"סאונד סיטי": דייב גרוהל חי את החלום

זהו סיפור טרגי ונוגע ללב על להקה שאפתנית, רגע לפני שזינקה לתהילה. על שלושה בחורים אנונימיים מסיאטל שהגיעו לאולפן מפואר לשעבר, והקליטו שם אלבום שיהפוך לשופר רגשי עבור הזעם והכאב של דור שלם. אלבום שיהפוך אותם לאחת הסנסציות הגדולות ביותר בתולדות הרוק. אלבום שיביא אותם לפסגה - משם, תוך זמן לא רב, המנהיג שלהם יתרסק באופן הקשה ביותר שניתן להעלות על הדעת. זהו הסיפור שמאחורי "Nevermind" של נירוונה.

או שאולי זהו בכלל סיפור עלייתו ונפילתו (ועלייתו שוב, ונפילתו, בערך) של אולפן הקלטות שנבנה על בסיסן של שאיפות גדולות, ידע תקופות יפות יותר ופחות ובזכותו זכינו לשמוע כמה אלבומים נפלאים שהוקלטו בין כתליו.

"סאונד סיטי". סרט על יוצר הסרט

ואולי זה בכלל סיפורה של הקונסולה המופלאה ששכנה בתוכו - ה-Neve המיתולוגית, כמעט אחת מסוגה. סיפור על מכונה מופלאה שהנפיקה צלילים עשירים בקנה מידה שכמעט ואין בנמצא במוזיקה של ימינו.

ובעצם, הסרט הזה לא ממש עוסק באף אחד מהסיפורים האלה. כלומר, הוא נוגע בהם פה ושם, שוזר אותם בתוך מארג גדול וקסום הרבה יותר. זהו בעצם סיפורו של יוצר הסרט. סיפורו של אדם שיכול להיכנס לאולפן שבו הקליט לפני שני עשורים וקצת את היצירה ששינתה את חייו, ולספר את הסיפור שלה, ושל האולפן, ושל האלבומים שהוקלטו בו בכלל. ואת סיפורה של הקונסולה והסאונד החד פעמי שסיפקה.

ואז לקנות אותה ולקחת אותה אליו הביתה, ולהביא את כל החברים המגניבים שלו ולקרוע לה ת'צורה. ואז להקליט איתם אלבום אולסטאר מפואר ולצאת לסיבוב הופעות מטורף.

אולפן הקלטות שנבנה על בסיסן של שאיפות גדולות

"סאונד סיטי", שישודר הערב (ב') ב-22:55 בערוץ 8, אינו בדיוק סרט על מוזיקה, על אולפן, על קונסולה או על אלבום. זהו סרט שאמירתו מסתכמת בחמש

מילים: איזה אדיר להיות דייב גרוהל! ומה שהופך את היצירה הזו למרשימה במיוחד היא העובדה שזה אשכרה עובד. אנחנו לא בוהים במסך ומתים מקנאה, או בזים להגזמה, אלא מתמלאים הערכה - לאיש, למוזיקה, לתשוקה שלו אליה, ומצד שני לאופן הקליל והנגיש שבו הוא מבטא אותה. כלומר, גרוהל הוא לא רק האדם היחיד שיכול להגשים את החזון המטורף הזה - הוא גם היחיד שיכול לעשות את זה בלי שזה יהיה מעצבן.

מתופף "נירוונה" וסולן ה"פו פייטרז" הופך את הסרט הזה לפלטפורמה שדרכה הוא מגשים את החלומות הפרועים שלו, שבסרט נראים פתאום סבירים למדי. הסיפור של אולפני "סאונד סיטי", מלהיב ככל שיהיה, מתגמד בחלקו השני של הסרט - שבו גרוהל הופך את האולפן הביתי שלו לחגיגה מוזיקלית בלתי נתפסת: ג'אם בלתי מחייב של כוכבי על כמו ריק ספרינגפילד, ג'וש הומי (קווינז אוף דה סטון אייג'), טרנט רזנור (ניין אינץ' ניילז) וכמובן, גולת הכותרת - חברי נירוונה הנותרים עם פול מקרטני במקום קורט קוביין. אם להיות זבוב על הקיר - שם, לא בשום מקום אחר.

גרוהל באולפן. מגשים חזון מטורף מבלי לעצבן

מגלומני? בכל סיטואציה וקונסטלציה אחרת, בהחלט. אבל יש בדייב גרוהל איזושהי חינניות בסיסית שאי אפשר להתעלם ממנה. משהו שהופך את "סאונד סיטי" לאחד מסרטי הדוקו-מוזיקה הטובים ביותר של השנים האחרונות. סרט שבו הסיפורים עצמם משניים, ומפנים את מקומם לטובת משמעות אוניברסלית: מוזיקה היא המקום שבו אפשר באמת לחיות את החלום. לפחות כל עוד אתה דייב גרוהל.