל לטיול בערבה. הקבוצה בראשות המטבע אלי עטר, הגיעה למאגר מים בערבה שהוצף לראשונה מזה שנתיים בעקבות הגשמים.

החבורה הגיעה כדי לקיים פעילות מחקר על ציפורים נודדות. במהלך פעילות הטיבוע, ציפורים נלכדות ברשתות מיוחדות, מוצמדת להן טבעת זיהוי והן משוחררות בחזרה לטבע במטרה ללמוד על הרגלי הנדידה של הציפורים.

אחת מצוות המטבעים היתה אודליה זיו, מדריכה בתחום שימור טבע ובוגרת תואר ראשון במדעי החיים מאזור המרכז. לאחר פרישת רשתות באזור בוצי ועמוק בשטח המאגר בשעת לילה, דיווח המטבע עטר כי הבחין בראשנים קטנים של דו-חיים במים, אך במהרה גילה כי מדובר בסרטנים זעירים. זיו הוזעקה למקום ולמרות החשיכה, זיהתה בתחילה כי מדובר בתריסן קשקש, סרטן זעיר המצויד בקשקש בין צמד הזנבות, הנחשב לנדיר בישראל. 

(צילום: עמיר וינשטיין)

זעיר ובסכנת הכחדה

"למחרת הוצאנו עוד מספר תריסנים. כדי לפסול אפשרות שמדובר במין של תריסן אחר, אך בפרט העשירי שהוצאנו הבנתי שמדובר בתריסן המגושם הנדיר. קפצתי מרוב התרגשות כי הבנתי מה יש לי ביד. כבר חשבו שהוא נכחד לגמרי בישראל. מדהים שאחד הסרטנים הזעירים והנדירים בישראל, הצליח להגיע למאגר המים בערבה". 

התריסן המגושם הוא סרטן ירוד וקטן, באורך של כ-4-5 ס"מ ולעיתים מגיע גם בבגרותו לאורך של כ-10 ס"מ. הוא מצוייד בשני זנבות, גופו בגוון חום אדום והוא מצליח לשרוד בסביבה עם ריכוז חמצן נמוך. הוא זכה זכה לשמו כי גבו מכוסה במגן גדול, מעין כפל עור המתמשך מהראש לאחור ומגן על הסרטן כמו תריס. הגפיים משמשות לשחייה במים, איסוף מזון ונשימה. את זמנו הוא מבלה בעיקר בקרקעית מקווה המים בחיפוש אחר מזון. התריסנים ניזונים מחלבוני החיידקים שמפרקים את המזון האורגני שנרקב בבריכת המים, כדוגמת צמחי המים. 

(צילום: אלי עטר)

בריכות החורף נעלמו ועמן גם התריסנים הנדירים

עד שנות ה-60 וה-70, התריסן המגושם היה נפוץ במרבית ממקווי המים בישראל. אך עם תאוצה בכמות הבנייה והגידול בשטחי הערים, וכן בשטחי החקלאות, מקווי המים הפכו לשטחי חקלאות, למאגרים או שנעלמו מהטבע.

עם היעלמותם, גם התריסנים שהיו תלויים במים נעלמו כמעט מהטבע המקומי ונותרו ממנו אוכלוסיות זעומות ביותר שהתגלו באזור השומרון. כמו כן, הובאו אוכלוסיות של תריסנים מגושמים לסביבה מלאכותית שהוקמה עבורם באזור ראש העין והכפר הירוק.

זיו יצרה קשר עם פרופ' אביטל גזית, מהמחלקה לזואולוגיה בבית הספר ללימודי סביבה ע"ש פורטר בפקולטה למדעי החיים באוניברסיטת ת"א ושלחה לו תמונות של הסרטן שצילמה.

בעקבות הגילוי, היא הגיעה שוב לאחר כשבוע לאזור ואספה באישור מיוחד עשרה פרטים חיים על מנת שפרופ' גזית יוכל לבצע בדיקות גנטיות לזיהוי מין התריסן, לפני ששלולית המים תתייבש. 

(צילום: אלי עטר)

(צילום: אודליה זיו)

לדברי פרופ' גזית, התריסנים חיים רק במקווי מים עונתיים, כדוגמת בריכות החורף הידועות גם בכינוי "שלולית חורף". 

