מספיק עם השמות, מעכשיו זו נבחרת / טור

זה לא הזמן לשאול למה זה לא קרה קודם, למה לא הספיקו משחקי ההכנה להבין איך באמת צריך לשחק כדי לנצח. כרגע צריך רק להבין מה עבד בניצחון האדיר על בלגיה, ולדאוג איך לעבור גם את הגרמנים ולעלות. נוכל להפיק לקחים גם מעלייה לרבע הגמר, אל דאגה.

עוד ב-ynet ספורט:

• שיבק: אפיק ניסים - כמו עדי גורדון מול יוון
• חדשות טובות גם מכיוון הנבחרת הצעירה
• והערב היה מושלם עבור אוהדי הפועל כפ"ס
  

להלן הדברים הקטנים שעשו שינוי גדול:

1. עידו קוז'יקרו עולה בחמישיה - מנהיג מלידה, מרגיע, צועק בהגנה ומכוון, מרביץ ודואג שלא ניפול לפיגור מוקדם. בפעם הראשונה אנחנו מובילים כל הרבע הראשון.

נבחרת ישראל חוגגת(צילום: ראובן שוורץ)

לא הזמן לשאול למה זה לא קרה קודם(צילום: ראובן שוורץ)

2. הסל בסוף הרבע הראשון - סל שיכול לשנות מומנטום של אליפות שלמה. במצב של כדור אחרון, שבו תמיד נכשלנו, היה תכנון, היה ביצוע, היה דיוק. והיה דווקא עומרי כספי, שעלה בחזרה לפרקט רק למהלך הזה וקלע את הסל, שהפך להיות פלטפורמה לכל המשחק. הנה, אנחנו יכולים, אנחנו חכמים, יש לנו משהו מיוחד למכור. כל תנועות הגוף של השחקנים והאגרסיביות עלו בשתי דרגות בזכות הסל הזה. כמה ביטחון.

3. הכי חשוב היה המהלך הזה למאמן - אריק שיבק, כמוח המתכנן, קיבל דלק לכל המשחק, מה שהביא אותו להתפרץ על השופטים ולטעון (בצדק) על הוצאת כדור שלנו שהתגלגלה על הטבעת, ולחטוף פאול טכני. מהלך מצוין של מנהיגות ואסרטיביות.

אפיק ניסים. כאילו החישוק בגודל של שער כדורגל(צילום: ראובן שוורץ)

4. רגעי ה'זון' של אפיק ניסים הוסיפו דלק למדורה - אין דבר מרגש יותר מלראות שחקן שנכנס לטירוף וקולע זריקות קשות באופן חלק ואלגנטי, כאילו החישוק הוא בגודל של שער כדורגל.

יחד עם הביטחון שנצבר מההובלה והמתפרצות, גם השלשות נכנסות באחוזים הזויים לטובה. וזה בא מזריקות טובות, שמגיעות מחדירות נכונות והנעת כדור מפרגנת, כשהמוסר באמת רוצה שתקלע. משחק של שלושה גארדים מסדר לנו צורת משחק נכונה שמתאימה לנו, בלי קשר ליריבה.

שיבק בטירוף. בראבו, אריק(צילום: ראובן שוורץ)

לעשות סליחות ולהתקדם לרמה הבאה

זה כבר לא יכול להיות מקרי שאנחנו משחקים טוב יותר כשכספי על הספסל. יש רוגע מסוים ואפשר לשחק לפי המצבים ולא לפי השמות. המפתח למשחק נגד גרמניה יכול להיות שכספי יתחיל על הספסל. זה ימנע את העבירות המוקדמות וירגיע את הלהבות בינו לבין השחקנים האחרים. הפתיחה של מחצית השנייה העבירה את המסר: מספיק עם שמות, מעכשיו זו נבחרת. בראבו אריק. טוב מאוחר מלעולם לא.

לעומת כספי, ליאור אליהו הראה למידה והתאמה למשחק הגארדים, תרם המון בהגנה, מסר מסירות יפהפיות וקלע רק כשהיה פנוי. במקרה הוא גם סיבך את כספי עם מסירה שגרמה לעבירה השנייה של עומרי ולספסולו, ומשם הנבחרת התחילה לרוץ.

חלק חשוב בהצלחה בטורניר זה שינוי תוך כדי תנועה. כספי עדיין חשוב לנבחרת, בוודאי אם נעלה, אבל הוא חייב לשחק מתוך המשחק הקבוצתי. לקראת יום כיפור, אפשר לעשות סליחות ולהתקדם לרמה הבאה.

ועדיין צריך להיזהר: הבלגים לא קבוצה מפוארת, אז צריך לשמור על פרופורציות. יש לנו עדיין שחקנים שמקבלים דקות רבות מדי יחסית לתרומה. רוב ה'אסים' עליהם הלך שיבק הם אוברייטד ומציגים רמה נמוכה יותר מהמצופה. דווקא האחרים הם אלה שמושכים אותנו.

המפתח למשחק הקריטי עם הגרמנים, שכבר יצאו מהתמונה ולהם המשחק לא קובע כמעט כלום, יהיה יכולת ניהול המשחק של שיבק, לפי הרמה שהראו השחקנים עד עכשיו, ולא לפי הפוטנציאל או המעמד. סוף סוף אפשר להרגיש גאווה ולצעוק: אל אל ישראל.