ימים נוראים: להתפלל על הסורים
הזוועות בסוריה הן עניינֵנוּ - כבני אדם וכיהודים. באוזניי מהדהדים דברי ה' ליונה: "ואני לא אחוס על נינווה, העיר הגדולה?!" כשאמריקה הגדולה מהססת והאו"ם מקרטע, אנו נכאוב את כאבם, ונתפלל על הילדים והמבוגרים הסובלים סבל קשה כה קרוב אלינו - וכה רחוק
היוונים הם שטבעו את הכינוי "ברברים". ההגדרה שלהם הייתה פשוטה: כל מי שאינו יווני, הוא "ברברי". הכינוי רומז לאופן הדיבור: כל השפות הנוכריות נשמעו ליוונים כמו פטפוט חסר משמעות, בר-בר-בר. תורת ישראל מסרבת לקבל תפישה מזלזלת ומנוכרת מעין זו כלפי עמים זרים. הקב"ה מזכיר לנו כמה פעמים שאמנם אנחנו בניו הבכורים - אך איננו בניו היחידים: "הלוא כבני כושיים אתם לי בני ישראל, נאום ה'" (עמוס ט', ז).
<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. כנסו >>
על היחס הרצוי לעמים נוכריים נוכל ללמוד ממסעו המסתורי של יונה הנביא. אנו קוראים על אודותיו בבית הכנסת בכל שנה, בתפילת מנחה של יום הכיפורים. ה' שולח את יונה אל תושבי נינווה, בירת אשור, כדי לשכנע אותם לחזור בתשובה, ובכך למנוע מעירם חורבן נורא. יונה מסרב, ובורח מאת ה'.
היו שהסבירו שיונה לא רצה בהצלת נינווה. בתקופות מסוימות היו האשורים אויבים מרים של ישראל. אולי יונה העדיף שנינווה תיחרב. ה' נזף בו בחומרה: "ואני לא אחוס על נינווה העיר הגדולה, אשר יש בה הרבה משתים-עשרה ריבו אדם אשר לא ידע בין ימינו לשמאלו, ובהמה רבה?!" (יונה ד', י"א).
האירוע הזה צריך להשפיע עלינו
הזוועות בסוריה הן עניינֵנוּ: הן ענייננו כבני אדם, והן ענייננו כיהודים. נכון הוא ששני הצדדים הלוחמים בסוריה אינם אוהבי ישראל. אפשר לשער שחלק גדול מהם לא היו חסים עלינו. נכון גם שממשלת ישראל אינה יכולה לתמוך באף אחד מהצדדים, בין היתר, משום שבכך רק תזיק לו בדעת הקהל הערבית.
ועל אף כל זה, כאדם פרטי, מהדהדים באוזניי דברי ה': "ואני לא אחוס על נינווה, העיר הגדולה?!" אחד מתלמידיו של הרב יצחק זאב סולובייצ'יק ("הרב מבריסק") איחר פעם לשיעור הגמרא הקבוע. הוא נכנס בחיוך שאנן, ומיד התנצל: "מצטער על האיחור, הייתי בהלוויה". הרב פנה אליו מיד בכעס: "אתה בא מהלוויה, ונכנס שאנן ושמח כאילו באת מקונצרט? צא מכאן מיד!"
כששמעתי ברדיו על מתקפה כימית בסוריה, לא הבנתי את גודל הזוועה - עד שראיתי את התמונות. אי אפשר להישאר שאנן לנוכח גופות הילדים. כלי התקשורת המודרניים מזמנים לכולנו אפשרות להזדהות ישירה ומיידית עם הסבל ועם הסובלים, כמעט כאילו היינו בהלוויה. האירוע הזה צריך להשפיע עלינו.
מה אנחנו יכולים לעשות למען אזרחי סוריה האומללים, במקום שאמריקה הגדולה מהססת והאו"ם מקרטע? אולי לא הרבה, אך אנחנו צריכים לכאוב את כאבם, וכמובן - להתפלל. בימים הללו נוסיף לתפילותינו את הילדים והמבוגרים הסובלים סבל קשה, כה קרוב אלינו - וכה רחוק. מי ייתן וגם את גזר דינם יגזור אלוקינו לטובה.
לפנייה לכתב/ת 
