"בני הנפילים: עיר של עצמות": הנוער האובד
אחרי "דמדומים" ו"הארי פוטר", מגיע להיט פנטזיה חדש לנוער "בני הנפילים: עיר של עצמות". יש בסרט מתח, מסתורין, חתיכים וחתיכות, סיפור אהבה ואפילו שיעור היסטוריה. לרוע המזל כל החומרים הללו מתגבשים לכדי עלילה קלישאתית וריקנית לצעירים, שצופים מבוגרים יותר יתקשו ליהנות ממנה
יצירה שמצליחה לפנות לקהל רחב הכולל טווח גילאים גדול היא דבר נדיר, זה לא קורה כל יום, אולי פעם בכמה שנים. זה קרה עם "אליס בארץ הפלאות", זה קרה עם "הארי פוטר", ומדי פעם יש איזו אחת כזו שמצליחה להרשים את כולם וממשיכה ללות את הדורות הבאים כחלק מושרש מהתרבות. על סמך המחשבה הזו, שככל שהיצירה תפנה ליותר גילאים כך היא תצליח יותר, עובדים בשנים האחרונות הסרטים בהוליווד - פנו לקהל רחב ותרוויחו יותר.
ביקורות סרטים נוספות בערוץ הקולנוע של ynet:
"בני נפילים: עיר של עצמות" ("The Mortal Instruments: City of Bones"), מנסה לעשות בדיוק את זה, עם שחקנים צעירים שאמורים להיות ה"דבר הבא" של הוליווד, קצת היסטוריה מכושפת, רפרטוארים מתחום התרבות, הרבה דימיון לסרטי פנטזיה אחרים וגם קריצות לאביזרים שהמבוגרים יותר מכירים. הפעם, זה לא עובד, אבל זה כך רק משום שהניסיון לקלוע לטווח גילאים רחב לוקה בחסר - המחשבה נכונה, אך האלמנטים המצטרפים לכדי סרט לא עובדים, ולו רק משום שמישהו לא השכיל למצוא את הבחירות הנכונות.
עצמות רכות
קלארי (לילי קולינס) בת ה-17, צעירה טיפוסית שכל היום מסתמסת, מדברת בטלפון ועושה את עצמה לומדת, חיה עם אמה, ג'וסלין (לנה הידי) בניו-יורק. אנחנו פוגשים אותה בתקופה מוזרה בחייה, היא לא מפסיקה לצייר צורה מוזרה, מעין מעויין על קרניים, והאיור הזה מדאיג מאד את אמה.
עד מהרה מגלה קלארי שהיא מצליחה לראות דברים שאחרים לא רואים, מה שחושף אותה עד מהרה בפני אותם אלו שהיא רואה - "שודדי הצללים". אחד מהם, ג'ייס (ג'יימי קמפבל), בלונדיני בעל פנים מפוסלות שברור שקלארי תתאהב בו, מספר לה את האמת על עצמה. היא נצר לשודדי צללים והתפקיד שלה בעולם הוא להרוג שדים מרושעים שמשתלטים על בני אדם ובעלי חיים.
מרגע הגילוי היא גם מבינה שהיא מטרה עבור כל השדים בעולם שמחפשים אחר גביע מיוחד במינו שמעניק כוחות. אותו גביע הוסתר על ידי אמה, לאחר שברחה משודד צללים חתיך ומסוקס בשם ולנטיין (ג'ונתן רייס מאיירס). כדי להפוך את עצמו לבעל כוחות אימתניים, ולנטיין ביצע כל מיני ניסויים בעזרת הגביע. כל מה שקלארי צריכה לעשות זה להציל את העולם, ואת אמא שלה שנכנסה לתרדמת, להינצל ממערכות יחסים מסובכות, וגם ללמוד על הכוחות שלה.
לקהל הצעירים הסרט יהיה הלהיט של השנה החדשה, יש בו תערובת של כל הדברים הנכונים - החל מרומן שאין לו סיכוי, אהבה נכזבת, וכל הקלישאות האפשריות שפעם כולנו נשבנו בהן, והיום אנחנו תוהים מה בדיוק חשבנו לעצמנו. יש אפילו ניסיון לעורר בצעירים של היום רצון ללמוד קצת היסטוריה, כששמו של המלחין יוהאן סבסטיאן באך משתרבב שם, ומעורר גיחוך בקרב המבוגרים יותר. ויש שם גם, כמובן, את הבנים הכי שווים, הבנות הכי מדהימות, וגם צורך בעוד הרבה שיעורי משחק.
לקהל המבוגר יותר הבמאי הראלד זוורט ההולנדי והתסריטאית ג'סיקה פוסטיגו (על פי ספרה של קסנדרה קלייר) הכינו כמה הפתעות, כי מישהו שם חשב שזה יהיה נורא מגניב ואולי גם יגרום לכם להתלהב מהסרט. תמצאו שם משהו שנראה כמו מברג הסופר-סוניק של ד"ר הו, הרבה תפאורה שנראית כמו בית הספר הוגוורת', ועוד כמה קריצות שלא כל כך עובדות משום שהן נראות מאולצות.
מעבר לזה, אם אתם מחפשים סיפור שייחרת בזכרונכם או יגרום לכם לשבת דבוקים לכסא, אל תבנו על זה. העלילה דלה ומאד סטטית, אולי משום שרוב ההשקעה נתונה למה שמסביב. אם יש לכם מתבגרים בבית, הם בטוח ייהנו ואולי אפילו יבקשו ללמוד לנגן על פסנתר כשישובו הביתה. אם אתם משתייכים לקהל מבוגר יותר, ואתם ממש רוצים ללכת לראות את הסרט, בואו בלי הרבה ציפיות, מי יודע, אולי אפילו תהנו.
