הצל והאור
הפועל ת"א פעלה מהרגש ונפלה בגדול עם איתי שכטר, שיכול ללמוד דבר או שניים מאליניב ברדה. האם מכבי ת"א או מכבי חיפה ילכו בעקבותיה? ומה סוד ההצלחה של יוליה גלושקו? שרון דוידוביץ' מחלק ציונים מ-1 עד 5
ציון 1 – הפועל ת"א – מהלב, לא מהראש
הבעיות של רן בן שמעון והפועל ת"א התבטאו בצורה מדויקת ב-2:0 להפועל ב"ש. ההתעקשות על דני עמוס בשער ועל בראיין גרזיצ'יץ', שני האגפים בהגנה שזקוקים נואשות לתחליף ראוי והחלק ההתקפי שכבוי. תוסיפו לזה את גילי ורמוט הפצוע וקיבלתם שלל תירוצים עבור המאמן לפתיחת עונה חלשה.
עוד ב-ynet ספורט:
- הקאמבק של בית"ר, ההצגה של ק"ש / תקצירי ליגת העל
- בן שמעון הגיע לחגים! פלג על הפועל ת"א המתרסקת
- האם שכטר יהפוך היום לשחקן מכבי ת"א או חיפה?
- ו-וויין רוני שוב גורם לבעיות במנצ'סטר יונייטד
אבל נראה כי הנפילה הגדולה בקיץ הייתה בחזרתו של איתי שכטר. לכאורה, מצב אידיאלי – ישראלי מוביל שהמאמן רצה, האוהדים חלמו וההנהלה הסכימה – חצי מיליון אירו על הכרטיס, 350 אלף דולר שכר.
זה ייקח זמן, אבל שכטר יחזור להיות "שכטר של עונת הצ'מפיונס". הכישרון קיים. אך זה לא הופך את הרכישה של האדומים, בזמן הזה, במצב הזה ובסכום הזה, לנכונה. מה הדבר שמוביל החלטות בכדורגל שלנו – היגיון בריא הבוחן סיבות מושכלות ומקצועיות על בסיס נתונים וסטטיסטיקות, או הלב והרגש שמתבססים על שמות והילות? תשאלו את מכבי חיפה ומכבי ת"א שהולכות ללכת באותו כיוון.
2 – משטרת ישראל והבריחה מאחריות
לפני כשבועיים זימנה הגרלת הסיבוב הראשון של גביע המדינה את ה-"סופר קלאסיקו" של הכדורגל הישראלי. דרבי השכונות מליגה א' – הפועל מרמורק מול מכבי שעריים. אם כל היריבויות במזרח התיכון.
המשחק אמור היה להיערך באצטדיון של מרמורק. מגרש קטן, ביתי, עם יציעי עמידה על עצים רחבים. משהו בסגנון ליגה שמינית באנגליה. שכונתי, ציורי ומלא נוסטלגיה. המקום המושלם לאירועים מהסוג הזה, לכאורה. מגרש המאושר על ידי ההתאחדות לארח משחקי ליגה א'.
או אז קיבלה המשטרה מסרים מאנשים, "מידע מודיעיני" של ממש כי צפוי "בלאגן". איומים על מעשי אלימות בתוך ומחוץ לאיצטדיון. משטרת ישראל התקפלה, המשחק ינדוד למגרש אחר. הספורטיביות נעלמה.
כך גם היה לפני חצי שנה. כמה מסרים הגיעו, המשטרה נכנסה לפאניקה, המשחק עבר לאשדוד, ובסוף? יוק. פחות מ-1,000 איש הגיעו. לא בהלה לכרטיסים, לא בהלה לזהב ולא אלימות. רק משחק כדורגל רחובותי, שנערך באשדוד.
לפני 6 שנים אירחה מרמורק הקטנה, שגם אז הייתה קטנה, את הפועל ת"א הגדולה (שאז הייתה יותר גדולה) למשחק גביע. החשש היה מעומס במגרש, מאלפים שיצבאו על הגדרות, מאסון. אבל המשחק נערך, היציעים היו מלאים וצבעוניים ואיש לא נפגע. כך גם היה באינספור משחקי דרבי קודמים בין מרמורק לשעריים.
אין דבר מפחיד יותר מהמחשבה כי המשטרה שאמורה להגן נגד מעשי אלימות, חוששת ממספר מסרים עלומי שם היוצרים מצג שווא. ישר מונף גדל ה-"סכנה לשלום הציבור", כאילו אלפי אנשים יקיפו את האצטדיון והחומות ייפלו. מי אמור להגן אם לא המשטרה? אבל בעצם זה מסתכם בדבר כל כך פשוט – חוסר אכפתיות. חוסר רצון לקיים את חובתה לציבור. וההתאחדות? אין כותרות במפגש בין שתי קבוצות ליגה א', אז למה להתערב?
