השעיית הסיוע: ארה"ב יהירה ולא אמינה
במקום לדאוג לאינטרסים שלה ושל בנות בריתה ולהוביל תוכנית שתשקם את כלכלת מצרים, ארה"ב עסוקה בטיפוח תדמיתה המוסרית כמגדלור של דמוקרטיה ומקפיאה את הסיוע לקהיר. גם ישראל צריכה לדאוג?
עצוב ומדאיג לראות כיצד ארצות הברית של ברק אובמה מקבעת את מעמדה כבעלת ברית לא אמינה. כזו שמטיפה מוסר ונותנת עצות שכמוהן כנשיקת מוות לידידיה בעת שביתם בוער, אך מגלה סובלנות וזהירות כלפי אויביה ואויבי ידידיה. במקום לפתוח בתוכנית מרשל כלכלית - תוכנית שתביא משקיעים למצרים, תסייע בהשלטת חוק וסדר בשטחה ותשקם את כלכלתה - האמריקנים מעדיפים להעביר תרומות שינציחו את המצב הקיים, ובעיקר עסוקים בתדמיתם. הבוקר (יום ג') דווח כי הם החליטו בחשאי להשעות זמנית את הסיוע הצבאי לקהיר.
הפיכה במצרים - כתבות נוספות:
ארה"ב: היכולת שלנו להשפיע במצרים מוגבלת
ביום שטח אש, בלילה עיר רפאים. קהיר מדממת
ב-2009 גילה ממשל אובמה איפוק הגובל ברפיסות כלפי המשטר באיראן,
בעת שהאייתולות דיכאו בברוטליות את הפגנות המחאה של הרפורמיסטים נגד זיוף הבחירות לנשיאות. לעומת זאת, פחות משנתיים אחר כך דחק אובמה בבכירי הצבא המצרי להעיף לאלתר את חוסני מובארק, בעל בריתו, בטענה שאנשיו יורים במפגינים.
מדוע ממשל אובמה נוהג כך? מפני שוושינגטון איבדה את ביטחונה העצמי כמעצמה, ובמקום לדאוג לאינטרסים שלה ושל ידידיה היא עסוקה בטיפוח תדמיתה המוסרית בעיני עצמה כמגדלור של דמוקרטיה וזכויות אדם בעולם. זו תוצאה מצטברת של התבוסות בעיראק ובאפגניסטן, המשבר הכלכלי הממושך והאידיאולוגיה הניאו-ליברלית. אידיאולוגיה חצי-מיסיונרית זו, שיש לה חסידים בשני המחנות הפוליטיים על גבעת הקפיטול, מקדשת בחירות כביטוי לדמוקרטיה אמיתית, אף שבמרבית המקרים בעולם השלישי מדובר באקט פורמלי חלול, שאינו יוצר אפילו תנאי סף לקיומם של דמוקרטיה אמיתית וכיבוד זכויות אדם.
המזרחן פרופסור אשר ססר טוען בצדק שהמאבק המתנהל כעת בעולם הערבי אינו בין דמוקרטים ללא דמוקרטים, אלא בין 'מחנה המודרנה' לבין ה'ניאו-טרדיציונליסטים' האיסלאמיים - כלומר אלו השואפים להחזיר את האיסלאם לתפארתו מקדם. הניאו-טרדיציונליסטים, אפילו המתונים שבהם, כאחים המוסלמים, הם שיוצרים את בית הגידול שבו צומח ופורח הג'יהאד העולמי מבית מדרשה של אל-קאעידה.
מוחמד מורסי לא היה חריג בנוף הזה. כנשיא הוא נכשל ואף מנע השלטת חוק וסדר במצרים. בגלל מדיניותו הפייסנית פורח הטרור הג'יהאדיסטי בחצי האי סיני. חוץ מלבקש נדבות במערב ובמדינות המפרץ הוא לא ניסה אפילו לפתור את מצוקתם הכלכלית הכרונית של אזרחי ארצו. במקום זאת הוא התמקד בלהשתלט על מוסדות השלטון, בחתירה תחת מערכת המשפט ובכפיית סולם הערכים האיסלאמיסטי על אזרחי ארצו באמצעות חוקה חדשה. כל זאת לא מפריע לאחים המוסלמים להציג עצמם כקורבן ולטפח את התדמית הזו באמצעות פרובוקציות, על מנת להגביר את הלחץ שמפעילים מדינאי המערב על ראשי המשטר הזמני והצבא.
אבל בוושינגטון הסמנטיקה והתקינות הפוליטית מכתיבות את השיח הפוליטי ואת המדיניות. בזמן שמצרים מדממת, מתווכחים הסנאטורים אם להגדיר את הדחת מורסי כ"הפיכה צבאית" - ואז יש להפסיק את הסיוע - או אם מדובר ב"מהפכה עממית", ואז ניתן להמשיך בתמיכה בפנים חמוצות.
