גמילה מחיתולים: 10 כללים להצלחה בטוחה

עוד פחות משבועיים מתחילה, בשעה טובה ומוצלחת, שנת הלימודים. הורים רבים לפעוטות מנצלים את ימי החופשה האחרונים לקידום תהליך הגמילה מחיתולים והבאת הילד ליכולת שליטה טובה על צרכיו. הורים שינהלו את התהליך הזה כראוי ישיגו את המטרה החינוכית הנכספת. תהליך גמילה מחיתולים הינו תהליך חינוכי לכל דבר, לכן אותם עשרת מרכיבי הענקת הגבולות, הנכונים בכל תהליך חינוכי, יהיו נכונים ומתאימים ליישום גם בתהליך הגמילה וייתרמו רבות להצלחת התהליך.

אם לא התחלתם, או שאתם בעיצומו של התהליך, לפניכם 10 מרכיבים חיוניים להצלחתו:

1. נחרצות הורית

"סוף מעשה במחשבה תחילה": התחילו את תהליך הגמילה רק לאחר שלמדתם את הנושא, נערכתם לקראתו ושקלתם כראוי את הפניות שלכם אליו. אתם צריכים להיות "סגורים" על כך שזה הדבר הנכון והמתאים לכם. אין זה מעלה או מוריד אם הילד בא וביקש להיגמל או אם אינו מגלה כל ענין בגמילה - להבעת הרצון של הילד להיגמל אין מתאם עם הצלחת התהליך משום שילדים מתחרטים בקלות ומשנים את דעתם.

גמילה מחיתולים : איך מתחילים? מדריך שלב אחרי שלב:

שלב 1: איך להתחיל כבר בגיל שנה וחצי

שלב 2: יוצאים לדרך הגמילה מחיתולים

שלב 3: איך צריך להגיב ל"פספוסים"?

שלב 4: להציע לו פרס על כל פיפי?

שלב 5: מה עושים כשהגן פוגע בתהליך הגמילה

שלב 6: גמילה בשינה: להעיר את הילד לפיפי?  

שלב 7: "אבל אין לי פיפי"; כשהילד מסרב להיגמל  

שלב 8: איך להתמודד עם חרדת אסלה?  

לא הילד הוא המחליט על תהליכים חינוכיים אלא ההורים, כי רק הם אמורים באמת להבין את המשמעות של ההחלטה. אם תיכנסו לתהליך כשאתם הססניים - אתם נכנסים אליו ברגל שמאל: כל קושי הכי קטן (שכמו בכל תהליך חינוכי - גם כאן צפוי שיהיה) ירפה את ידכם ויערער את החלטתכם המקורית. לכן, עשו עם עצמכם בדיקה מעמיקה ורק אם אתם פנויים להשקיע את המשאבים הדרושים במשימה החינוכית הזו, ורק אם אתם נחרצים להשיג את המטרה החינוכית שהצבתם לעצמכם - לגמול את ילדכם - רק אז אתם באמת מוכנים לצאת לדרך. יש לדעת כי מידת הנחרצות היא שתטה את הכף לצד ההצלחה בהשגת היעד.

2. התאמת ההחלטה לילד

החלטתם ואתם נחרצים לגמול את ילדכם. כמו בכל תהליך חינוכי גם כאן, רגע לפני היציאה למשימה החינוכית, עיצרו ושאלו את עצמכם אם ההחלטה הזו מתאימה לילד. האם הוגן והגיוני להתחיל אתו את תהליך הגמילה? תשובתי, על פי גישת ה"היענות לצרכים", היא חד משמעית: ילדכם 'בשל' בכל גיל להיגמל מחיתולים.

ילדכם תמיד ירוויח מכך שתגמלו אותו. אין שום יתרון התפתחותי לכך שהוא בחיתולים. עליכם להכיר בכך שמבחינתו - אין שום מניעה להתחיל בתהליך. יתכן אמנם שנסיבות זמניות עשויות להוות שיקול לעכב את הגמילה, כגון שינויים משמעותיים נוספים בחייו (מעבר דירה, מעבר גן, הורה שנעדר זמנית, תינוק חדש במשפחה, פרוצדורה רפואית כלשהי שהוא חייב לעבור), ואז עדיף לבחור את העיתוי המתאים יותר, אך לעיתים אין ברירה וחייבים לפעול גם בתוך נסיבות פחות נוחות (כגון גמילה בחופשת אוגוסט שצמודה מאוד למועד הכניסה לגן החדש).

