משהו ישן מתחיל / טור
ברצלונה של אמש היא אותה הקבוצה שראינו אינספור פעמים, זו שהפכה את הדומיננטיות לבנאליות. ריאל? עם פחות פאניקה היא תהיה בלתי ניתנת לעצירה. יאיר קטן התענג ממחזור הפתיחה בספרד
ברצלונה של אתמול הייתה ברצלונה שראינו כבר אינספור פעמים. זו בארסה שהפכה את הדומיננטיות לבנאלית, הקבוצה שאילפה את האוהד לצפות לדברים כל כך טובים, עד כדי כך שהתאכזב אם לא ראה לפחות שלושה שערים ברבע השעה הראשונה.
עוד ב-ynet ספורט:
זו ברצלונה שמשאירה את הברירה בידיך: ליהנות מכל רגע ולהתענג, או לבחור בשביל הציני – ולמעשה, הריאליסטי – ולהתלונן על הרמה הירודה של חלק מהיריבות בליגה הספרדית. אבל זו לא הדרך הנכונה להביט על הדברים.
אותה בנאליות שהזכרתי בפתיחה היא הגאונות של ברצלונה. היא הגיעה לרמת כדורגל כזו, שהדרך בה מסתכלים על הליגה כולה השתנתה.
כשקורים מקרים
כמו השביעייה מול לבאנטה, חשוב לזכור שזו לא היריבה, אלא בארסה שהביאה את עצמה לדרג הזה. באופן ברור, הקלות בה חרארדו מרטינו זכה לניצחון הפתיחה הייתה לפעמים מתסכלת לצופה מבחוץ, אבל לפעמים אפשר להסתכל על הדברים כפשוטם, בלי לנתח יותר מדי.
והדרך הבסיסית ביותר לחוות את המשחק אתמול הייתה דרך ההנאה. עזבו לרגע בצד את העובדה שלבאנטה אינה באיירן מינכן או ריאל מדריד. זו לא משימה פשוטה, אפילו עבור ברצלונה, לייצר כדורגל כמו של המחצית הראשונה. לחץ עוצר נשימה, שפשוט לא איפשר ליריבה שתי מסירות. צירופים יפהפיים שאתה לא יכול להתעלם מהם. הצופה שמוחק את כל הקונטקסט, מסיר מהמשוואה את ההנחות על הליגה הספרדית או על מה שצפוי לבארסה במקרים אחרים, לא יכול היה ליהנות יותר באף משחק אחר.
בטיס היא קבוצה חזקה יותר מלבאנטה. את מה שהייתה עושה לברצלונה לא נוכל לדעת כרגע, אבל לריאל מדריד היא עשתה חיים קשים. זו לא הסיבה היחידה שאי אפשר להשוות בין ברצלונה לריאל של המחזור הראשון. הסיבה החשובה יותר היא צורת המשחק. השיטה של ריאל שונה בצורה מהותית, ולא בנויה עבור שביעיות מהסוג הזה.
ריאל לא הייתה רחוקה מהפסד. הוא לא היה מכניס את המערכת לטירוף, אבל פתיחת עונה כזו לא הייתה בתוכניות של קרלו אנצ'לוטי. למזלו, הוא נהנה משני רגעים גדולים של איסקו, שכמוהו, טרי במערכת. אולי זה היה כל ההבדל. איסקו, עם תמימות של ילד חדש, לא הספיק לספוג עדיין את הלחץ האדיר שסובב את הקבוצה הזו. הפעולות שלו היו קלילות יותר, מדויקות יותר.
ריאל קבוצה פנטסטית. החומר שיש לה, ועוד אחרי מה שעשתה הקיץ, ראוי לכל תואר, ולא אופתע אם תתגבר על ברצלונה. אבל מה שאיסקו עוד לא למד הוא הבעיה שלה. היא משדרת הרבה יותר פאניקה מאשר היריבה הגדולה שלה. השער המוקדם שספגה מבטיס ואי הנוחות באוויר כשהדקות חלפו והתיקו נשאר על כנו החיו את התחושות מתקופת ז'וזה מוריניו, של אי עמידה בציפיות הענקיות ומחנק.
זה לא שבברצלונה אין לחץ להישגים – אבל האלמנט הזה עשוי לקבוע את גורל האליפות. אנצ'לוטי צלח בקושי את המבחן הראשון, ועכשיו ינסה לתת את הטאץ' הנוסף – זה שיסיר מריאל את העצבים, ויהפוך אותה לזורמת, משוחררת ומדויקת יותר. ריאל כזו תהיה בלתי ניתנת לעצירה.
לפנייה לכתב/ת 
