היורשת של אברבוך? חנה קנייזבה-מיננקו. פרופיל
היא הגיעה לארץ הקודש בעקבות האהבה ומאז לא מפסיקה לשבור שיאים. האם כבר אפשר לפנטז על מדליה אולימפית ישראלית ראשונה באתלטיקה?
כשאלכס אברבוך עלה לישראל, מעטים בלבד מחובבי הספורט והאתלטיקה במולדתנו עקבו אחר ענף הקפיצה במוט, אלא יותר התרכזו במקצועות הספרינט על המסלול. בעקבות הישגיו של אברבוך, שריגש מדינה שלמה, התעטף בדגל ישראל ושבר את השיניים כדי להוציא מפיו מילים בעברית, ההתעניינות רק הלכה וגברה.
עוד ב-ynet ספורט:
- משולש פראי / על מאבק האליפות בפרמייר-ליג
- טוראי סילבן לנדסברג: "לירות - זו המטרה שלי"
- צפו: המעריץ של לואיס סוארס
- טניסאי ישראלי שיחק במצרים מול צמד מסוריה
מי שעשויה להחזיר את הפוקוס לאתלטיקה הישראלית אחרי שנים של כישלונות, ומי יודע, אולי גם לשחזר את ההצלחה המסחררת של אברבוך, היא קופצת המשולשת חנה קנייזבה-מיננקו, עולה חדשה מאוקראינה ואשתו של אלוף ישראל בקרב 10 לשנת 2010, אנטולי מיננקו.
| חנה קנייזבה-מיננקו | |
| מקצוע | קפיצה משולשת |
| תאריך לידה | 25.9.1989 |
| גובה | 1.78 מ' |
| משקל | 61 ק"ג |
| מאמן | אלכס מרמן |
| אגודה | מכבי ראשון לציון |
| שיא אישי במשולשת | 14.71 מ' |
| שיא אישי בקפיצה למרחק | 6.40 מ' |
| הופעות בינלאומיות | אולימפיאדת לונדון 2012 (מקום 4), אליפות העולם באולם (2012, מקום 21), אוניברסיאדה (2011, מקום 4), אליפות אירופה עד גיל 22 (2011, מקום 5), אליפות העולם לנוער (2008, מקום 4), אליפות אירופה לנוער (2007, מדליית כסף) |
| תארים לאומיים | אליפות אוקראינה (2012), אליפות ישראל (2013) |
השניים הכירו ב-2011 במהלך מחנה אימון ביאלטה שבדרום
אוקראינה. אחרי המשחקים האולימפיים בלונדון החליטו השניים להינשא וחנה הלכה אחרי האהבה והעתיקה את חייה לישראל. אנחנו קיבלנו מתנה - אתלטית שיכולה להגיע לראש דוכני המדליות בתחרויות הבינלאומיות הגדולות ביותר - רגעים עליהם העזנו לפנטז רק בעידן אברבוך וקוסטה מאטוסביץ'.
הכל הוסדר מראש, המאמן המוערך אלכס מרמן לקח את חנה תחת חסותו והשניים יצאו לדרך ארוכה וקשה שמטרתה הגשמת יעדים וכיבוש פסגות חדשות. מרמן כבר ידע פסגות כאלו עם האתלטים שאימן בעבר. חנה מנגד, דגדגה את המדליה האולימפית בלונדון לאחר שסיימה רביעית בגמר, כך שאזורי הפיסגה העולמית מוכרים לשניהם.
בתחילת יוני האחרון קנייזבה קיבלה שחרור מאיגוד האתלטיקה העולמי ולאחר מכן גם את אישור האיגוד העולמי לאתלטיקה לייצג את ישראל. בשל הסכמת האוקראינים, נמנעה חנה מתקופת צינון בת שלוש שנים עד לרגע שבו תתחרה תחת דגל ישראל.
עד כה השתתפה קנייזבה-מיננקו בארבע תחרויות בארץ, אולם את עיקר מאמציה היא מקדישה לזירה הבינלאומית, שם היא נוטלת חלק בתחרויות היוקרתיות ביותר, גם לנוכח היעדר יריבות ראויות בארץ הקודש.
התחרות הראשונה בה השתתפה בארץ הייתה במסגרת המחזור השני של הליגה הבין-אגודתית. היא קבעה 6.06 מ' בקפיצה לרוחק, מקצוע בו היא חזקה דיו, אולם ברמות הללו האתלטים מעדיפים להתחרות במקצוע בו הם מתמחים, ובמקרה שלה מדובר בקפיצה משולשת.
בשתי התחרויות הבאות היא קפצה משולשת. בתחילת מאי שיפרה את השיא הישראלי ביותר ממטר, ל-14.30 מ' (מ-13.08 של ניבה זיו), כעבור חודשיים בדיוק, במסגרת אליפות ישראל, רשמה שיפור נוסף של 20 ס"מ, וכעבור מספר ימים הוסיפה לו 8 ס"מ נוספים והעמידה אותו על 14.58 מ'. בתחרות הלילה של ראשל"צ היא קבעה 6.34 מ' ברוחק, הישג הרחוק 6 ס"מ משיאה האישי, אותו קבעה אשתקד, ו-12 ס"מ משיאן הישראלי של סיגל גונן וסבטלנה גנזדילוב.
לפי תוצאותיה בבור הקפיצות, מקומה הטבעי של קנייזבה-מיננקו הוא בגמרים של התחרויות היוקרתיות ביותר, כפי שהוכיחה גם היום עם ההעפלה לגמר אליפות העולם.
מנגד, נקודת התורפה שלה היא בנטייה להיפסל פעמים רבות, דבר שגורם לה לא אחת ללחץ מיותר. בתחרות פתיחת העונה של ליגת היהלום, בשנגחאי, פסלה חנה בשלושת ניסיונותיה והודחה מהתחרות. ביוג'ין היא הצליחה לייצר רק קפיצה אחת בשלב המוקדמות וגם בה רשמה תוצאה מאכזבת למדי (14.15 מ'). כתוצאה מכך, נכנסה ללחץ ובשתי הקפיצות הבאות שלה לא עברה את רף 14 המטרים - והודחה.
הספורט הישראלי בכלל והאתלטיקה בפרט יכולים לראות בחנה קנייזבה-מיננקו מתנה חשובה. היא רק בת 24 והקריירה שלה עוד לפניה. אם הכל יהיה כשורה, לא נופתע אם נראה אותה גם במשחקי האולימפיים ב-2020 וכנראה שגם קודם לכן, בריו 2016.
לפנייה לכתב/ת 