דרושה: השקעה
האמריקנים והאירופים יודעים כנראה שהדרישה לערוך בחירות כלליות חדשות במהירות ולבטל לאלתר את מצב החירום עלולה להגביר את האנרכיה במצרים ואת מרחץ הדמים. הם גם יודעים שחשוב לשמור על קשרים עם עבד אל-פתאח א-סיסי ואנשיו, כדי שמטוסי הצי וחיל האוויר האמריקני ימשיכו לקבל זכויות מעבר במרחב האווירי של מצרים, כדי שנושאות המטוסים של ארצות הברית יקבלו קדימות במעבר בתעלת סואץ, וכדי שהצבא ינהל מלחמת חורמה במרכז של ג'יהאד עולמי המתפתח בסיני.
במקביל, חשוב לממשל לתמוך במשטר מצרי שיש לו אינטרס בשימור הסכם השלום עם ישראל. זה אינטרס אסטרטגי חשוב לא רק של ישראל, אלא גם של ארצות הברית. לכן מותר לישראל להפעיל את השפעתה בוושינגטון לטובת סיסי ואנשיו, ממש כמו שעושות ערב הסעודית, ירדן ומדינות ערביות-סוניות נוספות, פרט לקטאר. לכן, אין מקום לגינוי במרומז שמשגרים לישראל פקידי ממשל ומחוקקים בוושינגטון, באמצעות התקשורת האמריקנית. אבל החטא העיקרי של האמריקנים והאירופים הוא שאינם מציעים למצרים סיוע של ממש שיאפשר לה להיחלץ מהמצב. הטפות ועצות מתנשאות אינן תחליף לצורך לחלץ פיזית את מצרים ממצב של קריסת מערכות טוטלית.
הצורך הדחוף ביותר הוא לייצב את הכלכלה במצרים, לחדש את הצמיחה ולשלב את כלכלת המדינה בכלכלה הגלובלית, באמצעות השקעות מסיביות מבחוץ. רק כך אפשר יהיה להתגבר על האבטלה הכרונית, בעיקר בקרב הצעירים, שהיא המקור לחוסר היציבות הפוליטית ולרמיסת זכויות האדם. נדבות של מיליארדים, שנחוצות כדי להביא אוכל למיליוני פיות רעבים, לא יפתרו את הבעיה - אלא רק ידחו אותה. אבל שום משקיע בר דעת לא יבוא למצרים אם לא יהיה בה ביטחון, ואם לא תהיה בה יציבות פוליטית. לכן, לפני שדואגים לבחירות דמוקרטיות חייבות מדינות המערב לסייע למצרים לשקם את המשטרה האזרחית ואת מנגנוני הביטחון השומרים על הביטחון האישי ואוכפים את החוק במצרים.
מנגנונים אלה פורקו אחרי התנהגותם האכזרית והברוטלית בעת ההפיכה הקודמת לפני שנתיים. אבל כעת הם נחוצים. הצבא במצרים אינו בנוי ומאומן לשמור על הסדר והביטחון הציבוריים, וגם רצוי שלא יאבד את אמינותו כמוסד שמייצג את הלאומיות המצרית. לכן ייטיבו האמריקנים והאירופים לעשות אם ישלחו מומחים וציוד שישקמו את המשטרה במצרים ויאמנו את אנשיה בהתמודדות מול מפגינים. כך גם ישרתו את הדמוקרטיה ואת זכויות האדם טוב יותר מאשר בנזיפות הפומביות ובפגיעה בכבוד המצרי שהם ממטירים כעת ממושבם הנוח בוושינגטון ובבריסל. כך גם יסייעו למלחמה בטרור הג'יהאדיסטי המסכן גם אותם.
אשר לישראל - אנחנו כבר למודי ניסיון מר עם הלהט הניאו-ליברלי המסמא את עיני מקבלי ההחלטות בוושינגטון. שרת החוץ קונדוליסה רייס והנשיא ג'ורג' בוש הם שהכריחו את אריאל שרון להעניק לחמאס לגיטימציה פוליטית והזדמנות להשתלט על עזה. מצרים וישראל משלמות יחד מחיר על שגיאה גורלית זו שהביאה להתגברות ירי הרקטות מעזה, ותרמה במידה רבה לחוסר המשילות הנוכחי בסיני. אבל ההתנהלות הנוכחית של ממשל אובמה כלפי מצרים מעוררת חשש ותהייה: האם אנחנו יכולים וצריכים לסמוך על ארצות הברית שתעמוד לצדנו בהקשר האיראני?
לפנייה לכתב/ת 
