האמת המביכה / על הפסד הנבחרת לבריטניה
שחקן מקבוצה בינונית באיטליה, גארד מקפריסין וגבוה מהליגה השלישית בגרמניה, הראו מה שווים שחקני יורוליג ו-NBA אנמיים, חסרי יוזמה וחסרי תכלית. שרון דוידוביץ' מסכם את ההפסד של ישראל ל"נבחרת הגרועה ביותר ביורובאסקט"
שנה טובה ומתוקה מ-ynet ספורט:
- לגזור ולשמור / התמונות שעשו לנו את השנה
- שולחן החג של הכדורגל הישראלי
- שנהיה לראש: ראיון מיוחד עם בוריס גלפנד
ההיגיון אומר שניצחונות על אוקראינה, גרמניה ובלגיה יהפכו את המשימה הזו בסלובניה ל-"עמידה במטרות" וישכיחו את ההפסד המביך הערב לבריטניה (75:71 אחרי הארכה). אך זה בדיוק העניין – דבר לא יוכל להשכיח מה עשתה אסופת שחקנים מקרית ללא 6(!) מהכוכבים העיקריים שלה, אסופה שכוללת שחקן בקבוצה בינונית באיטליה, רכז בקפריסין וגבוה מהליגה השלישית בגרמניה ל-4 שחקני יורוליג ושחקן NBA. מה עשתה הנבחרת הגרועה ביותר בטורניר, למי שלא מצליחה אפילו לנצח אותה.
12.5 שניות של חוסר תכלית
שנים מנסים לדבר על מר גורלו של הכדורסלן הישראלי, על ההבדלים ברמות בין שחקנים כמו ליאור אליהו ויוגב אוחיון, לבין עדי גורדון ועודד קטש. ההבדל בין השמות של היום לאלה של פעם לא מצוי בכישרון, הוא מצוי במידת האנמיות. בחוסר היכולת המשווע להיות מנהיג, לקחת יוזמה ולנצח משחק.
הטענות לאריק שיבק הן רבות, אך לא הוא אשם. 1 מ-10 מהעונשין בדקות המכריעות (בעיקר כספי ואליהו), ריצת 0:9 של הבריטים בסיום הזמן החוקי, 4 ריבאונדים קריטיים בהתקפה לבריטים ועוד 12.5 שניות אפרוריות שמייצגות יותר מכל את כוכבי הדור הנוכחי.
במצב של 66:66, הורה אריק שיבק ליוגב אוחיון לקחת את הכדור לסל בטיים אאוט האחרון. לנסות להוציא עבירה מהיריבים חסרי הניסיון, שהעיפו במהלך 40 הדקות הראשונות עבירות סתמיות לכל עבר (29 במספר). הגארד המוביל של הכדורסל הישראלי כדרר במקום, פחד, שקשק וזרק זריקה חסרת תכלית.
כספי צריך עזרה
משחקי הכנה הם אולי "סתמיים", אבל הם לא משקרים. אותה חמישייה ראשונה (אוחיון, הלפרין, אליהו, כספי, גרין) שפתחה בשבועיים האחרונים, היא זו שעלתה מול בריטניה. כמו בכל השבועיים האחרונים, גם הפעם ישראל רדפה אחר היריבה שלה במשך 30 דקות.
למרבה האבסורד, החמישייה הטובה ביותר הייתה עם אוחיון, חנוכי, כספי, אליהו וגרין. היא זו שהעלתה את ישראל ליתרון, אך היא זו ששיחקה 3 דקות וחצי לפני שהוחלפה על ידי שיבק.
7 משחקי הכנה לא הספיקו למאמן בכדי למצוא את השחקנים שיביאו תפנית. קצב החלפת השחקנים היה מהיר, סיטונאי והראה מידה מסוימת של פאניקה.
התרומה של כל הגבוהים הישראלים (גרין, טיוס, קוז'יקרו, כדיר) שואפת לאפס: 6 נק', 3 מ-15 מהשדה ו-11 ריב'. אבל הדבר הכי גרוע לא הופיע בסטטיסטיקה – שוב ושוב חדירות של הגארדים הסתיימו במסירות בצבע לשחקנים שלא תפסו את הכדור, או לא הצליחו לסיים בסל פשוט מתחת לטבעת.
במצב הנוכחי, שיבק צריך לשקול מעבר ל"סמול בול" ולהציב את אליהו כמספר 5 ואת כספי 4. רק כך אפשר יהיה לספק נקודות למטה.
כבר שלוש שנים שעומרי כספי לא מייצר לעצמו מצב קליעה. לא בסקרמנטו ולא בקליבלנד, הוא מעולם לא היה שחקן שמבודדים אותו בפינה אחת ומחכים שיעשה סל. לכן ה-3 מ-14 מהשדה הערב. את כספי צריך לשחרר לזריקה מהפינה, או מהשלשה, או לנצל את התנועה המצוינת שלו ללא כדור. את כל זה ישראל לא עשתה אפילו פעם אחת.
היינו כחולמים
בסופו של דבר ההחלטה להשאיר את אפיק ניסים (17 נק') על הספסל בדקות הסיום, הגארד היחידי שהעז לקחת על עצמו יוזמה ובמקביל גם לעצור את החדירת והפיק אנד רול של הגארדים הבריטים, עלתה לישראל במשחק.
אבל היא גם עשתה צדק. היא חשפה את האמת. היא הראתה שבין בליל השחקנים
שחולמים להגיע יום אחד ל-NBA, אין אפשרות לנצח את הנבחרת הגרועה ביורובאסקט. ואנחנו מדברים כמובן על בריטניה.
לא נורא. ישראל עוד עשויה לעלות. ואז ניזכר שיש לנו שני שחקנים בליגה הטובה בעולם, אולי אפילו שלושה, שיש לנו נציגה שהיא אחת מאריות היבשת ומסורת ארוכה באליפויות אירופה. ואנחנו נדמיין, שוב, שהכל כאן נפלא.
שנה טובה.