3. תיאום בין ההורים

לאחר שבינך לבין עצמך עברת את מרכיבים אחד ושניים בשלום וגיבשת את החלטתך שנכון ומתאים לגמול את ילדך - זה הזמן לבדוק מה דעתו של ההורה השני בנוגע לגמילה. מאוד חשוב ששני ההורים יראו עין בעין. כשאחד מההורים אינו "מחובר" לחשיבות הענין הוא עשוי לא לקחת חלק פעיל בגמילה ואף עלול להחליש את ההורה השני, גם אם זה מאוד מאמין ברעיון הגמילה. לכן מאוד חשוב ששני ההורים ירגישו שהם נחרצים ומחוייבים להשקיע את המאמץ הנדרש בתהליך. משימת הגמילה היא תהליך חינוכי מרתק ולא פעם גם מאתגר ורצוי ששני הורים יתגייסו לתהליך, כל אחד לפי יכולתו, ויתנו ויזכו לתמיכה הדדית. כשזה המצב - כדאי לצאת לדרך.

4. מסר חד משמעי וברור לילד

תהליך הגמילה מתחיל בהעברת מסר מעשי לילד: הסרת החיתול בשעות העירות מעתה ואילך והלבשת תחתונים (אני מעדיפה להתמקד תחילה בשעות העירות בלבד ובהמשך, עם התקדמות התהליך, לעבור גם לגמילה בשינה). העשייה הממשית הזו היא הצעד המשמעותי ביותר המשדר שמעתה דברים הולכים להשתנות. נכון שאפשר ללוות את המסר המעשי גם במספר מילים או משפטים (בהתאם לגילו של הילד) שיודיעו לילד על המתרחש, אך הדגש בגישת ה"הורות המובילה" הוא על החוויה המעשית שההורה מזמן לילד ופחות על הסברים עמוסי מלל מיותר. כשמדובר בגמילת פעוט כבן שנה וחצי (כפי שאני נוטה להמליץ) מיותר להשקיע ברכישת ספרים וקלטות העוסקים בגמילה ובהצגתם לפעוט: לא מהם תבוא הישועה. הגמילה לא נעשית בעזרת הסברים ושכנועים אלא בעזרת הצעדים המעשיים שההורים נוקטים בהם.

5. עקביות ואמינות

רובם ככולם של ההורים יודעים שכשרוצים להשיג שינוי בהתנהגות של הילד יש לדרוש ממנו בעקביות, שוב ושוב את אותה הדרישה. כך גם בתהליך הגמילה: אנו רוצים שהילד ילמד להפסיק לעשות את צרכיו בכל זמן ומקום שעולים על דעתו (כפי שהורגל ונהג לעשותם כשהיה בחיתולים) ובמקום זאת ילמד להתאפק ולשחרר את צרכיו רק כשהוא על האסלה או הסיר. לכן איני בעד הורדת חיתולים חלקית (למשל, בגן הילד עם חיתול ובבית בלי) משום שזהו מסר מבלבל ולא עקבי.

על ידי הסרת חיתולים טוטאלית ולבישת תחתונים לאורך כל שעות העירות - המסר החוזר ונישנה שלכם לילדכם הוא: אין יותר חיתול. לא לעשות פיפי/קקי בתחתונים. פיפי/קקי עושים רק בשירותים (אסלה/סיר). עליכם לעמוד מאחורי המסר שלכם ולדאוג שהדרישה הזו שלכם תהיה אמינה: אם אמרתם שלא עושים את הצרכים בתחתונים עליכם לדאוג שזה אכן לא יקרה. בתחילת התהליך זו אחריותכם המלאה ליזום ולקחת את הילד להתפנות בזמן ורק בהמשך התהליך, עם התקדמותו, הילד יתחיל לקחת על עצמו את האחריות, ייזום ויתריע כשיחוש בצורך.

6. תקיפות ביצועית

האחריות של ההורים על התהליך מתורגמת מההלכה למעשה. על פי גישת "היענות לצרכים" ההורה קשוב לילד שלו ולאיתותים שהוא מאותת כשיש לו פיפי או קקי. ההורה אמור למנוע את הפספוסים (שכמובן צפויים ולגיטימיים בתחילת התהליך). על ההורה להוביל את הילד ולהושיבו על הסיר/אסלה כשהוא מרגיש שהילד צריך לעשות פיפי או קקי.

