מנהיג הרפורמים: האורתודוקסיה בישראל מסוכנת ליהדות

<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. כנסו  >>

• מנהיגי החרדים בהלם: ילדים עולים כסף/ אסתי שושן
  

בארצות הברית המצב שונה בתכלית. שם, במדינה שבה הדת מופרדת מהמדינה, איש לא נשאל לגבי דתו באופן רשמי, ולכן רק סקרים מאפשרים לדעת אם באמריקה עדיין יש יותר יהודים ממוסלמים (כן, במעט) ואם מספרם של יהודי ארצות הברית עדיין גדול מזה של היהודים בישראל (הסטטיסטיקאים חלוקים). אחוז היהודים מכלל האוכלוסייה האמריקנית יציב בשנים האחרונות ונע סביב ה-2%, ויותר מעניינת היא התפלגותם הפנימית.

בניגוד להגדרות החרדי-דתי-חילוני, היהודים האמריקנים מגדירים את עצמם (או, יותר נכון, מוגדרים בסקרים) על פי השתייכותם לזרמים השונים - או אי-השתייכותם לזרם כלשהו. סקר מקיף שנעשה ב-1990 מצא כי 38% מהיהודים משויכים לזרם הרפורמי, שכמעט שלא קיים בארץ, 35% הם קונסרבטיבים, 6% אורתודוקסים (חרדים ו"חרדים-מודרנים") ו-10% - "Just Jewish". אבל מאז חלפו הרבה ימים בירדן, וגם במיסיסיפי.

ג'ייקובס, מימין. מנהיג של 1.5 מיליון רפורמים(צילום: נועם גלאי)

ב-2012 הנתונים הראו ירידה באחוז הרפורמים (ל-34%) והקונסרבטיבים (ל-26%), עלייה במספר האורתודוקסים ל-8%, שמוסברת בעיקר על ידי הריבוי הטבעי, וזינוק בכמות המוגדרים כ-Just Jewish, שכעת כבר מהווים כרבע מהאוכלוסייה היהודית. אבל למרות הירידה, הרפורמים הם עדיין הזרם הבולט והגדול ביותר ביהדות צפון אמריקה. בשנה האחרונה משמש הרב ריק ג'ייקובס כנשיא התנועה, המנהיג למעשה של כ-1.5 מיליון יהודים רפורמים בצפון אמריקה. ג'ייקובס, שמבקר לעתים קרובות בישראל, אינו מסתיר את הביקורת שלו על המדינה היהודית.

"לחרדים כוח פוליטי עוצמתי"

כמה שבועות לאחר הבחירות לרבנות הראשית, שלא הובילו לשינוי, אומר ג'ייקובס ל-ynet כי "הבעיה החמורה ביותר במערכת היחסים בין ישראל ליהודים האמריקנים, בתחום הדת, היא שהיהדות האורתודוקסית בישראל היא כוח פוליטי עוצמתי שקשה להתנגד לו. בישראל, גם היהדות וגם הדמוקרטיה נפגעים בגלל הברית הלא קדושה הזו. על ידי הכפפת החוק לפסיקות האורתודוקסיות, ממשלת ישראל הביאה על ישראל - ועל העם היהודי - את המשבר הנוכחי".

ג'ייקובס השתתף בסמינר קרן רודרמן לעיתונאים ישראלים בניו-יורק, לצד מנהיגים קונסרבטיבים ואורתודוקסים, הרב הקונסרבטיבי סטיבן וורניק ונשיא ה"ישיבה יוניברסיטי" ריצ'רד ג'ואל, בתמונה שכנראה לא הייתה אפשרית בישראל. ג'ייקובס שם דגש מיוחד על נושא הדרת הנשים: "יהודי צפון-אמריקה, במיוחד הצעירים, פשוט לא מבינים מדוע היהדות שהם מכירים ואוהבים אינה מוכרת על ידי ישראל. זה נכון במיוחד בנוגע לתפקידן של נשים. ביהדות כפי שאנחנו מקיימים אותה, לנשים יש שוויון מוחלט בכל התחומים - זה הכרחי שדבר זה יהיה אפשרי גם בישראל".