גילוי נאות: הכותב נולד וגדל בשכונת מרמורק.
ציון 3 – אריאל הרוש – רוצים שינוי
מחמאות בשבת הזו מגיעות לבית"ר ירושלים. חבורה צעירה וחסרת ניסיון שמצליחה שבוע שני ברציפות לא להישבר בפיגור. הפעם אפילו לבצע קאמבק (1:3 על מכבי פ"ת).
אך הדבר המדאיג בקבוצה הוא גם הדבר הכי בטוח – אריאל הרוש. שני השערים ב-2:0 להפועל ב"ש בשבוע שעבר היו באשמתו, גם הפיגור המוקדם אמש הגיע לאחר השמטה ועצירה רעה.
חצי השנה האחרונה עשתה לו רע. הסכסוך עם הקהל, העלבון האישי באימון הפתיחה והפיוס המאולץ עם הזרם הקיצוני, הסיטו את ראשו. ייתכן והרוש יצטרך לעשות חושבים בתום העונה. ייתכן ורק שינוי אווירה ומעבר לקבוצה אחרת יחזירו את ה-"שוער הבא של נבחרת ישראל" למסלול שסימנו לו בתחילת הדרך
ציון 4 – אליניב ברדה – במסלול הנכון
הרגע המרגש של המחזור הגיע מווסרמיל. בדקה ה-46 עשה אליניב ברדה את
התנועה הנכונה במרכז הרחבה – ריצה מדודה במקביל לשחקן המגביה, האטה קלה בכדי להתרחק מהמגן ואז, שעטה מהירה לפינה הקרובה, שליחת רגל קדימה ובעיטה לרשת. פעולה של חלוץ, ככתוב בדף ההגדרות.
בין שלל הישראלים שיצאו לחפש כסף והגשמת חלומות באירופה ונכשלו (ראו ערך ציון 1), החלוץ היה מהמצליחים ומהיציבים. כנראה היציב ביותר. זה שהצליח להשיג את המטרה האמיתית שאמורה להיות עם יציאה לאירופה – קריירה בחו"ל. ברדה הוא דוגמא נכונה לבחירת מסלול בענף, לשקדנות, לחוסר כניעה לפיתויים או מעברים תכופים, לסבלנות ולניצול מושלם לסיטואציה מתי, איך ולאן לחזור לישראל. תודו שזה מרגש.
ציון 5 – יוליה גלושקו – השקט שנשאר
יוליה גלושקו עברה את השבוע וחצי המדהימים בחייה. 10 ימים שהם חלומו של כל ספורטאי – מימוש הפוטנציאל עד תומו. היא כמעט ועקפה אותו עם קרב ענק מול דניאלה האנטוחובה, אובדן 4 נקודות משחק והפסד כואב בשלוש מערכות (3:6, 7:5, 7:6) באליפות ארה"ב.
אנשים שעוקבים אחריה שנים מספרים על כישרון שגדול יותר אפילו מזה של שחר פאר. רק שבניגוד לאחרונה שהגיעה עד למקום ה-11 בעולם, גלושקו לא התקרבה אליה מעולם בצורת העבודה או בפן המנטלי במשחקים.
אז כיצד הופכת טניסאית שנאבקת תקופה ארוכה באזור המקום ה-200 בעולם, לכזו הנמצאת מרחק פסיעה משמינית גמר גראנד סלאם? פשוט מאוד: היכולת ליצור מסביב צוות המווסת את המיותר ומסדר את הראש.
צוות גדול מלווה את גלושקו בתקופה האחרונה, ביניהם המאמנים אסף אינגבר ולירן קלינג, מאמן הכושר יורם מנחם, דוברת ואפילו החבר שמתלווה אליה מדי פעם לטורנירים. "היו רגעים בקריירה שלא האמנתי בעצמי", אמרה גלושקו השבוע, "תודה לאנשים שהאמינו בי".
חוסר ההבנה במערכת הספורט שלנו בצורך הפשוט והחיוני במאמנים טובים, במעטפת חיצונית שיודעת להגן וללטש את הספורטאי, היא מהתחלואות הגדולות שלנו. חוסר ההבנה כי חצי מהצלחה של ספורטאי מתחילה באנשים והסביבה העומדת מאחוריו, היא הרסנית. במיוחד בענף יחידני.
לא בטוח שגלושקו תוכל לחזור על ההישג בעתיד, אבל בדבר אחד היא יכולה לפחות להיות בטוחה – יש לה על מי לסמוך. יש מי שירים אותו אם תגיע שוב הנפילה. על כמה ספורטאים בישראל אפשר לומר את זה?