בריכות חורף הן מקווי מים שמתקיימים במצב פעיל בתקופת הגשמים כאשר יש היקוות של מי הגשמים.

"כאשר יש היקוות של מי גשמים במקומות נמוכים ובמידה ובאותם מקומות קצב החלחול והאידוי של המים הוא איטי, המים יכולים להחזיק מספר שבועות לפחות, ואז יכולים להתקיים בהם חיים של בעלי חיים וצמחים", הוא מסביר. "התריסנים הם חלק מקבוצות של בעלי חיים הייחודיים לבריכות החורף ולא יימצאו באף בית גידול אחר, אלא רק באגמים ומאגרים, ולא בנחלים או מעיינות".

התריסן נמצא במירוץ נגד הזמן במהלך החורף בו תקופת החיים שלו קצרה ביותר במהלכה הוא עובר מחזור חיים שלם, מבקיעה ועד רבייה. כיצד הוא הגיע לשם? גזית מציין כי הביצים מהן בוקעים הסרטנים עשויות להגיע במספר דרכים למאגרי מים.

(צילום: אודליה זיו)

"מדובר בביצים קטנות בעלות קליפה יחסית עבה המכונות 'ביצי קיימא' והן עמידות מאוד ביוש. הן יכולות לעבור באמצעות בעלי חיים שעוברים בין מקווי המים, החל מעופות מים, צאן ובקר, אך גם בעזרת הרוח. כדי לשרוד לא כל הביצים בוקעות בבת אחת", הוא מוסיף.

"זו תופעה המכונה "ביזור בקיעה"  - התאמה אבולוציונית  בהן אם כל הביצים היו בוקעות בבת אחת והביצה היתה מתייבשת בטרם הספיקו להתרבות, אז האוכלוסיה היתה נכחדת. אבל אם חלק בוקעות בעונה אחת ואחרות בוקעות בעונה שלאחר מכן, כך מתקיים פיזור של בקיעת הביצים המבטיח את קיום האוכלוסיה גם בשנים בהן אין מספיק גשם או שאין מספיק רבייה של התריסנים".  

בדיקת DNA הוכיחה: הנציג הדרומי ביותר

בתחילה חשד גזית כי מדובר במין חדש למדע עקב מימדי גופם הזעיר של התריסנים. "הם היו יחסית קטנים לפרטים שאנחנו מכירים בצפון הארץ. יתכן שהדבר נגרם עקב תנאי מחייה שונים, פחות מזון וטמפרטורות גבוהות, כך שהם מתפתחים מהר אבל לא מגיעים למימדים גדולים", הוא אומר.

בדיקות גנטיות שנערכו לתריסנים, הוכיחו כי מדובר באותם תריסנים הנפוצים במרכז ובצפון הארץ וכי זו האוכלוסיה הדרומית ביותר בישראל. מבחינתם של זיו וגזית, גילוי התריסן הינו חשוב לשמירה על בריכות החורף המעטות שעוד נותרו בישראל. 

(צילום: אודליה זיו)

"בריכות החורף - סינדרלה של מקווי המים"

"בריכות החורף הן מבחינתי הסינדרלה של מקווי המים. הן נראות מלוכלכות, אבל הן עשירות בצורה יוצאת דופן מבחינת בעלי חיים שנמצאים בהן", מדגיש גזית. "לפעמים אנשים מופתעים כשהם מגיעים לבריכות חורף ומגלים כי אין בהן יתושים. הסיבה היא כי יש בהן אוכלוסיות של טורפים שונים שטורפים את זחלי היתושים", מסכם גזית.

התריסן הוא אחד מבעלי החיים העתיקים ביותר על פני כדור הארץ, אך עם זאת, עדיין צפוי לו מאבק הישרדותי לא פשוט מול קיומן השברירי של בריכות החורף המעטות שנותרו בארץ.

מבחינתה של זיו, המפגש עם הסרטן הקטן לא יישכח במהרה. "להיות צפר טוב, זה גם להכיר את הצמח שעליו עומדת ואת החרק שהיא אוכלת", היא אומרת ומקווה כי ככל שיגנו על בריכות החורף בארץ, גם עתידו של התריסן יובטח לדורות הבאים