אל תחפשו שוויון בחולצה האחידה
סובארו ליד לקסוס תרבץ, אבל גבירותיי ורבותיי, נא לא לדאוג: הנה היא, החולצה! זה מה שיתקן את הפערים הנפערים כחורים בגבינה
19.99 שקלים בלבד מפרידים בין חברה שוויונית, צודקת וטובה לבין חברה שבה יש פערים רבים. כך, על פי הוראות משרד החינוך ונטיות לבם של אי אלו מנהלים שנוח להם להתעסק בסמלים מאשר בגחמותיהם של הורים. רק 19.99 לחולצה אחידה ומי לא יקפוץ ויעלוץ על המציאה? ובכן, בואו נדבר על השוויון הנפלא הזה, הגורם לתחושת אחווה ורעות כללית.
עוד בערוץ הדעות
איפה הילד? זנחתם את החד-מיניים / עדה אטיאס ומינה יולזרי
שלוש דרכים לפנסיה בטוחה / ברברה סבירסקי
יכול ילד להגיע לבית הספר, ובאמתחתו אייפון דור חמש, לבוש במכנסי דיסני, נעול בנעלי וויטני. על גבו תיק של אינגריד הממולא בכלי כתיבה ובמחברות ש-איך לומר - ממש לא עלו 19.99. גם גרביו המופשלים אינם מסתירים את צבי הנינג'ה העליזים שעלו כך וכך טבין ותקילין בפריסת תשלומים נוחה במיוחד. בסוף היום ייאסף הילד הממותג לעילא על ידי אמו הנוהגת בג'יפ שטח חדש שמעולם לא ידע שטח, כשהיא מפהקת לעבר הסובארו החבוטה הנמצאת לידה ושולחת בו מבטים קרירים בזכות המזגן המצוין שלה. ככה זה: סובארו ליד לקסוס תרבץ, אבל גבירותיי ורבותיי, נא לא לדאוג: הנה היא, החולצה! מה שיתקן את הפערים הנפערים כחורים בגבינה ומה שיאחה כבר את האי-שוויון שובר הלב הזה, תהיה החולצה האחידה והמכוערת שאיכשהו, תמיד נמצאת בכביסה, מחליפה צבעים ליד שמלת השבת.
סיפר לי חבר, כומר ארמני ומנהל בית ספר, שאצלו, ללא יוצא מן הכלל, תלמידים קמים כשמורה נכנס לכיתה. על מכשירים סלולריים מנקרי עיניים, מסיחי דעת וחשודים כמסרטנים אין על מה לחשוב: חל איסור מוחלט להראות אפילו בדל אנטנה. אך כמובן שבבתי הספר בישראל, הפחד מההורים עז כל כך עד שהמנהלים מעדיפים לשלם מס שפתיים מגוחך ולהעלים עין כשהפעוט מוציא חמישים שקלים בקיוסק רק כי "אבא שלו מרשה לו".
אם היה נהוג ללבוש כאן, כמו בבריטניה, מדים אמיתיים ואחידים באמת הכוללים לבוש מלא - ניחא. אם הייתה חלה חובת התלבושת על תלמידי הכיתות הגבוהות שבהן יש הרבה יותר מה להראות או לכסות. אך חובת הלבוש היא בעיקר בכיתות הנמוכות. אז מה אפשר לעשות כדי להביא כבר את השוויון הגואל? ראשית, לדעת שאין שוויון. יש חכמים ויש טיפשים. יש עשירים ויש עניים. שנית, יידעו כל מנהל עברי לעמוד בגאון על ערכים עקרוניים יותר.
אם בבית הספר יתעקשו יותר על איסור הבאת חטיפים וממתקים, אם יפסיקו לשתף פעולה עם מדפיסי המהדורות המיותרות של ספרי הלימוד המיותרים, אם יהיה אסור להכניס כלי תקשורת מכל סוג, אם בטיול שנתי יאסרו על תלמידים לקנות את כל מה שבמדפי האלוניות ואם יעודדו הורים להביא את ילדיהם ברגל, ולוותר על הפגנת הלקסוס מדי בוקר שלהם, אז בהחלט אפשר יהיה לחשוב על חולצה אחידה כמקדמת שוויון אמיתי. עד אז, כמו הרבה נושאים במדינת ישראל, החולצה האחידה והזולה להפליא היא לא יותר מסמל שאין מאחוריו דבר. סוג של עלה תאנה, רק בלי התאנים.
הכותבת היא סופרת ירושלמית
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il