בין מסי לניטשה: דן רומן, כדורגלן ואקדמאי
הוא שוקד על תואר שני בהיסטוריה ופילוסופיה, מעדיף להגיע לעבודה על אופניים וזוגתו היא רקדנית מחול. בראיון לא שגרתי לחג, דן רומן מנפץ את כל הסטיגמות השגורות על כדורגלנים. "שנהיה לראש" - מי אמר שהספורט שלנו לא מבריק?
לכבוד השנה החדשה שבפתח, החלטנו גם אנחנו להתחדש ולרענן מעט את השורות. בניגוד להחתמת שחקן עם רזומה מרשים או שחרור של אחר מאכזב, הלכנו על ראיון נטול אחד הסממנים המאוסים בתקשורת בכלל ובתקשורת הספורט בפרט – הקלישאות.
שנה טובה ומתוקה מ-ynet ספורט:
- לגזור ולשמור / התמונות שעשו לנו את השנה
- שולחן החג של הכדורגל הישראלי
- שנהיה לראש: ראיון מיוחד עם בוריס גלפנד
מי מכם לא מאס כבר מזמן ב"כדורגל משחקים 90 דקות", "הכדור הוא עגול", "הטבלה לא משקרת", "מי שלא מבקיע – סופג" ועוד שלל סלוגנים חבוטים שכבר מוציאים אפילו את חובב הכדורגל המושבע מדעתו? אז זהו, שהפעם החלטנו לטאטא מהמדף את אחת הקלישאות שדבקה יותר מכולן בשחקן הממוצע – "השכל של הכדורגלן הוא ברגליים".
.
קבלו את דן רומן (31), שחקנה של הפועל רמת גן מהלאומית, ללא ספק חוד החנית של כדורגלננו האינטליגנטיים (כן, לדבריו יש לא מעט כאלה). הרזומה האקדמי הממש לא צנוע של רומן כולל B.A (תואר ראשון) בסוציולוגיה ו-B.A כללי במדעי הרוח באוניברסיטת תל אביב, וכעת הוא בשלבי סיום של ה-M.A (תואר שני) בהיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות במכון כהן, גם הוא מטעם אוניברסיטת תל אביב, ורק כדי לסבר לכם את האוזן נספר כי באותו מכון כתב הפרשן שגיא כהן את הדוקטורט שלו.
התרשמתם? חכו, יש עוד. לאחרונה הוזמן רומן להרצות בכנס אקדמי אינטרדיסציפלינארי על ספורט, שייערך בנובמבר הקרוב באתונה. תהיה זו הרצאה פילוסופית על בסיס עבודה אותה כתב רומן (תחזיקו חזק), העוסקת בדרך לחשוב על המחויבות בספורט דרך הפילוסוף הלא ממש אלמוני פרידריך ניטשה.
חודשים ספורים לפני עוד רגע שיא אקדמי, מתיישב רומן בשדרות רוטשילד בתל אביב לשיחה עמוקה במלוא מובן המילה, מזוקקת כאמור מקלישאות, ובין אימון כושר לעוד בעיטה לשער, מעניין מאוד לשמוע את התזה שלו (כמתבקש מעולם המושגים הרלוונטי) והשקפותיו על המתרחש בנבכי הכדורגל הישראלי ובעיקר על הטענה שהשכל של הכדורגלן, מה לעשות, הוא לא ממש בראש.
דן, אני מניח שהסטיגמה על 'השכל של הכדורגלן ברגליים' לא זרה לך. איך לדעתך היא בכלל נוצרה?
"אני ממש שונא שמתעסקים באינטילגנציה של שחקנים ובזה שהם לא משכילים. חשוב להבין ששחקני כדורגל הם כאלה שנתנו את כל מה שיש להם כדי להיות שחקנים. הרוב המכריע – 95% מהשחקנים בהם נתקלתי – הם אינטילגנטיים. יש הרבה אנשים באוניברסיטה שהרבה פחות אינטיליגנטיים מהחברים שלי למקצוע. צריך להבדיל בין אינטליגנציה להשכלה, אבל בפירוש - אין הרבה שחקנים שהם ממש טיפשים".
