עונת הפיקניקים ומחנות הקיץ בעיצומה, וזוהי כמובן גם תקופת ממתקי המרשמלו. ההיסטוריה של הממתק, שכה מזוהה עם ארה"ב מתחילה דווקא בעולם העתיק. במקור הוא הוכן מצמח שנקרא "מארשמאלו" ("חוטמית" בעברית), צמח בר ממשפחת החלמיתיים (Mallow), שגדל בעיקר על גדות נהרות וביצות בקרבת הים (Marsh), וכ"מאלו" פגש את "מארש" התקבל המארשמלו.

עלי הצמח שימשו למאכל בתקופות קדומות. בספרים רומים עתיקים אפשר למצוא אזכור לתבשילים מהעלים ועדויות לכך שגידלו אותו כירק מאכל מתורבת. עם הזמן, פחת השימוש בצמח כירק מאכל והוא תפס מקום חשוב יותר ברפואה העממית. עלי הצמח ופרחיו שימשו ליצירת משחה לטיפול בדלקות חיצוניות ואילו השורש שימש בתרופות לבעיות פנימיות. את השורש המיובש נהגו לבשל בנוזלים, מה שהפיק סירופ סמיך ובו שמנים אתריים. הסירופ הכיל גם ויטמינים מסוג A ו-B, ומינרלים כמו סידן, ברזל, אבץ ויוד. הוא שימש להכנת תרופות לריפוי שיעול, צרידות ודלקות בדרכי הנשימה וכן לריפוי בעיות עיכול ולטיפול בבעיות בכליות וברכי השתן.

צילום: Photos.com

מהסירופ הסמיך הכינו המצרים הקדמונים גם את הגירסה הראשונה לממתק המרשמלו, על ידי ערבובו הסירופ עם דבש ואגוזים. הממתק שימש גם הוא כסוג של תרופה. (גם כיום אפשר למצוא סוכריות לשיעול המכילות תמצית מצמח המרשמלו).

מאחר ותהליך הפקת הנוזל מהשורשים היה ארוך ודרש כמות גדולה של שורשים, בתחילה הוגש הממתק רק לבני האצולה ואף הוזכר כמרכיב בפולחני האלים.

צילום אילוסטרציה. Photos.com

עם התחלת השימוש בסוכר החליף זה את הדבש שבממתק המקורי. לקראת תחילת המאה התשע עשרה, שיכללו הצרפתים את הממתק כשהוסיפו לו גם קצף ביצים. התוצאה הייתה מעין מרנג רך, אוורירי וקליל במיוחד. הממתק הפך לפופולארי בצורתו זו, ועל מנת לפשט ולקצר את תהליך הכנתו, החלו להכין אותו גם על בסיס חומרים מסמיכים אחרים, ובעיקר על בסיס ג'לטין וללא סירופ המרשמלו.

כך נוצרה הגרסה המוכרת לנו היום של הממתק, שכיום מיוצר בעיקר במפעלים גדולים, עם תוספות צבעי מאכל וחומרי טעם וריח. אלה הפכו את הממתק הבריא המקורי לממתק ריק לחלוטין מבחינה תזונתית. כך הפך שמו של הממתק לחסר כל הקשר לצמח המרשמלו ולתכונותיו הבריאותיות. ולמרות זאת, מדובר באחד הממתקים הפופולארים בארה"ב. אין כמעט פיקניק או מחנה קיץ כאן בהם המרשמלו לא נאכל, לרוב לאחר שעבר צליה על האש, או כשהוא מוכנס לתוך סנדוויץ' המורכב משתי עוגיות "גרהאם קרקר" בצירוף קוביית שוקולד, הנמסה מחום המרשמלו, ליצירת הקינוח הידוע בשם "סמורס".

צילום אילוסטרציה. Photos.com

אך בזאת לא מסתיים תפקיד המרשמלו בקולינריה האמריקאית. הוא משמש כתוספת למנות שונות, למשל בשכבה עבה המונחת על מאפה תפוחי אדמה מתוקים, המוגש באופן מסורתי בסעודת חג ההודיה, או כממתקי מיני-מרשמלו שצפים בספל שוקולד חם או מתווספים לסלטי פירות. אמריקה אחראית גם להמצאת ממרח המרשמלו, המתוק להחריד, אותו מורחים על לחם, או משתמשים כקרם ציפוי לעוגות.

מהמרשמלו או מהממרח מכינים חטיף מהיר של ריבועי אורז תפוח, כמו במתכון המוכר הבא, שעבר פה קצת שדרוג לטובת המצפון הבריאותי...

ריבועי אורז תפוח ומרשמלו

24 ריבועים

¼ כוס מיני שוקולד צ'יפס מריר

¼ כוס חמאה

4 כוסות ממתקי מיני מרשמלו

5 כוסות אורז תפוח

¼ כוס חמוציות מיובשות

¼ כוס אגוזי פקאן קצוצים דק

¼ כוס קוקוס טחון לא מומתק

• מרפדים תבנית בינונית בנייר אפיה. מפזרים את השוקולד צ'יפס בשכבה אחת.

• ממיסים את החמאה בסיר גדול על אש בינונית ומוסיפים את ממתקי המרשמלו. מערבבים עד שהם נמסים ונוצר סירופ סמיך.

• מערבבים בקערה את האורז התפוח, החמוציות, הפקאנים והקוקוס. מוסיפים לסירופ שבסיר ומערבבים בעדינות.

• מעבירים את התערובת לתבנית. מניחים מעל נייר שעווה ולוחצים בעדינות כדי לפזר את התערובת באופן אחיד על פני התבנית.

• מצננים עד שהתערובת מתקשה. מוציאים לקרש חיתוך וחותכים לריבועים.