כמובן שכדאי ואפשר לעשות זאת בדרכי נועם, באופן מייטיב ותומך. אך לעיתים הילד עשוי שלא לשתף פעולה או אף להתנגד נמרצות (ייסרב לבוא, לשבת, יבכה, יצרח וייספק את כל הרפרטואר הדרמטי העומד לרשותו). אם הילד מתנגד התנגדות אקטיבית - זכותו ואף חובתו של ההורה להפעיל את סמכותו האקטיבית: כאן נכנסת התקיפות (בשום אופן לא התוקפנות!) לביצוע, כשעליכם, בלית ברירה, לקחת את הילד המתנגד ולהושיבו למרות התנגדותו. פעם-פעמיים כאלה, בהן הילד לומד שכשאתם אומרים לו לשבת בסיר/אסלה - אתם אכן מתכוונים לזה - יבהירו לילד שההורים שלו לא "זורמים" איתו ומוותרים לו, אלא שאתם ממלאים את חובתכם ומובילים אותו בתהליך חינוכי הכרחי.

7. אמפתיה

מבחינתו של הילד קרה משהו מוזר: יום בהיר אחד באתם ופשוט החלטתם שאתם מורידים לו את החיתול ושמעכשיו עליו לעשות את צרכיו בסגנון, בתיזמון ובמיקום חדשים ולא מוכרים. בעצם, כשחושבים על זה, מה גורם לנו לחשוב שהוא יתלהב מהרעיון? כידוע, אנשים מבוגרים מתקשים ולא ששים להיגמל מהרגלי חיים, אם כך מדוע שזה יהיה שונה עם אנשים בני שנתיים? מבחינתו של הפעוט כל חייו הוא נהג לעשות את צרכיו מתי שמצא לנכון ולאף אחד זה לא הפריע - אז למה, לעזאזל, זה צריך להשתנות?

השינוי הזה אינו קל לילד וכדאי שההורים יבינו זאת ויגלו אמפתיה לקושי. אתם צריכים להמשיך ולהיות נחרצים ותקיפים, אך לצד אלה להיות גם מעודדים, תומכים, מכילים ואמפתיים. צירוף של נחישות ורגישות מאפשרת לעבור מעל מסוכות בדרך: "אני רואה שאתה עצוב וכועס ואני מבין שאתה לא רוצה לבוא עכשיו לשבת בשירותים, אבל חמוד שלי, כשיש פיפי/קקי באים לשבת בשירותים כדי שזה לא יצא בבגדים", ואם אין ברירה חופנים את הזאטוט המתנגד בשתי הזרועות ונושאים אותו מחובק לאסלה/סיר.

8. התמדה

"תוך כמה ימים הוא יהיה גמול?" - הורים רוצים לדעת עוד בטרם החלו בתהליך. "אנחנו כבר שלושה שבועות בגמילה והיא עדיין מפספסת - זה נורמלי? נראה לנו שיש פה איזו בעיה, אנחנו שוקלים אולי להפסיק את הגמילה".

כך או כך, הורים יקרים, אף אחד לא יודע בוודאות מראש כמה זמן ייארך התהליך החינוכי הנקרא גמילה מחיתולים. בדיוק כפי שאף אחד לא יודע בוודאות מראש כמה זמן יקח לתינוק ללמוד להרדם בכוחות עצמו ולישון לילה שלם, או כמה זמן יקח לפעוט להסתגל לגן החדש, או תוך כמה זמן ירכוש הילד את מיומנות והרגלי הלמידה בכיתה א'. יש הערכות, יש סטטיסטיקות, אך לכל ילד יש את הקצב שלו ובעיקר - לכל מחנך (הורה, גננת, מורה) יש יכולות, טובות פחות-או-יותר, לקדם את התהליך החינוכי.

בכל מקרה, מהרגע שהצבנו לעצמנו מטרה חינוכית והחלטנו שיוצאים לדרך - אזי ממשיכים בה עד שמשיגים את המטרה. הדרך לא תמיד קלה וחלקה, לעיתים היא רצופה מהמורות ואתגרים. תפקיד ההורים אז הוא לא להתייאש, לא להרים ידיים, לא לשדר לילד תחשות אי מסוגלות, אלא להפך: לעודד ולתמוך, להחזיק בעבור ילדם את המטרה הנכספת מול העיניים ולהוביל אותו אליה, גם אם הדרך תארך יותר מהמצופה.