רומן, שממש לא קשה להבחין ביכולותיו הפילוסופיות המשובחות, ממשיך לפתח את התיאוריה: "כשאני יוצא מהרצאה אני לא אומר 'איזה מרצה נהדר אבל הספרינט שלו ל-20 מ' גרוע', ולכן להתעסק בהשכלה של שחקני כדורגל זה לא רלוונטי, כי החוכמה שלהם היא באינסטינקטים על המגרש ואת החוכמה הזו הם פיתחו כל השנים. אם תיקח אדם סופר אינטיליגנטי ותשים אותו במגרש – הוא בהכרח יהיה שחקן מאוד טיפש ולא ממש יידע לאן לרוץ או שתהיה לו תפיסה מרחבית גרועה. לבוא לשחקנים ולשאול אותם מי היה יוחנן הסנדלר ולהסתלבט, זה מתנשא, מגעיל וגם חוכמה מאוד קטנה".
כאן מעלה רומן הילוך ועובר להיבט חמור הרבה יותר מסתם 'סתלבט' או שאלה מתנשאת על כדורגלן: "יש כאן גם מימד מאוד גזעני, שמתבטא בשיח על הבעיה המנטאלית של השחקנים. אני חושב שעושים את זה בגלל שהכדורגל הוא מזרחי, הוא שחור וזה מאוד נוח. הרי בכדורסל, שהוא כביכול לבן, לא מדברים על האינטליגנציה של השחקנים, למרות שהם אינטליגנטיים בדיוק כמו שחקני הכדורגל. את שחקני הכדורגל מנסים כל הזמן להוציא באיזשהו אור מלגלג".
יצא לך לנהל שיחות עמוקות עם שחקנים בחדר ההלבשה?
"חד משמעית כן. מדברים על אותם דברים שמדברים בקפיטריה ב'גילמן' (הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת תל אביב, א"ב), כמו הסכסוך הישראלי – פלסטיני, רק שמדברים על זה שונה, עם חוקים אחרים ובקטגוריות אחרות. כל מי שדיברתי איתו על הלימודים שלי הסתקרן מאוד, פשוט הדברים האלה לא היו נגישים להם. שחקנים התעניינו בניטשה, פוקו ופרנסיס בייקון. מעבר לזה, חדר הלבשה של קבוצת כדורגל זו סביבת עבודה שאני מאחל לכל בן אדם. זה מאוד כיף, נעים ולא מתיימר – בניגוד לסטיגמה".
השחקנים מודעים לסטיגמה שנוצרה להם?
"הם מודעים, והרוב מפנימים אותה ותופסים את עצמם כלא אינטילגנטיים – אני חושב שלא בצדק. זה לא רק תקשורתי, אלא גם מעמדי. מצד אחד המזרחיות שלהם שמה אותם מתחת ומצד שני – זה שהם כדורגלנים מצליחים שם אותם במקום שכאילו אפשר להתנגח בהם. שוב, אני מדבר על המזרחיות כקטגוריה ולא ברמה האישית".
איך משלבים אימונים, משחקים וכתיבת עבודות סמינריוניות?
"זה משתלב טוב. יש לי מזל שיש לי את העבודה הכי טובה בעולם – אני רץ, בועט, צועק ואיכשהו משלמים לי על זה. אחר הצהריים אני הולך לאוניברסיטה או לומד בעצמי וזה בהחלט נותן איזון".
חרף העובדה שהוא מתגורר במרכז תל אביב ומעבר להיבט האקדמי ("האמת שהייתי תלמיד גרוע ומאוד טוטאלי בכדורגל. הסקרנות האינטלקטואלית הגיעה רק בגיל מאוחר יותר, אחרי הצבא", הוא מתוודה), סטאטוס 'הכדורגלן הממוצע' רחוק שנות אור מרומן. בניגוד למי שמקפידים להסתובב עם אייפון 5 חדיש או מינימום גלאקסי 4, רומן מצויד בנוקיה ישן וזעיר, משהו שמזכיר טכנולוגיה מהאלף הקודם ("הוא מחזיק מעמד יפה, אני מפרגן לו"). רכב יוקרתי? תשכחו מזה. בשנתיים האחרונות אין לו בכלל אוטו. ("בתל אביב לא באמת צריך, אני מסתדר. אופניים, מונית שירות, טרמפים – אתה הופך להיות יצירתי").
