אובמה מצמץ ראשון
גלגול הפעולה בסוריה לקונגרס דוחה את התקיפה בשלושה שבועות לפחות. החלטת הנשיא רעה לאינטרסים של ארה"ב וישראל. מה יחשבו באיראן?
הנשיא אובמה מצמץ, וזה רע. זה רע לאינטרסים של ארה"ב, זה רע לאינטרסים של בעלות בריתה של ארה"ב וזה שולח מסר מעודד למשטרים אכזריים וחסרי עכבות, שיש להם או יהיה להם נשק להשמדה המונית. ההחלטה של הנשיא לפנות לשני בתי הקונגרס ולבקש את אישורם להנחית מכת ענישה והרתעה על משטרו של בשאר אסד לא בהכרח מונעת מכה כזאת, אבל היא דוחה אותה, והעיכוב הוא מסר. במקרה של איראן למשל, שמפתחת נשק גרעיני, עיכוב כזה יכול להיות פטאלי, מנקודת ראותה של ישראל ושל בעלות ברית אחרות של ארה"ב, למשל סעודיה.
התקיפה נדחתה - עוד דיווחים ופרשנויות
בדרך לדמשק אובמה מהמר בכישלון בקונגרס
אובמה יצא לגולף, בסביבת אסד חוגגים
קמרון מחזק מהצד: תומך בהחלטת אובמה
גורם ישראלי: בינתיים אסד יכול להירגע
ישנה גם אפשרות, שצריך להביאה בחשבון, שהנשיא אובמה החליט על ההתייעצות עם הקונגרס מפני שמסתמנת אפשרות להגיע לפתרון דיפלומטי בעניין הנשק הכימי - והוא זקוק לזמן. פתרון כזה, אם יושג בשיתוף פעולה עם רוסיה וסין, יכול לנטרל את השימוש בנשק כימי על ידי משטר אסד בעתיד. וזה יהיה הרבה יותר אפקטיבי מפעולה צבאית.
הדיון בשני בתי הקונגרס יתחיל רק אחרי ששני בתי הקונגרס יחזרו מהפגרה ב-9 בספטמבר. אחר כך יתקיים דיון שיימשך בוודאי שבוע, כלומר המכה נדחית לפחות בשלושה שבועות. תיאורטית, הסנאטורים וחברי בית הנבחרים יכולים להחליט על כינוס חירום, ואז לוח הזמנים הזה יכול להתקצר בחצי.
אבל מה יקרה אם הסנאט, שיש בו רוב לדמוקרטים, יאשר לנשיא לפעול, ואילו בית הנבחרים, שבו רוב לרפובליקנים, יחליט שהוא אינו מאשר את הפעולה? כיצד יפעל אובמה? רוב הסיכויים שהוא יחליט על פעולה, אבל אז הוא יעשה זאת עם גיבוי הרבה פחות מרשים ממה שיש לו אפילו כעת. ומה יקרה אם שני בתי הקונגרס האמריקני יחליטו שלא לאשר מכה צבאית על סוריה?
אני חושב ששום אדם שראשו על כתפיו והוא מכיר את המזרח התיכון, לא רוצה אפילו לחשוב על התוצאות וההשלכות של החלטה שלילית של הקונגרס האמריקני, וכדאי מאוד להזכיר שוב: לא רק אסד יאזין לדיונים בקונגרס, גם צפון קוריאה, גם איראן, גם רוסיה וגם סין, והם כולם יסיקו את המסקנות המתבקשות. מי שיינזק מזה, בראש ובראשונה, תהיה ארצות הברית, ואחריה אנחנו, ירדן, טורקיה ודרום קוריאה.
חדשות טובות לצבא סוריה
מנקודת ראות צבאית סורית העיכוב בפעולה האמריקנית, גם אם תאושר בסוף, הוא חדשות טובות. המשטר בדמשק יכול להיערך טוב יותר כדי למזער את נזקי ההתקפה. האמריקנים בכל מקרה ישתדלו להימנע מהרג בתקיפה, תוך ניסיון להרוס נכסים חשובים למשטר כדי להחליש אותו ולאיים על שרידותו, אך לא להפילו.
לכן אפשר להאמין להדלפות המתפרסמות בעיתונות האמריקנית בחוסר אחריות גמור, לפיהן יותקפו מתקני התעשייה הצבאית הסורית שמייצרת טילי אם 600 עבור סוריה וחיזבאללה, ושלל כלי נשק נוספים. יותקפו גם מתקנים ומעבדות של ארגון המחקר הצבאי המדעי של סוריה שאחראי בין השאר על הכנה ופיתוח של חומרי הלחימה הכימיים, יותקפו סוללות טילים נגד מטוסים ומוצבי שליטה ופיקוד.
את כל המתקנים האלה אפשר לרוקן מהמכשור ומהציוד החיוניים, ולהשאירם למעשה בסטטוס של נדל"ן פנוי שאפשר לשקמו במהירות תוך ימים ולהחזיר אליו במהירות את הציוד והמכשור היקרים שהוצאו ממנו, החל ממכ"מים וכלה במחרטות מיוחדות.
ארה"ב טרף קל
מאידך גיסא, אם תתבצע התקיפה באישור הקונגרס, הנשיא אובמה כבר לא יהיה מוגבל כל כך כפי שהוא כעת בהיקף התקיפה ובנזק שייגרם. סביר לגמרי שנשיא אמריקני שמאחוריו עומדת החלטת קונגרס, ירגיש את עצמו חופשי יותר לפעול. יתרה מזאת, בזמן שהקונגרס יתווכח, כנראה יתפרסם הדו"ח של פקחי האו"ם ששבו מדמשק.
אבל השיקולים הצבאיים הם שיקולים טקטיים. העובדה האסטרטגית נשארת בעינה - נשיא ארצות הברית מצמץ מפני שלא רצה לשאת באחריות לבדו. בעבר הוא אמר כמה פעמים בעיקר בנאומים שנשא כמועמד לנשיאות, שהנשיא האמריקני צריך לבקש את אישור הקונגרס לפני פעולה מלחמתית. ולכן לכאורה, אובמה בסדר. הוא עומד במילתו, אבל הוא שוכח לציין שכאן לא מדובר בפלישה לעיראק, או במשלוח כוחות לאפגניסטן, אלא באמת בפעולה מוגבלת שלא נשקפת בה סכנה לשערה מראשו של טייס, מלח או איש מארינס אמריקני. ברור שתמיד כשאתה שוקל ביצוע פעולה צבאית, אפילו קטנה ביותר, אתה צריך להביא בחשבון שיכולות להיות הסתבכויות. אבל בפעולה שארה"ב מתכננת הסיכוי לכך הוא מזערי. ואפילו האפשרות שבשאר אסד ישתמש בנשק כימי נגד אזרחיו כנקמה על פעולה אמריקנית, או ירה רקטות וטילים לישראל, אינה בהכרח מחייבת הסתבכות של ארה"ב.
ישראל יכולה לטפל באסד לבדה, ומכה נוספת מהסוג שארה"ב מתכוונת להנחית עליו תחזיר אותו לעשתונותיו. אין צורך שארה"ב תכבוש את סוריה. אבל לכל אותם אנשי אל-קאעידה שזורמים כעת לסוריה, או שפועלים ברחבי מרכז אסיה והמזרח התיכון, איזה מסר זה שולח להם? התשובה לשאלה הזו אינה מעודדת. הם לומדים שארה"ב היא טרף קל, מגיבה לאט ובעלות בריתה אינן יכולות לסמוך עליה.
לפנייה לכתב/ת 