9. חיזוקים חיוביים

הדרך הטובה ביותר ליצור הרגלים חדשים ולעצב התנהגות חיובית - היא על ידי נתינת חיזוקים לילד כשהוא מתנהג באופן הרצוי. כך גם בתהליך הגמילה: ההורים ימתינו בסבלנות להופעת ההתנהגות הרצויה, כגון ישיבה על הסיר/אסלה או הפעם הראשונה שהילד אכן יעשה את צרכיו שם - ויביעו את שמחתם מההתנהגות "איזה יופי אתה יושב על הסיר!" הם יאמרו בהתפעלות אמיתית כשחיוך נסוך על פניהם, "תראי...הנה הקקי שלך באסלה, כל הכבוד לך!" יימחאו כפיים וידביקו לפעוטה נשיקה עסיסית על לחיה.

ההתמוגגות האותנטית של ההורים היא החיזוק הכי טוב עבור הילד. הוא לא זקוק לפרסים, הפתעות, מתנות וכדומה. אם לא תתחילו עם המתן החומרי הזה - הוא לא יחסר לילד. החיזוק המילולי והרגשי הם אלו התורמים את התרומה הגדולה ביותר לחיזוק הדימוי העצמי שלו, וזה הדבר החשוב.

ועוד אזהרה קטנה: הימנעו מלהבטיח מראש פרס אם הילד ינהג כמבוקש, בסגנון "אם תעשה פיפי באסלה אני אתן לך הפתעה". זהו מתכון בטוח וכפול לכשלון: אחד - מבחינת הדיוק בניסוח - אין פה "אם". יש פה "כש": "כשתעשה פיפי..." . שניים - ההבנה שהפיפי צריך להיעשות, נקודה. בלי התנייה בתגמול. כי ההתנייה הזו עלולה להפוך לחרב פיפיות כשהילד יענה לכם: אם תתנו לי הפתעה - אני אעשה פיפי...

10. ענישה

ענישה הוא המרכיב האחרון בעשרת מרכיבי הענקת הגבולות על פי גישת ה"הורות המובילה". ענישה אינה הכרחית, והורים סמכותיים הפועלים נכון ומקיימים את כל תשעת המרכיבים הקודמים - על פי רוב לא יגיעו למצב בו הם נזקקים לנקוט בענישה. בתהליך גמילה מחיתולים תקין אין מקום לענישה. בעיקר לא אם ההורים מיישמים את מרכיב התקיפות הביצועית.

צורה מעודנת ביותר של ענישה תופיע רק כשהילד, הנמצא בתהליך מזה זמן מה, עדיין "מפספס". תגובה אופיינית, אך שגויה, של הורים היא להתנסח בשאלות: "למה עשית פיפי בתחתונים? איפה צריך לעשות פיפי?". חבר'ה, עיזבו את החידונים האלה עם שאלות שאין סיכוי שהפעוט ישיב עליהן תשובות הגיוניות. במקום זאת אימרו באופן ברור מה שיש לומר מבלי ללכת סחור סחור: הביעו בבהירות ובאופן מתון את אי שביעות רצונכם מההתרחשות.

לדוגמה, גשו אל הפעוט ואימרו: "אני רואה שעשית פיפי בבגדים. זה לא בסדר. לא עושים פיפי בבגדים. פיפי עושים רק בשירותים", ובאומרכם זאת הבעת פניכם תתאים למסר המילולי. השדר כולו יביע את המסר " אני לא מרוצה מההתנהגות הזו שלך". האם זה נקרא להעניש? – כן, מכיוון שתגובה כזו של ההורה אינה נעימה לפעוט ובכך היא עונה על הגדרת הענישה כ'תוצאה לא נעימה שנגרמת לפרט עקב התנהגותו'. ענישה שכזו אינה שלילילת והיא מתאימה לנסיבות. היא מאותתת לילד אילו התנהגויות אינן מקובלות על הוריו ועוזרת לו להבין מה מצופה ממנו ומה לא – ולכן היא חיובית ויש לה מקום בתהליך.

לסיכום, הורים המובילים תהליך גמילה מחיתולים על פי עשרת המרכיבים החינוכיים שלעיל תורמים לתהליך גמילה שמתחיל נכון, מתנהל כהלכה ומסתיים בהצלחה.

הכותבת היא יועצת חינוכית-התפתחותית M.A, עוסקת בהדרכת הורים, טיפול CBT ואימון. מחברת הספר "הורות מובילה - בניית סמכות הורית בגיל הרך ". לעמוד הפייסבוק של דפנה לחצו כאן