רפורמי, אורתודקסי וקונסרבטיבי - בשולחן אחד(צילום: נועם גלאי)

מנהיג הרפורמים ממשיך ותוקף: "אסור שהיהדות החרדית תמשיך להיות ברירת המחדל של המדינה היהודית. יותר מדי יהודים בתפוצות מתנתקים מישראל, מפני שהיא אינה מכבדת את העקרונות היהודיים המרכזיים שלהם. התנועה שלנו מדגישה בעקביות את אהבתה לישראל. אבל אנחנו מצפים שאנו - וכל היהודים - נקבל במדינה היהודית אותן זכויות שיש לנו בכל מדינה אחרת".

בארץ, מאבק נשות הכותל נדחק במקרים רבים לשוליים, אבל הרב ג'ייקובס מסביר כי ליהדות הרפורמית זהו אחד מהנושאים החשובים ביותר שעל סדר היום, בטח ביחס לישראל: "איך ייתכן שאישה יהודייה תיכלא במדינה היהודית מפני שהיא שרה בקול רם 'שמע ישראל' בזמן שהיא מתעטפת בטלית? מה המסר שזה מעביר לנשים בעולם וליהודים בעולם? אנחנו מצפים שהמצב ישתנה כך שכל זרמי היהדות יוכלו לשגשג".

"Just Jewish - דאגה משותפת לכולנו"

בשני העשורים האחרונים, כאמור, מתמודדים הרפורמים - וגם יתר זרמי היהדות בצפון אמריקה - עם עלייה

במספר המוגדרים כ-Just Jewish. אז מה זה בעצם? למעשה, כך מוגדר בסקרים יהודי שאינו מכליל את עצמו באחד הזרמים השונים והולך לאחד מבתי הכנסת. "היהודים המוגדרים כ-Just Jewish הם דאגה משותפת לכולנו. לצעירים האלה לא יהיה קשר לישראל", אומרים רבנים בולטים מכל הזרמים - אבל אותם צעירים מסתכלים על כך בצורה שונה לחלוטין.

"אני לא חושבת שהעלייה במספר ה-Just Jewish צריכה להדליק נורת אזהרה לקהילה היהודית", אומרת מרג'ורי דוב קנט, מנכ"לית עמותת "יהודים למען צדק כלכלי ונגד אפליה גזעית". דוב קנט, בת 33 מברוקלין, מדגישה כי במקביל גדל מספרם של הארגונים והעמותות היהודיים למען הקהילה וארגוני הצדקה היהודיים.

"אפשר לראות זאת כסימן לחיוניות של הקהילה היהודית בארצות הברית", היא אומרת. "פעם חשבו שצמיחתה של התנועה הרפורמית היא הסוף של היהדות, עכשיו אנשים חושבים שהירידה בכוחה של התנועה הרפורמית היא הסוף של היהדות. אבל לאורך ההיסטוריה היהדות הייתה מגוונת".

מרג'ורי דוב קנט. "השינוי - סימן לחיוניות הקהילה היהודית בארה"ב

גם ויל שניידר, שהשתתף לצד דוב קנט בכנס רודרמן, מביט על הדברים בצורה דומה. שניידר, בן 32, שמנהל את קרן סלינגשוט - "דפי זהב" של הקרנות היהודיות - טוען כי "העלייה במספר ה-Just Jewish הייתה יכולה להיות מקור לחשש אם לאנשים האלו לא הייתה כל דרך לשמור על הזהות היהודית שלהם. אבל 'רק יהודי' לא אומר יהודי לא תורם או פעיל'.

