האזין לצה"ל ב-73': "אתם עם ככל העמים"
במשך שלושה שבועות באוקטובר תרגם חוסיין סראג' (63) את קריאות השבר של החיילים במוצבים ואת הודעות הטייסים. 40 שנה אחרי שניצל מירי של חיל האוויר, בשיחה עם ynet הוא אומר: "המלחמה היא היסטוריה, נחלת העבר"
בסוף שנות ה-60 היה חוסיין סראג' סטודנט לעברית באוניברסיטת קהיר, וכבר באוקטובר 1973 נקרתה בדרכו ההזדמנות לתרגל בזמן אמת את ידיעת השפה. במסגרת שירותו הצבאי בחיל המודיעין המצרי הוא שימש מאזין בעמדות שונות באזור פורט סעיד סמוך לתעלה. במהלך כמעט שלושה שבועות של לחימה הוא הקשיב ותרגם את קריאות השבר של חיילי צה"ל במוצבים, את הזעקות של הטייסים ואת הודעות הייאוש של המפקדים, עד שהגלגל התהפך והודעות המצוקה בעברית הפכו לקריאות ניצחון.
40 שנה למלחמת יום כיפור - כתבות נוספות ב-ynet:
"ניצחון יום כיפור - הגדול במלחמות ישראל"
רון בן ישי מדווח מסיני. צפו בכתבות המלאות
"זה יעלה במטוסים, אבל צריך לעשות את זה". ההקלטות מהבור
40 שנה חלפו, אבל הוא עדיין זוכר ומדקלם בדיוק מדהים את אחת השיחות האקראיות ששמע, בין טייס ישראלי לבין הבקר שלו בבסיס חיל האוויר, והתוכן שלה משום מה ממשיך להדהד באוזניו: "חרמש (שם הבסיס בצפון חצי האי סיני), זה ינקי טנג'ו (מטוס YT), איך אני נשמע?". התשובה הייתה: "נשמע חמש חמש (נשמע ברור)". הטייס ציין: "אני באזור ברכה (אזור סיני), שבע (הגובה מעל פני הים), בדרך לחרדן (שדה התעופה הצבאי 'מליז' במזרח איסמאעיליה)".
הביטוי "מלחמת אוקטובר", או "מלחמת תשרין" - המקבילה בעולם הערבי לשם מלחמת יום הכיפורים - מעלה בקרב אזרחי מצרים זיכרונות של השבת הכבוד ותיקון המפלה שספגו שש שנים קודם, במלחמת ששת הימים (שאותה מכנה העולם הערבי "תבוסת יוני"). לא בכדי נקרא אחד מכתבי העת המוכרים במצרים "אוקטובר", והוא משמש עד היום אחד השופרות המרכזיים של הממסד הצבאי אחרי שבמשך עשורים היה מעין בן חסות של חוסני מובארק.
סראג', שהיה חייל מודיעין צעיר ב-73', הוא כיום בן 63 ובמשך שנים ארוכות שימש סגן העורך הראשי של המגזין "אוקטובר". בשיחה עם ynet מביתו במחוז גיזה שליד קהיר הוא מספר: "כשהסתיימה המלחמה הייתי שבע רצון כי הכבוד האבוד שלנו מ-67' הוחזר, אבל זמן לא רב אחריה הדעות שלי השתנו. הבנתי שהישראלים הם עם ככל העמים, וברגע שאנואר סאדאת נסע לירושלים כבר הבנתי שישראל היא לא אויב יותר".
היינו צריכים להיות ניידים
סראג' נולד בעיר אל-מנסורה שבמחוז דקהלייה, בדלתא של נהר הנילוס. את לימודיו בחוג לעברית הוא סיים במאי 1973 אחרי שלמד ספרות ישראלית ואפילו תורה. לדבריו, הוא נרשם לפקולטה במטרה להכיר את המדינה הקטנה שהביסה שלוש מדינות ערב ביוני 1967.
הוא גויס בתחילת אוקטובר 73' ולדבריו את האזעקה שבישרה על פתיחת המלחמה שמע במגרש מסדרים כשעמד לבוש מדים חדשים ומצוחצחים שקיבל כמה רגעים קודם לכן. "אחרי שנשלחתי לעמדה קדמית האזנתי לרשת האלחוטית של טייסים ישראלים, לשיחות של מפקדי שריון ואפילו לספינות של חיל הים שלכם", הוא מספר. "בגלל שהמערכות שעבדנו עליהן הצריכו אנטנה עצומה, הפכנו ליעד עבור המטוסים של חיל האוויר הישראלי, ולכן היינו צריכים להיות ניידים ולעבור ממקום למקום.
"בשלב מסוים התמקמנו ליד המגדלור הישן בפורט סעיד. טייס ישראלי גילה את האנטנה הגדולה שלנו וניסה לפגוע בנו, אבל למזלנו הוא החטיא ופגע במבנה סמוך ששימש מחסן תרופות של הארמיה השנייה. במשך זמן רב אפף את האזור ריח של תרופות".
שרדת את המלחמה בריא ושלם?
"לא נפצעתי במלחמה השבח לאללה. אבל מובן שהמשפחה שלי דאגה לי. במלחמה לא הייתי נשוי אבל ההורים שלי והאחים שלי לא הפסיקו לדאוג לרגע עד הפסקת האש".
מה הזיכרון הכי חזק שלך מהמלחמה?
"הרגע שבו חציתי את תעלת סואץ מוקדם בבוקר אחרי הפסקת האש. וגם הפעם הראשונה ששמעתי ברדיו את השיר 'בוקר טוב סיני' של עבד אל-חלים חאפז (הזמר המצרי הפופולרי של אותה תקופה, ששיריו על המלחמה מושמעים עד היום - ר"ק)".
בבית קפה עם האויבים שלי
כשהסתיימה המלחמה קיבל סראג' את מדליית חיל המודיעין הצבאי על פועלו, ושנתיים לאחר מכן השתחרר סופית מהצבא.
הוא עבר למשרד ההסברה המצרי ולאחר מכן החל את הקריירה העיתונאית שלו בכתב העת אוקטובר.
בנובמבר 1981 הוא נענה להזמנה של שר התיירות הישראלי דאז, אברהם שריר, והגיע לראשונה לביקור בישראל. "הגעתי במטוס אל על מקהיר ופגשתי פה אנשים שעד לא מזמן היו אויביי ופתאום אני יושב איתם בבתי קפה", הוא אומר. "מאז הייתי בישראל בערך 30 פעם. העברית הפכה לשפה שבה אני יוצר קשר עם חברים רבים. השנה למשל שלחתי לכל חבריי היהודים ברכה לרגל ראש השנה".
40 שנה אחרי המלחמה ההיא, איך אתה רואה את היחסים בין ישראל למצרים?
"הם לא יציבים ועדיין מתנדנדים בין קור לחום. אבל הם בטח יותר חמים בהשוואה למה שהיה פעם. את המלחמה אני רואה כהיסטוריה, נחלת העבר. אני מקווה שזאת הייתה המלחמה האחרונה".
לפנייה לכתב/ת 
