המוזיקאי גבריאל בלחסן הלך לעולמו

הזמר והמוזיקאי גבריאל בלחסן נפטר היום (ג') כשהוא בן 37. לא פורסמו נסיבות מותו, ונמסר שהלווייתו תתקיים מאוחר יותר היום. בלחסן, שזכה לראשונה להכרה כחלק מלהקת "אלג'יר" והפך בשנים האחרונות לאחד היוצרים המוערכים ברוק הישראלי, סבל מזה שנים ארוכות ממחלת נפש.

לפני כשלוש שנים יצא הסרט התיעודי "גם כשעיני פקוחות", שליווה את חייו של בלחסן והתמודדתו עם מחלת המניה-דיפרסיה. הסרט זכה במקום הראשון בפסטיבל דוקאביב ושנה לאחר מכן בלחסן הוציא את אלבומו החמישי והאחרון, שנשא את אותו השם.

גבריאל בלחסן. המוזיקה וההצלחה בצל ההתמודדות עם המחלה(צילום: יונתן בלום)

בראיון עם בלחסן שהתפרסם ב-2010 סיפר היוצר ל-ynet על עבודתו שהשתנתה מן הקצה אל הקצה במהלך השנים: "ברגע שאתה נתקע במקום ולא ממשיך, יוצר את אותו השטאנץ,

אתה הופך לגרסת כיסוי של עצמך. בשבילך, כיוצר, זה לא בריא. אם זו דרך לגרוף דולרים, אז סבבה. אני לא כזה, אני לא מסוגל, אני רוצה למות צודק".

עוד סיפר בלחסן כי "חייתי תמיד על שני קצוות. זה משהו שקיים בי אבל לפעמים הרס אותי. לא ידעתי מה זה אמצע ולא רציתי לדעת. תמיד האמצע שיעמם אותי. אבל בסוף אני יודע שבאמצע גם אפשר לעשות דברים נפלאים. היום יותר ויותר נוח לי שם. אולי האמצע שלי הוא הקצה של אדם נורמלי, אבל נורמלי כמובן במרכאות, כי בדרך כלל האנשים הנורמלים הם אלה שלא מטופלים. אלה ששואגים על הכביש ותולים שלטי חוצות של 'האח הגדול'. ים מטורף, גועש ופסיכי, צונאמים רודפים אחריהם".

בלחסן דיבר אז גם על האהבה הגדולה והתמיכה שקיבל ממשפחתו ומעריציו: "אני חייב לציין את התמיכה האדירה שיש לי מהבית. הם נמצאים איתי בכל הרגעים האלה שבהם הקהל לא מוחא כפיים, שהקהל לא קיים, או שהוא קיים אבל וירטואלי מבחינתי. הבית זה המקום שלי, הבונקר שלי. יש לי תמיכה ואהבה אינסופיות. יש לי עוד המון אחים ואחיות - שיחיו עד אין סוף באושר ועושר - ואני מקבל מהם המון אהבה ועידוד, כמו האהבה שאני מקבל מהאנשים שאוהבים את המוזיקה ואני רואה מה זה עושה להם. זו אחריות, סוג של שליחות. המשמעות היחידה בחיים האלה היא להעניק, זה הכל. להעניק בעצמך למען אחרים, שישתמשו בזה כתרופה".

בלחסן נולד למשפחה מרובת אחים ואחיות במושב תלמי אליהו שבדרום הארץ. יחד עם חבריו ללהקת "אלג'יר", הוציא את אלבומם הראשו "נאמנות וותשוקה" ב-1995. ארבע שנים אחר כך גם הוציא את אלבום הסולו הראשון שלו. בלחסן הצטרף ללהקה שוב ב-2004 כשזו הוציאה את אלבומה השני והמוערך "מנועים קדימה". האלבום הביא את "אלג'יר" לאור הזרקורים ולהערכה רבה מצד מבקרים ומעריצי הרוק האלטרנטיבי בישראל. עד היום הוציא בלחסן חמישה אלבומי סולו, כשברבים משיריו עסק בהתמודדותו עם מחלת הנפש.

בלחסן (מימין) עם להקת "אלג'יר"(צילום: רונן ללנה)

ב-2010 זכה בלחסן בפרס אקו"ם לעידוד היצירה. ועדת השיפוט נימקה אז את הבחירה ואמרה כי בלחסן "הביא איתו אסופת טקסטים אמיצה שלא חוששת לגרד במקומות לא נעימים שבהם לא ברור הגבול , מסעות של אדם בנבכי נפשו הסוערת ששולפת ממעמקים טפחים של אמת קשה ובכל זאת מרגיעה כי האמת עושה שקט. גבריאל בלחסן הצליח לגרום לנו שקט בכתיבה המיוחדת שלו ועל כך מצאנו אותו ראוי לפרס".

מחברת התקליטים של בלחסן, "התו השמיני", נמסר: "משפחת התו השמיני המומה וכואבת על לכתו בטרם עת של אחד מטובי אמניה. ליווינו את גבריאל בלחסן בכל שנות דרכו המוזיקלית. הוא היה עבורנו הרבה יותר ממוזיקאי , מהפכן ופורץ דרך. הוא היה אישיות ואדם קרוב לליבנו. תמיד אהבנו אותו ותמיד תמכנו בו ומצטערים שהמחלה הכריעה אותו. זאת אבדה גדולה שאנחנו מנסים לעכל".