עם זאת, הם ואחרים מודים כי הקשר של אותם צעירים "בלתי מזדהים" לישראל אכן רופף יותר. הסיבות מגוונות: אחת הבולטות היא שאלת "מיהו יהודי", ולמעשה ההדרה של קבוצה גדולה של אמריקנים שנחשבים בעיניי עצמם וסביבתם ליהודים בארצות הברית, אך לא ליהודים בישראל. לצד זה, גם איסור על נישואים אזרחיים, המשא ומתן התקוע זה שנים עם הפלסטינים וכן חוסר עניין כללי בישראל מובילים להתרופפות הקשר. עם זאת, מחנות הקיץ ובעיקר פרויקט "תגלית" מצליחים להשפיע בכיוון ההפוך.

הרב ג'ייקובס יודע אף הוא כי הזמנים השתנו: "כיום יש הרבה דרכים להיות יהודי. אנחנו לא יכולים לחכות שהיהודים יגיעו אלינו, אנחנו צריכים להגיע למקום שבו הם נמצאים, וצריכים להיות פתוחים לדרכים השונות שבהן אנשים מביעים את יהדותם. אלו זמנים מרתקים לעולם היהודי. הסכנה היחידה היא אם נכפה יהדות קשוחה וטקסית כיהדות 'האמיתית' היחידה. זה רק ירחיק אנשים".

קודם אמריקנים, אחר כך יהודים

הקשר בין ישראל ליהדות ארצות הברית עומד בבסיסה של "קרן רודרמן", מייסודה של משפחת רודרמן. ג'יי רודרמן, עורך דין מבוסטון, עשה עלייה, השתקע ברחובות עם אשתו שירה, והחליט לתרום מדי שנה לחיזוק הקשר, לצד השקעה במיזמים חדשניים לשילובם בחברה של בעלי מוגבלויות. רודרמן, בן 46, אומר כי הוא מאמין בישראל: "תרבותית אני הרבה יותר רגיל לאמריקה, אבל אני מרגיש בבית בישראל".

מבוסטון לרחובות. ג'יי רודרמן(צילום: נועם גלאי)

לדברי הפילנתרופ רודרמן, "הדיאלוג בין ישראל לקהילה היהודית בארצות הברית מאוד אינטנסיבי, אבל השיח מתרכז רק בנושאים הנוגעים לישראל - איראן, הפלסטינים וכו'. בפגישות עם בכירים ישראלים גיליתי שההבנה שלהם את הקהילה היהודית מאוד מצומצמת. כמעט אף אחד לא עסק בנושא הזה, ולכן החלטתי שהקרן תעסוק בכך".

בישראל, אומר רודרמן, מדברים על יהודי ארצות הברית בעיקר בהקשר של עלייה, "אבל זה לא יקרה. אני אמנם עשיתי עלייה, אבל המהלך הזה נכון רק לחלק מהיהודים. גם תגלית זה דבר חיובי, אבל זה לא מספיק. ליהודי ארצות הברית, כמו לשאר יהודי העולם, אמנם לא צריכה להיות זכות בחירה בישראל, אבל יש לשמוע את דעתם ולהתחשב בה, ברגע שעומדות על הפרק החלטות קריטיות לעתידה של ישראל".

חיזוק הקשר בין ישראל ליהדות ארצות הברית נמצא בעדיפות עליונה, לדבריו, "מכיוון שרבים מהצעירים בקהילה היהודית-אמריקנית הם כבר דור רביעי או חמישי בארצות הברית. הסבים ואולי גם ההורים שלהם התמודדו עם הגבלות על כניסה לאוניברסיטאות ועם קשיים אחרים, אבל היום המציאות שונה לחלוטין. בישראל חושבים שהם יהודים ואז אמריקנים, אבל הצעירים רואים עצמם קודם כל כאמריקנים".

רודרמן טוען כי בישראל השיח הקבוע בנוגע ליהודי ארצות הברית הוא "תנו כסף ותמיכה פוליטית", "אבל זה הרבה יותר מורכב. לישראל יהיה קשה בלי תמיכת ארצות הברית, ולקהילה היהודית יש השפעה גדולה על ארצות הברית. לכן על ישראל לא לקבל כמובן מאליו את הסיוע היהודי-אמריקני".

הכותב היה אורח קרן רודרמן