המפלצת העדתית בחברה החרדית
בניגוד ליתר החברה הישראלית שבה מנסים לטשטש את האפליה העדתית, המגזר החרדי מפלה את מזרחיו בגלוי וללא שמץ בושה. במוסדות החינוך לא מתקבלים יותר מ-20% 'פרענקים', ומזרחים רבים נאלצים להחליף את שמם. עד שלא נשיב את השד לבקבוק – אני מתבייש להשתייך לחברה החרדית
התכנית "הפנים האמיתיות של השד העדתי" של אמנון לוי הצליחה, שלא כצפוי, לעורר מיני-סערה במרחב הישראלי ועוררה לא מעט תגובות, דיונים, ודעות קוטביות לשני הצדדים. אלא שבלהט הוויכוח נשכחה חברה אחת שבה סוגיית השתלבותם של המזרחים כלל אינה נתונה לוויכוח.
<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. כנסו >>
הנערים והנערות ממוצא מזרחי מופלים בה בגלוי, "על השולחן", ללא שמץ של בושה. ואיש ממובילה לא ממהר לעשות דבר מה בנידון. הכוונה, כמובן, היא לחברה החרדית - החברה הגזענית ביותר במדינת ישראל. בניגוד לחברה הישראלית-הכללית שבה מנסים לטשטש את ההבדלים העדתיים, או למצער לטעון כי הם כבר לא קיימים, בחברה החרדית האפליה על בסיס עדתי חיה ובועטת.
20% מזרחיים בלבד
כל נער או נערה חרדיים המבקשים להירשם כתלמידים מן המנין במוסד חינוכי-ליטאי, נדרשים למלא שאלון מפורט. השאלון אינו מנסה לבחון את היקף הידע, מנת ההשכלה או את המבנה האישיותי של המועמד, כי מתרכז בעיקר בפרטים אישיים ותרבותיים. שאלות דוגמת מה מוצא ההורים
או באיזה בית כנסת מתפללת המשפחה בשבת הן חזון נפרץ.
אם יתברר כי מוצאם של נער או נערה הוא מזרחי - סיכוייהם להתקבל למוסד יפחתו באחת. הם נועדו להיות "מוקצים מחמת מוצא" כמו שהיטיב להגדיר זאת ידידי, הד"ר ניסים ליאון.
מנהלי מוסדות החינוך מצהירים בפה מלא בפני כל הורה ממוצא מזרחי, כי לצערם מכסת הספרדים כבר מלאה, ולא ניתן לחרוג מעבר לרף עשרים האחוזים. האמירות הללו לא נרמזות בעקיפין או בחדרי חדרים. הן מוכרזות באופן הגלוי והפומבי ביותר.
בעיר קרית ספר, למשל, נאלץ הרב המקומי לאיים גלויות על מנהלי תלמודי התורה שייאותו לשמור על העשרים אחוז, ולא להפחית מהם. לא פעם כשפניתי אל ראשי ישיבות שהכרתי וביקשתי להמליץ בפניהם על בן שמפחה ממוצא מזרחי, שעבר את מבחני הקבלה בהצטיינות, אמרו לי כי אם אצליח לארגן עוד שני אשכנזים "בינוניים", הם יהיו מוכנים לקבל את הספרדי ה"מצויין" עליו המלצתי.
העובדה המפתיעה היא, שרבנים אלו, הצהירו על כוונתם ללא שמץ של מבוכה. הם לא ראו בכך התנהגות חריגה שלא מתאימה למדינת ישראל של המאה ועשרים ואחת.
דניאלוביץ במקום דנינו
אף פעם לא התביישת במוצאך? שואל בתכנית אמנון לוי את עיתונאי ידיעות אחרונות, יהודה נוריאל, והוא השיב: לא. בחברה החרדית, הבושה בשם המוצא הספרדי היא דבר מובן מאליו.
עשרות פעמים, לא פחות, קיבלתי הצעות מדורשי שלומי, רבנים, ראשי ישיבות, חברים, וסתם נשמות טובות להחליף את שם משפחתי בשם אשכנזי יותר, אולי היינוביץ במקום היון. חלק מבני משפחתי כבר עשו זאת, ורבים מחברי המזרחיים נמצאים בלבטים אמיתיים. כך למשל הפכו דנינו לדניאלוביץ, ביטון לברוין, אמסלם לוינדר, גוזלן לגצל ועוד.
גם מנהלי מוסדות החינוך מקדמים בברכה את השינוי, ומודים כי אם השם יהיה פחות "פרענקי" – בחברה החרדית הכינוי הזה עודו רווח - סיכויי הקבלה של התלמיד יהיו גבוהים יותר. בכלל ככל שהסממנים החיצוניים של המועמד יהיו פחות ספרדיים סיכוייו ישתפרו.
כך למשל, כשביקשה אמי לרשום את אחי לישיבה ליטאית מובילה בירושלים, סורבה על ידי המנהל הרוחני של הישיבה שאמר לה בהשתאות "האם תרצי שאכנס לישיבה בתפילת שחרית, ואראה את תלמידי עוטים כולם טליתות לבנות (כפי שנוהגים הספרדים, להבדיל מהאשכנזים העוטים טליתות בצבעי שחור לבן)?"
אני מתבייש
אילו לא היינו עוסקים במוסדות שבראשם עומדים גדולי תורה, ניתן היה לפטור את ההתנהגות הפרימיטיבית הזו כגזענות חשוכה שמקורה עוד מימי הביניים. אלא שמוסדות אלו מנוהלים על ידי רבנים ידועי שם, המהווים מודל לחיקוי עבור ילדים רכים. הם המשפיעים יותר מכל על בנינו ובנותינו.
אני פונים לאחיי החרדיים, ללא שמץ של ציניות, ושואל: האם היינו רוצים שילדינו יחונכו על ידי מי שמחזיק בעמדות כאלה?
איזה מסר מעביר ראש ישיבה או משגיח לתלמידיו כשהוא מתנהג כאחרון הגזענים? מדוע למען השם אנחנו מכבדים אותם? איך אנחנו, הצעירים השפויים, עדיין לא מוקיעים אותם?
הרב אלישיב, מנהיגה של היהדות החרדית בעשור האחרון, הכריז כי רב הנוטל את כספי המדינה, אך עובר על חוקיה ומפלה תלמידים על רקע אתני, אינו אלא גנב. מן הבחינה הזו הוא אינו שונה מנער שוליים שפרץ למכולת, גנב שקית שוקו ונמלט בריצה.
רק שהרב אלישיב, כמו גם הרב שך לפניו שניסה להילחם בתופעה, אינם מהווים סמכות עבור דמויות אלו. החברה החרדית לא מצליחה לנער מתוכה את קבוצת הרבנים הפרימיטיביים הללו והם עדיין נחשבים למובילי דעת הקהל, ונערצים על ידי עשרות אלפי בני הישיבות. הם אלו שמנחילים לדור הצעיר את עמדותיהם ומורים לו כיצד לנהוג ועם מי להשתדך.
כל עוד לא תקום קבוצה של צעירים חרדיים שפויים שתייצר אלטרנטיבה לאותה קליקה פושעת, לא יתחולל שינוי בחברה החרדית. עד אז – אסיים באמירה אישית – אני בוש ונכלם, מהיבט זה, להשתייך לחברה החרדית.
לפנייה לכתב/ת 