יום הולדתו בשבוע שעבר נפל על גמר 'האח הגדול' אבל לא ממש גרם לו להתרגשות יתר ("אני לא אנטי, פשוט לא מתחבר", הוא מתנצל בחצי חיוך) וכדי להשלים את החבילה, רומן מתחזק כבר שמונה שנים זוגיות צמודה עם אייר אלעזרא ("פרקטית אנחנו נשואים"), רקדנית מצודדת מלהקת המחול המצליחה 'בת שבע'. אלא שאותה, בניגוד לסטיגמה, מעולם לא ראיתם בקלוז-אפ קופצת ביציע או מככבת במדורי הרכילות. "אני מגיע להופעות שלה כי אני מאוד אוהב מחול ונהנה מזה, אבל היא לא ממש מתחברת לכדורגל, מגיעה פעם-פעמיים בשנה", אומר רומן.
הוא גדל בהפועל ירושלים, עמה עלה מהארצית ללאומית, ומשם יצא למסע נדודים שכלל את הכח, מכבי ת"א (זכייה בגביע הטוטו), מכבי פ"ת, ווינדהאם מליגת המשנה ההולנדית, בית"ר תל אביב/רמלה והפועל ר"ג, בה זו קדנציה שניה עבורו. בכל הנוגע לסדר העדיפויות, אגב, אין מקום לספק: "הכדורגל תמיד היה במקום הראשון והאוניברסיטה יותר כתחביב. אני לומד מדעי הרוח, לא הלכתי לעריכת דין. הלימוד הוא מתוך רצון להשביע את הסקרנות שלי".
הסטיגמות על הכדורגלן הישראלי ישתנו בעתיד?
"צריך לשנות את השיח וגם ברמה הפרקטית צריכים לקרות הרבה דברים. אנשים לא מבינים באיזה עולם תעסוקתי שחקנים חיים ושחקן כדורגל בארץ הוא חצי עבד. אין שחקן ששיחק בארץ חמש שנים, אלא אם כן זה היה במכבי חיפה, מכבי תל אביב או עוד שניים וחצי מועדונים מסודרים, שלא ויתר על כסף שהגיע לו, שלא הלינו לו שכר באופן קבוע, שלא התייחסו אליו כמו סמרטוט. אנשים לא יודעים את זה".
תופסים כדורגלנים כעשירים שמתעוררים במקרה הטוב בצהריים.
"יצא דו"ח של כמה שחקנים הרוויחו בשנת 2012. אם תיקח את שתי הליגות הראשונות משהו כמו 80% מרוויחים עד 10 אלפים ש"ח ברוטו לחודש. בלאומית כ-60% מרוויחים 5,000 ש"ח בחודש. יש מעטים מאוד שמרוויחים טוב ומגיעה להם כל אגורה בעיני, ושחקנים צריכים להרוויח טוב כי בגיל 30-35 הם יוצאים בלי כלום, כשכל מה שהם יודעים לעשות הוא לתת פס טוב או לעשות גליץ' טוב. שוב, הם עבדים בלי כוח או זכויות וחלק מהאתגר של השחקנים הוא לשנות גם את זה".
מה דעתך על תקשורת הספורט בארץ?
"העמדה שאתה לועג למישהו היא עמדה שקל להתאהב בה ו-99% מעיתונאי הספורט בעמדה הזו. ככה התרגלנו לדבר על כדורגל וכדורגלנים ושם מתנהל השיח. לדעתי צריך לאהוב את הכדורגל שלנו, אבל כשמדברים על כדורגל מתייחסים אליו כמו איזה ילד מפגר ש-10% מהזמן מוחאים לו כפיים כשהוא מצליח ובשאר מלגלגים. זה חבל ועצוב".
אתה לא נשמע אופטימי.
"לא, אין לי סיבה להיות אופטימי ואני מאמין שבעתיד הדברים יהיו רק יותר גרועים".
לפנייה לכתב/ת 
